גרי לייטבודי, הזמר והגיטריסט של Snow Patrol, ממציא לעצמו שמות של להקות ודואג שהן ירקמו עור וגידים. גם Tired Pony קשור לאחת מהזיותיו שהתממשו. שירים ששירבט באוטובוס שהוביל את הלהקה למחוזותיה. להגשמת יציר מוחו הגיעו החברים הטובים, שמעו שהוא רוצה
נפתח בצלש: אמרגני הערב הבינו כי אם לא יפנו את עשר השורות הראשונות של האופרה לקהל – לא יהיה כאן מופע רוק. אני נוטה להאמין כי הדרישה באה מפיטר מרפי עצמו. מי שמכיר את אולם האופרה בתל-אביב ,יודע שהשורה הראשונה
איה שויד חוזרת לחז"לינו שדיברו בשנאת חינם – שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו. וכידוע, בשל שנאת חינם הזו בין הקבוצות
במועדון לוגוס (ז"ל)בנחלת בנימין, על קנקן טובורג קיבלתי קורין אלאל במינון שאני אוהב, בלי טרראמים. נטו-נטו. "אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו", שרה אלאל על הפתיחה, חמושה גיטרה חשמלית. טון מר, ציני יוצא מהחיוך שלה. "אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו, לא עיוורים
להתאהב מחדש במייסי גריי. אלבום אולפן חמישי. שלוש שנים מאז Big. זמרת שאני אוהב לפגוש מחדש. בהופעות (בארץ אורחת מתמידה) באלבומים. תמיד מסקרנת, לעיתים מרגשת. הפעם אלבום שנושבת בו רוח חיונית חדשה, לא עמוס באורחים (וולווט ריבולבר, רומיקה, בובי בראון)
אהבה. ארבע אותיות שמצטרפות למילה שלעולם תמשיך להפעיל/ לעורר בלוטות רגש, מייצרת עוד ועוד מילים במכתבים, בשירים. בעל פה, בכתב. הגעגועים ללא נודע. מה חדש? לעיתים, עדיפה האהבה עצמה ללא מילים מאשר עוד כמה חרוזים שממחזרים/שטוחנים את הנדוש. רועי נחום מאוהב
מה שונה הלילה הזה מכל הלילות? שברוב הלילות הרחובות של תל-אביב סוגרים עליה, בעלת הלב השבור-כואב, ואילו בלילה הזה – העיר תהפוך פניה, תחבק אותה, תחייך אליה, לא רק זה שהיא והירח ועיר יתפקדו כמו שחקנים בסרט האהבה. האשליה המתוקה
לשמוע את שלומי שבן קורא דוד אבידן על ניו-יורק ולקחת את "ניו-יורק" של אולארצ'יק לחלקת הפסנתר שלו כדי להעניק לו פרשנות משלו קרא עוד
יש עדיין אמרגן כזה? האימפרסריו הרמאי, זה שמועל באמון האמן שהוא מנהל? אין בזה משהו נוסטלגי? הרי היום את ההונאות עושים בחברות המוסיקה. השיר החמישי המסיים ה – EP של "הונאת האמרגן". אומר: "אותי לא משתפים פה בתרבות השקר, בכסף מלוכלך…
הרגיש את הקהל. כשנתנו לו הזדמנות הוא שר "הבה נגילה", הזמין מעריצה לבמה וגם הגדיר מיהו ישראלי
דיאנה קראל חוזרת לישראל כאן בהופעה חיה בפריז עם Look Of Love , הלהיט הגדול של ברט באכאראך ואל דיוויד, שבוצע במקור ע"י דאסטי ספרינגפילד בספ הקול של סרט הג'יימס בונד "קאזינו רויאל" (1967) קרא עוד
דיאנה קראל תגיע להופעה ברעננה. ב-4 באוגוסט. בניגוד לבעלה, אלבסי קוסטלו, קראל לא הצטרפה לחרם שאמנים הטילו על ישראל בעקבות המשט. קראל היא מן סתם זמרת הג'אז המבוקשת כיום בעולם. ילידת קנדה (1964), היא שילוב של קול אלט חושני ונגינת פסנתר
לשיר על ניו-יורק, להגג עליה, לפטפט עליה. לזמר עליה. כותב שורות אלה עומד לחשוף את אחד מסודותיו הכמוסים ביותר: מעולם לא הייתי בניו-יורק, ככה שאין לי מושג על מה התרפק הד"ר ניסים קלדרון בפתח המופע, שריכז זמרים ומספרים לדבר על
שם המשחק – ניתוק מהסביבה. אדם בתוך מחשבותיו מתחפר. המסביב עובר לידו, מצדדיו, מעליו. חוסר העניין נע מחוויות שמישהו חולק איתו על טיול, יחס ציני באשר לקידומו של הדוד, ועד למה שאומרים על מצב תעשיית המוסיקה. הדיאלוג שלו עם עצמו
סעדו עצוב. פגש את עצמו בעיר הגדולה, המצב לא נחמד, הזיכרונות שחולפים אינם מרנינים – הזמן כבר לא שייך לו, חולות קשים (בעיר?) שפוצעים מחשבות. מסקנה עכשווית: "כמה יכול אדם לחיות בשקר" מסקנה עתידית: "כל הדרכים ילכו לחיות את החלום".
פייגלין או בשמה המלא איה זהבי פייגלין. לא כל ערב אני מגלה זמרת רוק בשדותינו. נזכרתי ששמעתי אותה בערב ההוקרה לחוה אלברשטיין. (גם צילמתי) קוראת לה ולהרכב שלה "כל החתיכים אצלי". היא כנראה עושה לחתיכיה טוב. ארוגנטית, צינית, תיאטרלית. שורטת,
כמה רומנטיים סיפולוקס (*) כשהם שרים על מי שיושבת בהופעה בשורה 22 מלמלטה. כיוון שהשיר מדבר בלשון "אנחנו", סביר להניח שמדובר בגרופית – בשל חיצוניותה ("אודם בלי סוף") אבל מאוהבת באחד ("את תחכי לי מאחורי הקלעים") ברור שהקשר שנרקם הוא
צ'יאוניסו Chiwoniso Maraire – היא האישה המזמרת האמיצה של זימבבואה.זמרת שמייצגת של האיש ברחוב, תומכת נאמנה של זכויות האדם וצדק חברתי וכלכלית, על רקע הבעיות שפקדו את המדינה. ב- Rebel Woman, האלבום הראשון שלה מזה עשר שנים – מציעה הזמרת
תחברו Seal עם Soul עם עם פצצת כריזמה וכמויות אנרגיה בלתי נלאות – ותקבלו את סיל נכון לעכשיו ברעננה. אנחנו מכירים את סיל, הזמר הבריטי-ניגרי, מוכר מלהיטים כמו Kiss From A Rose גם Crazy, והנה הופעה חיה על טהרת ה-Soul. הוא
ישראלי פוגש אמריקני וספרדי, וזו אינה הולכת להיות בדיחה. סאבלימינל אינו צוחק. הוא רציני, רוצה אש, קצב שישרוף רחבות. Fuego בספרדית – אש. לתמונה הלוהטת נכנסת לטינית. לטינית היא באופנה. מתאימה לרחובות. סאבלימינל אינו מסתפק בזה: הוא הביא את טוני טאץ'
מאחורי השם I Blame Coco עומדת זמרת הבריטית הצעירה (19) Coco Sumner. "סלף מאשין" הוא הסינגל הבינלאומי הראשון שלה. קדם לו הסינגל "Ceasar" (דואט עם הזמרת Robyn) שיצא במהדורה מצומצמת. נולדה כאליוט פאולין סאמנר – חינוך מוסיקלי קיבלה מאביה גם הוא
סיפור הבדידות המוזר שבנד אופ הורזס מסיאטל מספרת על אדם בין כותלי מלון מתוך אלבומה השלישי Infinite Arms. הקול המדוכדך, צליל הקלידים, הגיטרות האקוסטיות והמיתרים מייצרים רוק מהסוג האלטרנטיבי. הדובר בשיר מתאר מצב של ניתוק ממי שהייתה איתו, של בדידות
מהלכת שמועה בשוק הים-תיכוני כי ג'ולייטה חושקת בכתרה של שרית חדד. אני מקשיב לשיר ואומר לג'ולייטה – תירגעי. עדיין לא, אם בכלל. את מתקרבת. אבל המלוכה תישאר בשלב זה אצל המלכה שרית. נעזוב טקסט ולחן. מהבחינה זהו, גם שרית לא
לקראת ההופעות במשכן לאמונויות הבמה בת"א (26.7) ובביט חיפה (27.7) אני חוזר לפיטר מרפי של נובמבר 2009 בבארבי. אנשים שלא נולדו, או שמצצו שד כשהכל קרה – התכנסו בבארבי כאילו מדובר באמן הרוק הכי חשוב בעת הזו. ומי שיגיד שלדידו פיטר
עידן יניב מבטיח – בתוך שנה אני בהיכל התרבות בתל-אביב. תנו לו שנה. עוד שלושה ארבעה להיטים בסלולר, ברדיו אמצע הדרך, ויש. מה יום מיומיים? התקנא במשה-קובי פרץ, באייל גולן ובאיציק קלה? אני קורא ראיון עם יניב ב – ynet,
חבורת רוק מקומית לייצוא ובאנגלית. אפשר למלא טפסים. להזמין מקומות במטוסים, במלונות, בכל המקומות הרלוונטיים. עדיין לא אצטדיונים. הם לקחו אותי למועדוני הרוק בלונדון תחילת השמונים. אווירה של רוק אמיתי, אותנטי, בריט רוק מעולה.השיר הראשון – Coming To Get – פאראנויה
הרבי הנקוק כבר פועל ממרומי פנתיאון המוסיקה, חמישה עשורי פעילות, 12 פרסי גראמי, מוסיקאי חוצה גבולות וז'אנרים, כמובן בלי לוותר על תעודת הזהות המוסיקלית שלו כפסנתר-ענק ג'אז. מהראשונים שהשתמשו בסינטיסייזרים, נגע במיינסטרים בשבעים בנגיעות ג'אז פאנקיות וגם חצה לפופ (הסינגל
גלעד שליט יצר גל שירי הזדהות לא רק עם המקרה הפרטי שלו, אלא עם החייל באשר הוא. מהדאגה-חרדה היומיומית ועד תחושת השייכות הלאומית של הכותבים. חייל באשר הוא תמיד עורר תחושה של הזדהות. הפשטות היפה של "כמה טוב שבאת הביתה"
ורד פיקר כתבה שיר געגועים סנטימנטלי אישי ונוגה לאהבה, על זיכרונות שטופי זעם מהולים בריח אהבה שנודף מהשמיכה. מהשיר לא הכי ברור למה בדיוק מתכוונת המשוררת: האם זה סוף האהבה ("אהיה שם ריקה ועצובה") ומדוע הזיכרונות "שטופי זעם". והאם עיקר
על התמהיל גם אבא חוליו היה חותם: דיסק דו-לשוני, ספרדית מעורבת באנגלית ("אנריקה", יגיד לו חוליו "יש לך הצדקה – אתה נולדת במדריד וגדלת במיאמי"), לחבור לצליל עכשווי מלוטש, לא להסתכן בשיר אחד שאינו קורץ מחומרים, שישלחו אותו גם למקום
