ברינגטון לוי. 1984. לא מזהים? להיסטוריונים של הרגאיי הוא מוכר. יליד ג'מייקה 1964. כאן בהופעה חיה עם המתופף של להקת אסוואד Zeb בשיר Here I Come. באותה שנה כולם דיברו על השיר הזה. להיט ענק באנגליה. בשורת הראגמאפין דאנסהול.
לא יודע, אם בחיים הייתם מגיעים להרכב הזה ממזרח לונדון ולאלבום Part & Pacer. הם נפגשו בבית ספר בוודבריג', והקימו ההרכב ב-2005. התמהיל המוסיקלי נשען על רגאיי-דאב, סקה, פאנק. מאז 2008 ההרכב חורש את בריטניה והעולם גם להקת חימום מצליחה
רגאיי כבר אינו חוצה תרבויות. הוא נטוע בהן. לנו היה תמיד תירוץ טוב: ה – Zion שהתרבות הרסטפרית אימצה. עמרי גליקמן מנסה לפטרל בין ה – Zion הג'יימקני ל – Zion אשר בציון, מצד אחד, "קול ישראל" ו"הירושימה, נקגסי, ת"א",
מיהו מתיסיהו בגלגול הזה? יש שיחפשו את השינוי החיצוני (הסרת הזקן) בצלילים. אבל זה בפירוש אינו הסיפור. דת כשלעצמה אינה הסיפור של מתיסיהו, למרות שהיטהרות וקתרזיס, שני היבטים חיוניים הנמצאים כמעט בכל דת – קיימים במוסיקה שלו. האם השתחרר מהתמהיל
איך היה נראה עולם המוסיקה בלי בוב מארלי, הסופרסטאר הראשון של העולם השלישי? למעשה – איך היתה צומחת מוסיקת הרגאיי בלעדיו. Bob Marley was one of the greatest songwriters of all time, כתבו עליו ולא הגזימו, נדמה לי. בוב מארלי מת
אני לא מאמין שדון קרלוס האמין. עם כל הכבוד ל-Zion, למלך דוד, ל-Izrael, שככה תקבל אותו תל-אביב. קשה לצפות לקהל נלהב כזה,שנראה ונשמע, כאילו הוא לוקח מחר את המטוס הראשון וטס לקינגסטון לפגוש את רוחו של היילי סילסי כמו שחסידי
כמה טוב שאנשי ג'מייקה קופצים לפעמים ל – Zion , להזכיר מה זה רוטס רגאיי אמיתיים. הפעם דון קרלוס, איש הרגאיי שנוחת ללילה אחד למועדון שבפינת הרצל סלמה. קרלוס נולד כארבין ספנסר Euvin Spencer בשנת 1952 במזרח קינגסטון, ג'מייקה, בשכונת
האב הבן ורוח הרוטס. הבן הגיע. כל השאר – פחות. אתה לא באת לבוב מארלי, אמר לי מישהו. אתה באת לזיגי. הבן זה לא האבא, וגם הרוח לא רוח פרצים. אמרתי לו: אתה צודק. למה להטיל על הבן את כל
אם אתם מתפשרים על רגאיי שאינו הרד קור, לזיגי מארלי יש תשובות לא רעות. אוהביו זוכרים לו את Love is My Religion. הפעם בתמונה המפיק Don Was שסייע לצליל בהיר, צלול ופריך. הדיסק נפתח די במפתיע בדואט עם Woody Harrelson,
מה קרה למוסיקת הרגאיי במהלך עשרים השנה האחרונות? קרו דברים, אבל לפי זיגי מארלי, כמעט כלום. אני לא מדבר על האלמנט הרפטטיבי של המוסיקה הזו, ועל העובדה שכמעט רוב השירים שלו נשמעים כמו שיר אחד. אני מדבר על "גרוב", על
האלהים של סאבו וקותי (די-ג'אים, מפיקים מיומנים) הוא בכלל ג'ה, אלוהי הרסטפרים. (ראו/הקשיבו לדיאלקט בשיר 2 באלבום של מי שעונה לשם "האמבל ליון") ולפי המוסיקה – בצדק. גם אם לא מדובר בחיבור לדת, עדיין הם קרובים יותר בצלילים ל –
הקונגוס חיממו לאביסיניאנס. לפי חשיבותן – יכול להיות להיפך. שלוש שעות נונסטפ רגאיי לאוהבי הרגאיי המקורי הישן, השורשי, האותנטי. הבשורה: הרגאיי לא מזדקן איתם, נדמה לי שלמרות קשישותם, גם הם לא מוכנים עדין להראות תעודות קשישים, לפחות לא לפי האנרגיה,
עמרי גליקמן מבטיח לה הרים וגבהות, עולם ומלואו כל יום מחדש בשיר הפתיחה, שאנטי אהבה, שנושא גם את שם האלבום. עמרי גליקמן גם מנסה להוכיח שהקשר בין ישראל לג'מייקה המבוטא באמונה הראסטאפרית (*) – יש לו בסיס. גליקמן היה רוצה
"אר יו רדי"? "אר יו רדי?" ווי אר רדי שאגי. מה חשבת, שאחרי ששילמו במיטב כספם, החבר'ה המפזזים אינם "רדי" בשבילך? אז יאללה עם הדאווין. האמת לא ספרתי כמה פעמים שמעת "אר יו רדי" כמו שלא ספרתי כמה פעמים שאגי צרח
דאב הוא תרבות כמו הבלוז. בלי דאב לא היתה צומחת תרבות הרמיקס, ההיפ והדראם אנד-באס. המקור הוא ג'אמייקה, אולמות עשנים, מערכות סאונד סיסטמס, טקסטים של מעורבות חברתית ופוליטית, ויברציות שפוגעות לא רק באוזניים. אוסף הדאב שניזון מהקלטות ותיקות משנות השבעים,
שאגי, מהאומנים הבולטים במוסיקת הרגאיי והדאנסהול רגאיי, המוכר משלל להיטיו כ- Mister Boombastic, It wasn't me, Angel , Feel the rush, יגיע לישראל להופעה חד פעמית בהיכל נוקיה תל-אביב ביום חמישי, 21.10 את שאגי מייבאת לארץ חברת "פרידום לייב" לדברי
ג'מייקה, רגאיי וראסטאפריי נמצאים חזק על המפה העולמית, גם המקומית. רבים וטובים הציצו ונפגעו. רשימה חלקית: תומר יוסף, סילברדון, שוטי הנבואה, מוקי, איאם, חיים לרוז. רגאיי, רגאיי דאב, ראגהמאפין. הכל הולך. הישראלי מחפש להתחבר לאקזוטי, משהו שיעניק לו את החוויה
סינגלים נכללים: So Fine, Press it Up רביעי של שון פול, ללא ספק האמן המצליח שיצא אי פעם מג'מייקה. מנסה להתמקד בנושאים חברתיים אבל בהצלחה מאוד חלקית. פול מעורב יותר בהפקה, מתפרש על קשת סגנונות – רגאיי, ראגה, היפ
מתיסיהו כאן, ארץ הקודש תמיד מחכה לו. לא ידלג עליה, במיוחד כשיש אלבום חדש – "light" וגם סינגל הורס – One Day. אנחנו ערב אחרי ההופעה בבריכת השולטן – למעלה מ-6000 אלף איש חילוניים, דתיים, חרדים וחסידים שהגיעו לחגיגה מול החומות.
ונסיים בתודה. תודה למי שהביא את ההרכב המדליק הזה ללילה אחד. אחרי הלילה הזה, הייתי פותח שבועיים נונסטופ קופות. מי שהיה בערב, מה היה – רקד נונסטופ, לא יכול שלא להצטרף לעצומה הדורשת את הסקאטאלייטס שנית. ברור ששלב ההדרן היה
Anthony B – Raid the Barn
אנטוני בי ((Anthony B אגדת הרגאיי העולמית מגיע לישראל לקראת יציאת אלבום חדש בהפקתו של אחד משלנו, פילוני איש שבק מיוזיק. המאורע הוא יריית הזינוק של ליין רגאיי חדש מבית איימאר ושבק מיוזיק שיזרים לכאן את השמות הלוהטים מהיארד הג'מאייקני.
ג'ימי קליף (יליד 1948) הוא מחלוצי הרגאיי שנשאר מחוץ למעגל הרגאיי גם אחרי שרשרת להיטיו בשישים ובשבעים שכבשו את ג'מייקה ובריטניה – ביניהם להיטו הגדול ביותר Wonderful World, Beautiful People".הצלחתו מי ששינה את שמו מג'יימס צ'יימברס כשעבר מסט. קתרין לקינגסטון הגיעה
עמרי גליקמן – שירה, שלי גליקמן – קלידים, שירה, רון ליניאל – תופים, מיכאל גיא – בס, גלי שדה – שירה, קולות, הפקה מוסיקלית: מייקל גולדוואסר. עיבודים: התקווה 6 ואסף איילון. עמרי גליקמן מביע את אמונו ב-Jah שלו – Now
בפוטומיו, בית מוסיקת העולם, מצדיעים לבוב מארלי ביום הולדתן ה-64 (שחל ב-2 בפברואר) באוסף רגאיי שכולו מבוצע ע"י אמנים אפריקנים. הרגאיי התפתח מהסקה לאחר שג'מייקה קיבלה עצמאות ב-1963, זרע זרעיו בעולם המערבי בכלל ובאפריקה בפרט, שהיא היא למעשה המקור האמיתי של
בוב דילן הוא אחד האמנים הכי "מכוסים" בפופ וברוק – אבל נדיר למצוא אוסף כיסויים לדילן שכולו על בסיס תרבות/מסורת מוסיקלית מסוימת. המפיק דר דראד לקח את האתגר לקבץ כיסויי רגאיי לדילן. דילן זכה תמיד להערכה אצל אמני ג'מייקה, הדרך
הבחור בזקן הארוך ובמשקפיים, האריסון סטאפורד, הפתיע אותי אפילו יותר מאשר מתיסיהו. לא סתם אני אומר מתיסיהו. תביטו עליהם. לא דומים? ושניהם אמריקנים שעושים רגאיי. מה זה רגאיי תוצרת יו.אס.איי? זה רוטס עם ג'אז, עם באס שפוגע באזור הצלעות. עם בראס
"גראונדיישן" מלהקות הרגאיי המודרניות הבולטות בעולם מגיעה לשתי הופעות באוגוסט (18-19) במועדון בארבי ת"א. הלהקה שמוגדרת "רגאיי ספיריצ'ואלי" Spiritual Roots Reggae משלבת רגאיי ודאב, מיזוג של השפעות שונות על בסיס הרגאיי הג'מייקני וחיבור לתרבות הראסטה. המושג הג'מייקני "גראונדיישן" מתייחס לטקסי
הרבה שנים שלא שמעתי את UB40, הלהקה הקוסמופוליטית שקידמה את הרגאיי אל פסגת עולם המוסיקה, והנה בשורות טובות, אלבום טרי מ-2008 האלבום האחרון של הלהקה עם הזמר המוביל עלי קמבל. Twentyfourseven שפרש אחרי 30 שנה. מציג את החבורה – במיטבה,
