להרכב קוראים Ok Go והוא נחשב לנצפה הגדול של היוטיוב. להיטים האחרון White Knuckles (צפה למטה) נצפה ב-3.5 מיליון צפיות בארבעה ימים. כל הקליפים של הלהקה הפכו ללהיטי קאלט באמצעות היוטיוב מאז יציאת Here It Goes Again ב- 2006. בקליפ הזה
ברכות לסטינג. התפוח אינו נופל רחוק. האב, הבן ורוח החינוך המצוין שקיבל בבית. קוראים לו ג'ו, ג'ו סאמנר, והוא אכן לא פחות מאשר הבן של סטינג, האיש המוביל את ההרכב העונה לשם Fiction plane. שנמריא איתם? יש מסלול טוב, יש מנועים
מה זה היה הגן ילדים בסוף הערב של "30 שניות למאדים" שעלה לבמה בשיר Kings and Queens האם התרגיל חוזר על עצמו בכל הופעה, כלומר שג'ארד לטו Jared Leto הסולן בוחר נערים ונערות מהקהל כדי שיעלו ויצטרפו למקהלת הסיום של הערב.?
ג'ארד לטו מתרגש. תנו לו ירושלים ומנה חומוס והוא יתרגש יותר. מהפייסבוק הוא הבין שיש ל "30 שניות למאדים" יותר מעריצים בישראל מאשר בכל מדינה בעולם. הוא אגב היה בטוח שבארץ חיים 11 מיליון איש. כששמע שמדובר רק ב-7, לא
אמפי שוני התמלא כשעה לפני שאיאן אנדרסון וחברי ג'טרו טאל עלו. מפתיע? מפתיע כי מדובר במוסיקה שכשמו של אחד משירי הלהקה – Living in the Past. הקהל הזה הוא שמשאיר את את ג'טרו טאל בחיים. תקראו לזה התרפקות נוסטלגית. אוהבים לחיות בעבר, להחיות את העבר. אולי כבר
מתי קיצרו את המושג "פרוגרסיב רוק" Progressive rock ל-"פרוג" prog? לא משהו מהותי כשבאים להתביית מחדש על זרם מוסיקלי שממשיך לחיות מאז סוף השישים, מקורותיו ברוק הפסיכודלי-בלוז-רוק-מוסיקה קלאסית-ג'אז-פיוז'ן, בימים שמוסיקאים נטו למוסיקה ניסיונית, כשהם שואבים השראה ממקורות שונים משתמשים בהרמוניות
"ליל חשוך של הנשמה", כך נקרא הפרויקט המשותף של Sparklehorse, דנג'ר מאוז (המפיק בריאן ברטון) ודיויד לינץ'. קבוצת רוק שנוהלה ע"י הזמר והמוסיקאי Mark Linkous. הבשורות הרעות הן שלינקוס כבר לא איתנו. הוא שם קץ לחייו במרץ השנה. המוסיקה בדיסק שופע
נפתח בצלש: אמרגני הערב הבינו כי אם לא יפנו את עשר השורות הראשונות של האופרה לקהל – לא יהיה כאן מופע רוק. אני נוטה להאמין כי הדרישה באה מפיטר מרפי עצמו. מי שמכיר את אולם האופרה בתל-אביב ,יודע שהשורה הראשונה
פעם קראו לרוק האווירה הזה "פרוגרסיבי". ובמשך "ניו ווייב". ב-2010 "דה נשיונל" ילידת 2001 ברוקלין, היא "אינדי" בהגדרה כללית מאוד. בטח אלטרנטיבית, אבל תנו למוסקה להגדיר את עצמה – טעונה, מלודית, רבת מצבי רוח, אינטימית, ראשונית, זוויות מיוחדות והרבה "אווירה".
"האהבה שיש לי לחברים", שר הזמר, ומספר על השנים שחברים היו חברים, בתקופה של סמים, אלכוהול ורוקנ'רול. מתגעגע לימים שהיה עם מי לעשן, לשתות ולהחליף חומרים. לרדוף אחרי החלומות, לשיר עד איבוד קול. יכול להיות שהם מתגעגעים לימים ששנון הון
האלבום השלישי של "שלושים שניות למאדים" בהפקת Flood (יו2, דפש מוד, ניין אינץ' ניי, סמשינג פאמפקינז), Steve Lillywhite (הרולינג סטונס, יו2), מגיע אחרי האלבום המאוד מצליח Beautiful Lie ומזכיר לנו שעדיין יש להקות יוצרות אלטרנטיביות ממדרגה ראשונה. הלהקה נוסדה בשנת
מה קורה כשלהקת רוק מצוירת הופכת בשר ודם? משהו מוזר, מיוחד. יציר המוח של הזמר דיימון אלברן (סולן Blur) והאנימטור ג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl) מגיע עטוף בביזאריות עתירת דמיון. הגם שאלמנט האנימציה היה חזק, המוסיקה היא זו שהפכה
אדי ארגוס מציע לכם להקים להקה. למה? יהיו יותר תקליטים בחנות התקליטים. חוץ מזה, להקת רוק זה פאן. תסתכלו על ארט ברוט כמה פאן יש להם על הבמה. אולי תקימו חנות תקליטים. ארט ברוט אכן עושים הרבה פאן וגוד טיים.
יו לה טנגו הוא טריו שנראה ונשמע כהרכב האינדי המושלם לקהל ולמבקרים. הם נראים למראית עין נינוחים מאוד Cool, תחושה של ענוה מיוחדת על הבמה, לבושים בבגדי פיקניק, פשטות בולטת אולי אפילו מכוונת, על פניו – נראים שקטים רגועים, הגונים
רוח קודרת חדשה מנשבת בגבה של BRMC אחת עשרה שנה אחרי שהגראג' רוקרס פיטר הייז ורוברט לבון מסאן פרנציסקו בין יצאו לדרך. רוק אמריקני מהודק, מסוגנן שניכר כמעט בכל קטע החל מ – Conscience Killer, "רוצח בעל מצפון". לפעמים שועטים
הדיסק נפתח בכוראל כמו כנסייתי, צלילי צ'לו ושירה מלודית להפליא מלאת כאב שאינה מרמזת על מכת הדציבלים בהמשך. השיר Scissor מגיע בפתחו אלבום חמישי של הרוקרים האמריקנים, ולאוהבי ההגדרות יש שפע אפשרויות, שאינן מובילות למסלול אחד. למשל: אוונגרד פוסט פאנק אקספרימנטאלי
איזה קיץ בפתח: גם להקת פלסיבו PLACEBO מגיעה לישראל ותופיע ביוני בגני התערוכה ב-5.6 (מחיר הכרטיס – 225 שקלים) הלהקה הבריטית שהוקמה ב- 1994 על ידי בריאן מולקו (גיטרה ושירה) וסטפן אולסדל הוציאה עד היום 6 אלבומים שנמכרו בכ-10 מיליון
חוזרים להרמוניות הקוליות של פעם. קונור אוברסט ומייק מוגיס מההרכב Bright Eyes, ג'ים ג'יימס ומ.וורד מההרכב My Morning Jacket חברו ל"מפלצות הפולק" – שם האלבום כשם ההרכב. ארבעה שמתבססים על המוסיקה שיצרו בעבר מקאונטרי רוק לבלוז אקוסטי, חיבור שכבר הגדירו
מה למאהוולים תימניים עם מטאל רוק? לאורפנד לנד יש כנראה תשובה יותר משכנעת מאשר יש לי. המטליסטים בחרו בפיוט "ספרי תמה" – "ספרי תמה תמימה /ספרי נגיל בתימה /ספרי נגיל בתימה / בת מלכים החכמה / אן מקומך ספרי לי",
אני מאזין לצלילים של להקת הרוק האמריקנית Yo La Tengo (איירה קפלן, ג'יימס מקנו) לקראת הגעתה להופעות. הגדירו את המוסיקה שלה – "רוק אלטרנטיבי", מה שמחזיר לשאלה – אלטרנטיבי למה? Popular Songs הוא אלבומה ה- 12 של הלהקה מאז Ride
מפגש ראשון עם הרכב יותר כייפי ממפתיע. כלומר – כייפי ומפתיע (בסדר הזה), מפתיע – כי לעולם אינך יודע מהי המתקפת הבאה, אתה לא יכול לזמזם להיט, כייפי – כי יש איזשהו עונג ושעשוע שמגיעה מהמוסיקה המגוונת הזו. דירהוף היא להקת
מילים ומוסיקה: גבע אלון. גבע אלון – שירה, גיטרות, בן גולן – גיטרות, דור קורן – בס, נווה קורן – תופים. הפקה, הקלטה, מיקסים: Tom Mohnan שיר מספר ארבע The Wind Whispers מושר כמעט בזעקה. משהו בוער אצל גבע
מנין הקהל הזה שהגיע לפיטר מרפי? אנשים שלא נולדו, או שמצצו שד כשהכל קרה – התכנסו בבארבי כאילו מדובר באמן הרוק הכי חשוב בעת הזו. ומי שיגיד שלדידו פיטר מרפי הוא עדיין אמן הרוק הכי חשוב – לא אתעמת איתו.
כבד, מלודי, טעון, רך. מכוסח. הרמוני. מה חדש אצל AIC? יש חבר חדש? יש. בבסיס הם נשמעים AIC. כלומר – אין תלונות כשאני שומע Your Decision (מס. 4) יש כמעט רק שבחים. AIC אינה להקה לכל. אבל אם אתה במועדון
בני אוקלהומה The Flaming Lips באלבום מס. 13 – מוזר, מיוחד, מעניין. אחרי אלבומים כמו Zaireeka, The Soft Bulletin, Yoshimi Battles, כמעט בא להגיד – פליימינג ליפס המציאו עצמם מחדש. תאזינו מתחילתו ועד סופו, תגדירו איך שתגדירו. ניאו פסיכודלי מיסטי. מי
Daevid Allen (guitar, lead vocal): Steve Hillage (lead guitar), Gilli Smyth (Space Whisper and poetry), Miquette Giraudy (synthesizer), Mike Howlett (bass), Chris Taylor (drums), and Theo Travis (sax and flute) רוקרים פרוג-פסיכודליים לעולם אינם מתים. עדות ממקור ראשון:
Gong מגיעה לישראל במסגרת מסע ההופעות העולמי שלה. המופע המבוקש (סולד אאוט בבריטניה עוד לפני שהחל) משלב מיצגי מולטימדיה ומביא את הצליל העשיר של Gong לפסגות הממשיכות את קו העשייה האומנותית שלה – שילובים של רוק פסיכדלי, רוק מתקדם, רוק-חלל
אלבום עשירי של DreamTheater , והנה באמת – תיאטרון של חלום. קטעים ארוכים במיוחד. אורכם של 4 שירים הוא למעלה מ-10 דקות. זה אלבום של שירים אפיים שפוגע פגיעות ישירות בבלוטות הרגש. מאפשר להיסחף בסופרלטיב – כלהקה פרוג רוק – בשיאה.
הקהל רצה עוד ועוד ועוד, ובצדק. לא רק התמורה עבור מחיר הכרטיס. המוסיקה יצרה תחושה של אפשר ללכת על עוד. אל דאגה, הקלקסיקו הגיעו בשביל לתת עוד. אפילו העלו את אהוד בנאי על ספינתם להפלגה קצרה בסוף הערב בג'סטה שהראתה
יניב פלג – שירה, ירון לנסברג – גיטרה ו b-vox, מיכאל וידר – גיטרה, אלון שולמן – בס, אליאור סלומון תופים. הרוק הישראלי ה"לועזי" סובל בדרך כלל מרגשי נחיתות. ובצדק. זה אולי מתחיל מהקהל שימלא את קיסריה כדי לשמוע
