סינגלים חדשים

אז מה בדיוק "הוסיפו המים מהמזח לסיפור" בנמל של תל-אביב? הסברים לשחר כהן, כותב בלדת האהבה הזו. עם מים או בלי מים, ברור שסיפור האהבה הזה עדיין לא נגמר. השאיר טעם, ואולי עוד יצמח תא משפחתי, בית ילד וילדה שלהם

הטקסט – לנשות הקניונים. אלה שרצות לקנות "כל מה שזז". מנין הכסף? הבעל משאיר מה שנקרא צ'ק פתוח, או כרטיס אשראי לגיהוץ נונסטופ. אלא שעדן אמזלג –אין לה דבר נגד בזבוזים, מכונית פאר ("הטוב הזה"), לא שהיא נגד, אבל קודם

אילו אני הנערה/בחורה שבשיר, הייתי מתקשרת למשטרה. למרות שנטשה אותו – הוא הולך לכבוש את ליבה – "ולא חשוב לי איך". וגם "ועכשיו הכאב נגמר והכוח חזר". אם הכאב נגמר – למה שלא יניח לה. אבל הוא מרגיש ש"הכוח חזר",

גלי עטרי ממתינה ליוצרים הנכונים כדי שיבואו בשערי עולמה המוסיקלי. דוגמאות: קובי אשרת בעבר, סגיב כהן לאחרונה, והנה – עמיר בניון. הנועדו? אין לי תשובה מדויקת. נדמה לי שיותר מאשר מדובר בזיווג משמיים, עטרי התאהבה בכתיבתו. זה עדיין לא אומר

תחושת זרות של ישראלי בחו"ל עלולה להיות מוקצנת, כשנמצאים במצוקה. תומר יוסף כותב על מצוקה בטוקיו, שהחלה אחרי שטעם טעם של "פרח מקומי". המועקה נוצרה על רקע הטראומה – נופל על מדרכה ונזכר בערגה במדרכות של יפו בלילות, כי אפילו

צליל אלקטרו רוק פותח שיר המתאר סיטואציה של חתונה שכנראה נועד לכישלון – בגלל "האויב שבפנים", בתוך נפשו. ההבטחות שנתן – כולן עפות ברוח. היא, הכלה יורדת לבושה לבן, כולם מרימים עיניים אליה, ואילו הוא משפיל מבט, חש זר. רן

נכנסתי לפיוז'ן כשברוזה שר "בנהר של סיביליה" מאת פדריקו גרסיה לורקה ופאקו איבנז בגרסת יהונתן גפן. היה מפוצץ. רחש קהל באוויר. דיבורים התערבבו ברעשי אכילה. הזרקור היה על האיש הישוב במרכז הבמה ופורט את השיר האנדלוסי היפה הזה. "ילדתי אל

כשעיניו במחשבתה היא מרגישה בריאה ושלמה, תחושה כזו שאינה מגיעה ממציאות מוחשית: I know I am safe and sound As I catch myself dreaming Your eyes in my mind I know I am safe and sound וגם – את התחושות

החסר מוליד רצון למלאו. הקבצן חולם על מיטה, לחם וחמאה. שבור הלב – יזכה באושר, אם היא תחזור אליו. השחקן בתיאטרון – בשבילו הקהל הוא כל העולם. הדוברת בשיר טוענת כמי שבאה מהמקומות האלה, הסירו דאגה. הכל נמצא כבר כאן

ועכשיו תכירו את הזמר אלון גל. בסופה של הביקורת הזו אני אמור לייעץ לו מה יותר כדאי לו: להמשיך להיות "המאמן הלאומי", או מעכשיו להתמקד בקריירה חדשה. אני שומע קולות שמימיים על הפתיחה שעוטפים גם בהמשך את הבריטון הנעים שמצליח

"אהבה ובדידות ביד הלשון"? המקור – "חיים ומוות ביד הלשון". המשמעות של המקור – בכוחה של המילה להיות הרסנית או להיפך להיות בונה ומעודדת. למה לשנות? הרי אימרת המקור היא המעט שמכיל את המרובה כולל אהבה ובדידות, אבל כותבי טקסטים מנסים

השאלה היא למה לברוח? ("בואי נברח מפה") שיבוא אליה קרוב, שיתמודד עם המציאות, שילך על החיוך הקטן שלה, שיעשה לו טוב. אם צריך אותה "לדעת לאהוב", מה תעזור הבריחה? למד אותה לאהוב. איך מלמדים "לדעת לאהוב"? סוג של השכלה שנבצרה

טון הערגה של קובי בוריסי חובר אל קולה המשתוקק של אוולין הגואל כדי לשיר על  דרך של ברירת מחדל הנשענת על אמונה ותפילה לנסות להגיע לטוב. צריכים להמתין "עד שיתפזרו העננים, עד שנהפוך פחות קשים יותר שלמים".  המבט הוא ממנו

אחרי שספרתי כעשרים פעם "חולם", אני כלל לא בטוח, שאני יודע על מה דויד ברוזה חולם בשגרת חייו. אני גם לא בטוח שהוא יודע. האם חלום הוא הזיה טובה בהקיץ או בריחה מהמציאות? מה שברור הוא – חלום אחד לפחות

לי גאון שרה על "שקיפות מדויקת" ביחסים ביניהם. שגרת היום-יום. השיר נשמע קברט בטעם צרפתי עם נגיעות של ג'אז צועני. השירה אוורירית, אינה טעונה דאגה, מפוכחת, טיפה מחויכת. נשמעת יותר כמספרת על ופחות מי חשה את. תיאור מצב של יחסים

נעם חורב כתב לדיאנה גולבי דרמה אישית. שיר כאב, של עצב עמוק, של מילים קשות – "ציפורניים של קור", "שבילים הכי רעים", "זכרונות שקברתי עם ריח אדמה" רקע למצב נפשי קשה – קולו שמגיע בחלום הבלהות, חוסר ייכולת להירדם, ובעיקר

בקומוניקטים עוד מזכירים שפבלו רוזנברג היה פעם סולן סטלה מאריס. בלטינית – כוכב הים. הכוכב ההוא, המטאלי איננו, נשארה הלטינית. האם הוא מחובר ללטיני הקליל יותר מאשר לרוק הכבד? תקשיבו לשיר הזה, ויש לכם תשובה. לטיני + ים תיכוני. שיר

מי אינו זקוק לאהבה? שיקום. למעשה – שילך. לירן דנינו ממליץ על הליכה. זה נותן כוח. מה קרה? השיר לא בדיוק מבהיר. אם היא תלך לשדה אחר, אז… מכל מקום, הוא ימשיך ללכת אם לא ימצא עקבותיה. מילים, מילים, מילים

המסקנה בסופו של שיר אספקפיסטית: שהקשבה ללב תוביל לריקוד, וזה אחרי כל הפחדים וההזיות, והאכזבות (”אני זוכרת איך נזרקת מכל המסגרות") מה לעשות שטקסטים כאלה עוברים ליד האוזן, במיוחד שכהשירה נשארת מעט מאחור. ואז ממתינים להצלה מהמנגינה והקצב בהשפעה צוענית. הם

יסמין אבן משגרת 19 שירים באלבום אחד. הרבה מאוד דואטים, גם סולואים שאינם שלה – שאינם תורמים להאחדה ולאלבום ממוקד. בחירת הטקסטים אינה מציגה אותה כסינגר-סונגרייטר מאחר שהיא מותחת את המוסיקה על פני קשת מאוד נדיבה של כותבים-משוררים, עד שלעיתים יש

מחפשים את העתיד של הפופ הישראלי האלטרנטיבי? הוא נובט פה ושם. האם תחנות הרדיו מזהות-מעודדות? אני מטיל ספק. אולי זה טבעי במדינת הרייטינג, שמוסיקה אלטרנטיבית זוחלת מחדרי אולפנים אל מרתפי האנדגראונד. משם הסיכוי שלה להתפזר הוא אולי דרך מרחבי ה-Cyber.

יהודה פוליקר מתגעגע למה שנראה כמיתוס, וכואב מציאות מאכזבת שבה נעלם מהנוף דמותו של לובש המדים הקשוח שמגן עלינו בלי לבכות, אולי ערגה לדימוי סמל הצבר "יפה הבלורית והתואר" בעבר. "גברים קשוחים שלא בוכים כבר לא תמצא בינינו", "אחים לדם".

מה היא רוצה להגיד למסכן שאליו היא פונה? שהוא שבור והיא בסדר, אבל מצד שני לא התכוונה לעשות לו את זה? נו, באמת מה זה השיר הזה, שאין בו כלום. אני ממש אוקיי, אומרת הדוברת בשיר, אני ממש על הכיפאק,