אין כמו אהבה
השיר ה-15 באלבום, "רומנטי או סימפטי" (כן, הגעתי עד לשם…) מפתיע. דודו אהרון שר על פלרטוטים עם שלוש: "איתך אני רומנטי, איתה אני סימפטי, על השלישית ויתרתי". פתאום התפרחח לנו הבחור, שבכל שיריו מחזר אחרי האחת והיחידה. מה קרה דודו?
השיר ה-15 באלבום, "רומנטי או סימפטי" (כן, הגעתי עד לשם…) מפתיע. דודו אהרון שר על פלרטוטים עם שלוש: "איתך אני רומנטי, איתה אני סימפטי, על השלישית ויתרתי". פתאום התפרחח לנו הבחור, שבכל שיריו מחזר אחרי האחת והיחידה. מה קרה דודו?
יש אינפלציה בטקסטים כאלה. החיים תקועים. האהובה רחוקה. אם לא ממש יטוס – אולי יעוף מעל הגגות והכי טוב, שהיא תכתוב לו כדי שיפתחו הלבבות, ויתאהבו מרחוק. שורבט משהו. הקול המאונפף הרגשני מנסה להנשים את המילים במעט נשמה, כדי שהטקסט
תימני, רוקר? למה שלא נחברה יחדיו? הלך על זה, סגיב כהן. חיבר. אצל האחות ברקת כהן שעל כלי ההקשה לא ראיתי תוף פח. מימינה ישב בכובע קסקט ליאור שולמן, והוא דפק על התופים באופן, שהייתי מעתיק אותו (את הערב) ממרכז
זמרי טנור בל קנטו צעירים כובשים את העולם בתערובת של קלאסיקות לייט ופופ. התופעה כמעט ישנה. מי שאינו מכיר ג'ו מקלדרי, בטח שמע משהו מג'וש גרובן או מחבורת – ILL Divo, להבדיל מזמרי אופרה של ממש שנוגעים גם בפופ כמו אנדראה בוצ'לי. יניב ד'אור (הכל עובר במשפחה –
כשהמילה "רגש" היא מטבע עובר לסוחר, יש דרישה גוברת ל שירים "מרגשים". נדמה לי ש"כוכב נולד", תוכנית הקאברים עתירת הרייטינג, היא שהפכה את מושג ה"ריגוש" מטבע לשון לאומי. ולדי בלייברג שמגיע משם (כוכב נולד 7), מציע שיר המורכב מכל מרכיב שאומר
ההודעה לעיתונות פותחת כך: עומר אדם – הכי חם בגוגל בשנת 2011, הכי חם ביו טיוב בשנת 2011, הכי חם בסלולר בשנת 2011, הכי חם בהופעות בשנת 2011, הכי חם במכירות אלבומים בשנת 2011 נו, אחרי הודעה כזו אסור שזה
אוסף שלאחר מותה. יותר משני שירים שמנציחים עד כדי צביטה. כאלה שלא יצאו על דיסק. גרסאות לשירים קלאסיים. גם שני שירים חדשים לחלוטין של איימי. מותה החזיר מפיקים שעבדו איתה לאולפן, ביניהם מארק רונסון וסאלאם רמי. התיישבו להאזין לשירים שנותרו
תביטו ברשימת השירים מטה. מזכרת רטרוספקטיבית ללהקה שהתפרקה בספטמבר 2011. אוסף של 40 שירים בשני דיסקים הכולל שלושה חדשים . הבחירות נעשו ע"י חברי הלהקה. אוסף מס. 8 (!) של R.E.M אחרי 30 שנה. מה הם היו? פוסט פאנק, פופ, פולק
לא תאמינו: רבע שעה לפני ההופעה שלו, עלה הבן של לאונרד כהן על הבמה בתחתונים סגולים לברך את זמרת החימום מאיי בלומפילד. הוא לא יכול להכחיש את זה. יש צילומים של אדם כהן בתחתונים. ווט דה פאק, יגיד אדם כהן
מה צריך אסף אבידן את המוג'וז? תנו לו כיסא. תנו לו קרני פוסטל בצ'לו. רסיטל. קווי מתאר הכי מדוייקים. מי אמר שחייבים דציבלים. מי אמר שהחשמליות צריכות לכסות אותו. אז זהו, ששינויים הם טעם החיים. ולשינוי הזה יש טעם. מוסיקה
אריאנה מלמד מאשימה ב –Ynet את הראל סקעת: למה אתה ממשיך לשיר שירי אהבה לנשים אחרי שחשפת נטיותיך המיניות לגברים. לדעת מלמד, אין כאן עוד"ביטוי אותנטי של רגש". הנימוק העיקרי לדבריה קשור במניעים כלכליים – חשבון הבנק שלו: כיוון שהקהל
טקסט פשוט שאומר געגועים לילדות – שהם עדיין מקור כוח. מי מאיתנו שגדל בשכונות אינו זכר עץ אחד. הכוח שנשאב משם מעודד את הדובר בשיר הנושא של הסרט "סימיקו הקטן". העיבוד והלחן (פרט לפזמון החוזר) הזכירו לי את האוריינטציה של
זונה מעורטלת ברחוב ניו-יורקי נכנסת לפיצוציה, מזמינה קפה, מקלפת נייר ממסטיק. נכנסת למכונית ונוסעת למדיסון סקוור גרדן. צילום בשחור-לבן. בפנים ממתין לה ההמון. לפני כמה שנים היא גרה כמה בלוקים מהמקום. בקטע הבא היא מול המראה בחדר ההלבשה. באמצע האיפור
פלורנס והמאשין היא פלורנס וולש בהפקה גרנדיוזית של ז'אנרים מעורבים, שהביקורת אוהבת לאהוב מאז Lungs , (קיץ 2009) אלבום הבכורה שהציג שילוב של נבל ומקצבים שבטיים ושירה מרתקת. אינדי פופ מקסים. מוסיקה של יופי מקברי, הגדירו אותה. השוואות לקייט בוש,
סאן טיילור? Who Is Sun Tailor? לפני שנספר, נקשיב למיד טמפו המלו-מלנכולי הזה, צליל גיטרה וטון שאינו דרום הארץ. אפלו לא מרכז. מחוזות המוסיקה הרחוקים שהופכים בקלות קוסמפוליטיים. הריתם, הבלוז והפולק שמייצרים את הנרטיב. הקול מאופק, העיבוד מינימליסטי, מצליחים להעביר את
שנגדיר שוב מהו "הפסנתר מארח"? להופעה של אסף אמדורסקי יכולתי לקרוא "הגיטרה מארחת", למרות שהוא התחיל את הערב מנקודת הפסנתר. מרגע שאמדורסקי התחמש בגיטרה, הערב שלו הפך מופע רוק, לא ממש "אינטימי", כפי שהגדירה התוכניה. אין בעיה: אני בעד אסף אמדורסקי בפורמטים שונים.
אהוד בנאי אנפלאגד? תמיד יש פעם ראשונה. תפס בלטה בישיבה רצופה. עמי רייס בפסנתר לצידו. רביעיית מיתר מאחוריו. פעמיים-שלוש קם ממושבו, נדמה לי לא רק כדי לחלץ עצמות. גילוי נאות: אהבתי לאהוד בנאי אינה תלויה/ מותנית במסגרת המוסיקלית שבה הוא
צווחות מעריצים (Fans) בפסטיבל הפסנתר מארח? דבר כזה עוד לא ראיתי. "אז מה?" שאל אותי קולגה בסוף הערב. "הגיע הזמן שגם מעריצים יגיעו להפסנתר מארח". ככלות הקול והתמונה, כשם השיר שרוני דלומי ודוד לביא שרו בסוף הערב, יכול להיות שהוא
והיום, תלמידים יקרים, נלמד שיעור באינטרפרטציה. במובן המילולי המדויק – פרשנות. במובן המוסיקלי – גרסה, תרצו Cover. מה קורה כשמלחין עושה קאבר לעצמו אחרי הרבה שנים? כשמדובר ב"מלאך" (מילים: מאיר גולדברג) וב"ענוג" (מילים: חנה גולדברג) שהלחין דודי לוי – קורים
יפעת גורן שרה בטון מלא צער על מצב מדכדך עם עצמה ("שום דבר לא הולך לי היום") שמקרין על היחסים עם העזר כנגד. מצד אחד – הרצון להתמודד עם בעיותיה בלי להעמיסן עליו (החיצים שהיא משליכה עליו). מאידך – חוסר
תנו למאיה בוסקילה את אוסף הקלישאות הגדול ביותר על אהבה נכזבת, מנגינה להשתפך, והיא תביא לכם אותה במלודרמת כאב כאילו הוא (הכאב) בדמה. מאיה בוסקילה הולכת על שירי טיילור מייד, תפורים לאישיות הזמרתית שלה. באהבה נכזבת – הלילות אינם יכולים
קובי אפללו בוחן העולם הבעייתי-לא-מושלם ממעופה של יונה צחורה, שליחה של מלך. נדוש? יש דימויים שלעולם קיימים, ממש כמו השאלות הותיקות שלעולם תשאלנה. היונה הצחורה עדיין מגלמת את האוטופיה, כנגד השקר והכאוס. ועל רקע דברים טובים כמו – "כל כך
השירים הגדולים? פרט לכך שזוהי עוד איזו מניפולציה על חולשותיו הרגשיות של "המאזין הממוצע". תביטו ברשימה (מטה) יש שירים, שלמרות שחיקותם, הם מסתדרים במסגרת רצף קליט ומחניף, שהייתי מוכן לשמוע בנסיעה במכונית. חוט מקשר? סגנון? – פרט למטאל, רוק, ג'אז
מה, עוד לא קמה מחאה נגד פסטיבל הפסנתר מארח 2011? איפה שיבצו את "המוסיקה המזרחית המנצחת", שקיבלה השבוע שער במקומון חולוני של ידיעות, שניסה לגזור עוד קופון על החאפלה הלאומית הגדולה, בהקדישו גיליון שלם לנושא. מוכן לאכול כובע אם פסטיבל הפסנתר
זו הטברנה של ההונגרים. הבלקן ביט בוקס עם גולש. "בש או דרום" בשפה הצוענית זה "שב על הכביש", והמשמעות היא "לך במסלול שלך". החבורה בת 10 איש (ילידת 1999, בודפשט) הולכת במסלול מאוד מרתק, לוקחת את המסורת אל תוך המאה
רוק-אנד-רול? חפשו רחבת ריקודים: זה נקרא Ghost on the Dancefloor. רוח פרצים. גם שדים. איזו רוח. אם צריכים לקחת קטע פרומו ל- ,Neighborhoodsהחדש של Blink 182, הנ"ל ידפוק טוב. קצב, מנגינה. קולות. עוד המנון אצטדיונים. עוד אחד (לפרומו) אז –
סולו גיטרה פותח את On the Backs of Angels לפני שהריפים הכבדים, הקלידים מצטרפים. השירה תאחר להגיע. אין מה למהר. זה קטע של כמעט 9 דקות. פרוג-רוק כמו ש"דרים תאטר" יודעת לעשות. מי שיגיע גם לטקסט ימצא קלישאות מוכרות כמו Leading lambs
דונט גו, בייבי. תעשי טובה, אל תלכי. אל תחשיכי לי ת'החיים, נו. דויט גו בייבי. מפני שעוד רגע אני כאן על הרצפה נופל ופורץ בבכי. דונט ליב מי נאו. פליז. תני לי עד כמה רגעים … ואת יודעת מה – ממש
האם אסף בוכמן יודע מה הוא רוצה מחייו? נולדים אצלנו חדשות לבקרים "סינגר סונגרייטרים" שיודעים, כך הם חושבים, לעשות הכל. לפי השיר הזה – אסף בוכמן לא יודע הכל. בוכמן מתכוון, אבל כוונה בלבד מובילה לנדוש ("רוצה לברוח מהמציאות"), למסורבל
דו וופ היה אחד הז'אנרים הפופולריים ביותר של הרוק & רול וה – R & B בשנות ה -50 המאוחרות. הרכבי דו וופ היו להקות קוליות שהתבססו על הרמוניות קוליות. כל זמר בקבוצה היה חלק שונה קולית בשזירת ההרמוניה עם הזמרים האחרים.