חדשות מוזיקה

נתנאלה בחשבון נפש של חוזרת למקומותינו, אפוף כאב, תמיהה, סימני שאלה קשים – כשהצלילים הם אור בקצה של מנהרה – צליל אקורדאון, קול תפילה. אבל בסופו של דבר המסקנה עגומה – הרבה לא השתנה – מלחמות חוטפות ילדים, אפילו הגשם

יש בלוז עברי בארצנו? הנה ניסיון לייצר מוסיקה בסגנון. אייל בן המוריה משתמש בפורמט בלוזי – בטקסט, בטון במנגינה, בפריטה. הטקסט הקצר מדבר אמנם על ניכור וזרות שלאחר פרידה, אבל למרות שכבר דבר לא מורגש-ניכר ביניהם, עדיין הפנטזיה מקננת עד טירוף

סיור בנבכי דמיונה המוסיקלי של ביורק. גן השושנים שלה אינו מבטיח החנפה מיידית. אל תצפו ללהיטים. מסע קסם מסתורי. וריאציה על ביורק. נועזת מאי פעם. חדשנית. ביורק: "תמיד רציתי לחבר מחדש בין מוסיקה לטבע. תמיד רציתי שצליל הבס יתפקד כמו

אפשר עוד לבחור את יוצרת-זמרת השנה תשע"א? הדיסק הגיע לפני ראש השנה. זה בסדר? – אז בחרתי. למי שיש בעיה עם זה, לא איכפת לי להכתיר את מרב סמן טוב גם כזמרת השנה הבאה. איזה מבקר נפלא, מחלק תארים בקלי

לאלי גורנשטיין הייתה הארה. התגלות. תאונת דרכים שממנה יצא בנס הובילה לדיסק הזה, שירים על חיים ומוות, "שירי משוררים", מושג שנטבע בערבים המיוחדים של גלי צה"ל מתוך צורך לבדל אותם, להדגיש: אין שיר של משורר שלא נכתב להלחנה כשיר שנכתב להלחנה

מכשירים את הדור הבא של "הזמרים המזרחיים". לידור סולטן נפל כפרי בשל מכוכב נולד 9. תיכוניסט נחמד בן 17 מבאר יעקב, שמוכר את נשמתו וקולו ליצרני הקונפקציה. (שבלונות מילים-לחן-קצב-עיבוד) הבעיה היא שיש מי שישכנע אותו או את מכיריו ומוקיריו, שרק

העצוב של ארקדי עוטף שיר על המולדת – שהוא שיר על עצמו. מולדת היא עובדה, אבל עם כל הכבוד לה, אינה פותרת את מצבך האישי. מיכה שטרית מתייחס לפער. "גולה" משמעותו – נאלץ לעזוב את ארצו. המטפורה מורכבת: על הנייר

רוצה רומן וינר לומר – קיים ניכור מוחלט ביני ובינך, יחסים חסרי סיכוי, תהום עמוקה, אז מדוע לסבך את המאזין בטקסט יומרני כמו "לפעמים אני מרגיש שהיית מוכנה למכור את התחושות שלי לנפש זרה ולקבל תמורתן אנשים שאת לא מכירה".

מוש בן ארי מפרט את מוגבלויותיו במשמעות של "הייתי נורא רוצה אבל לא יוצא" לספר לך הכל.מוש בחר ב"אם" כמילת תנאי, כאשר למעשה התכוון ל"אילו" – מילת תנאי שאומרת –  "הלוואי" במשמעות של – כמה הייתי רוצה. שיר אינוורטרי המפרט רשימת מוגבלויות פיסיות

בסוף הערב הייתה תחושה, שדרגת העניין בתכנים-הצגה של לורי אנדרסון השתוותה כמעט לדרגת השיעמום בתשעים הדקות של המיצג. כמעט צחקתי, כשהיא עלתה בסוף הערב לתת הדרן קצר בכינור. זה לא היה ערב להדרנים. לא שהופתענו לרעה. מי שציפה למשהו אחר, טעה

אבי בן אבו מפעיל סלסול טורבו-רגש (עצוב) כדי להוציא לפועל ממרח קיטש שמדבר על איזה ניצחון. על מה סלסול היגון?  הוא מרגיש שהיא אוהבת את סוד האהבה (?) מצד שני היא אומרת לו: "זו פשוט אהבה שכוחה עומד לנצח". נו?אהבה

אילו אני הבחור שבשיר, הייתי אומר לבחורה שכתבה: תודה רבה ששאלת לשלומי, שאת מסכימה בכלל לפנות אלי. אחרי מבול כזה של יריות פוגעות – איך את בכלל מתייחסת אלי. "אתה מסתיר לי עצמי", "לא נישאר ידידים", "אתה רק מפספס", "אין לי

אילו אני הנערה/בחורה שבשיר, הייתי מתקשרת למשטרה. למרות שנטשה אותו – הוא הולך לכבוש את ליבה – "ולא חשוב לי איך". וגם "ועכשיו הכאב נגמר והכוח חזר". אם הכאב נגמר – למה שלא יניח לה. אבל הוא מרגיש ש"הכוח חזר",

כשעיניו במחשבתה היא מרגישה בריאה ושלמה, תחושה כזו שאינה מגיעה ממציאות מוחשית: I know I am safe and sound As I catch myself dreaming Your eyes in my mind I know I am safe and sound וגם – את התחושות