שירים ישראלים – הגדולים ביותר

צליל גיטרה אקוסטי בתחילת השיר מתחלף בדיסטורשן חשמלית המכניס לשדות המטאל. זוהי ההשראה של היוצר  ממרחבי הזמן והמקום של אזורי חלון בת ים בהם עברו עליו נעוריו. "כמה יוסי" שיצא באלבומו השני של ברי סחרוף, "סימנים של חולשה" בשנת 1993,

שמעתי בשבועים האחרונים פעמיים את השיר הזה – בערב של אלון אולארצ'יק בזאפה ת"א בהשקת האי.פי החדש שלו, בביצוע מלא חדווה של האורח שלו – רמי קלינשטיין ובפסטיבל הפסנתר בדואט עם שלמה גרוניך בערב לרגל 50 שנות הופעה. השיר מתוך

רגעים שאסור להחמיץ בימים אלה אחרי מותו של היצחק היחיד. סינגולדה מזמין את קלפטר לנגן "דמיון חופשי". סטנדרט ישראלי, מושא גרסאות כיסוי. כתיבתו הפשוטה. שזירת המנגינה והקצב. קלפטר שמחפש מציאות אחרת באמצעות הפלגה למחוזות הדמיון הלא מרוסן. הפתיחה הייחודית בגיטרה.

הזמן הכניס את השיר לפנתיאון של  שירי הנצח. שיר על  גורלו של אדם בעולם, שאינו ידוע מראש.  יש כאן צד הגותי, אבל גם אישי – "לא ידעתי איך זה בא לי". המנגינה של שמוליק קראוס העניקה לנרטיב עומק ואמינות. האגדה

עידן רייכל בסוג של חשבון נפש. ניתוח מצב קיים. אולי אף ביקורת עצמית. אלה חיי עד עכשיו. מה הלאה? או: מה הזמן מסמן? להמשיך לחיות את הרגע? לעשות שינוי? – "אולי מקום אחר/ מקום יותר בוער/ להתחיל קצת לקלקל/ ולתקן

מה הן דמעות של מלאכים? איך דן מינסטר ראה בדמיונו "מלאכים בוכים"? האם אתם מתארים מלאכים בוכים? הרי מלאך מורם מאדם, אל אנושי, שליח האל. איך הוא יכול לגלות חולשה כזו כמו להזיל דמעות. לא רק זאת אלא שמינסטר מניח ש"לא קל להיות מלאך

כבר 18 שנה, לא להאמין,  מאז לכתו של עוזי חיטמן, ויש שיר אחד שכתב בתחילת התשעים – טוב לכל עת בחירות. מירי אלוני הוציאה לקראת בחירות נובמבר 22 גרסה משלה. מעניין שחיטמן לא בחר בשם שמאזכר  את  נושא השיר –

נתן זך כתב על נדירות היכולת לקיים קשר עמוק בין גברים לנשים הנעים בכיוונים הפוכים. הדובר בשיר מאמין, שלמרות הפער העמוק עוד ייתכנו ניסים וניתן יהיה לגשר עליו. נשים המונעות את הקשר הן אלו שמגיפות את התריסים. הנשים הנכונות הן

הוא מנסה לשכנע אותה בכל דרך להישאר. פונה אל ההגיון  – יש גשם בחוץ. מבטיח רומנטיות – "את  צחור צמתך חרש אלטף" , וגם מציג לה מצב של – אם לא בטוב אז.. דיר בלק (""אפילו אם תגידי: זה לא

יושבים בבית הקפה, עוד יום של שמש יפה, ואנחנו כאן ביחד מנסים לתפוס קצת נחת. הקהל יושב במועדון מנסה לתפוס קצת נחת עם מוסיקה מהעבר. במסגרת קדחת הרטרו, מתכנסת שלישיית צליל מכוון מדי פעם להבהיר שחבריה לא יחמיצו את הגל.

שמואל הנגיד, המשורר וממנהיגי יהודי ספרד המוסלמית (993-1056 ), כתב שיר יין הדוניסטי המטיף לשתיית יין ומתאר את המשתים שהיו נערכים בחורף. המשורר קורא לכולם לבוא ולהצטרף למשתה, לשכוח את העצב וליהנות מהגשמיות. שיר הדוניסטי. המשורר נתן יונתן , אב שכול,

אחד הלחנים היפים ביותר ברפרטואר של צביקה פיק מושר  בדואט עם זהבה בן.  בחלק הראשון, זוהי בן סולו באינטרפרטציה שלוקחת את השיר לכיוון אחר, אישי, מיוחד, מדוכדך אליו נשזר צליל הכינור המסולסל, ואז נכנס פיק ומחזיר אותו לגרסה המוכרת. בגרסת

יש שירים שמבקשים: אנא אל תעשה לי קאבר. תשאיר אותי כפי שאני. אל תשנה דבר. אל תנסה אפילו פרשנות אחרת. "גשם" הוא שיר שמחובר בעבותות למאיר בנאי ז"ל. הוא שייך לסונגרייטר ולסינגר במאת האחוזים. זה שיר של זמר-יוצר שמבטא לעומק

הדיסק, שנפתח דווקא בסימנים של כוחנות מטאלית, נשמע בהמשך כמו נעשה תחת השפעה, הזוי, פסיכודלי, סוראליסטי. ברי סחרוף ורע מוכיח הלכו על הפקת סאונד עדכנית ועשירה, אלמנט כמו מזרחי, אפקטים של מכונות סאונד, צליל דאנס תעשייתי, פסקול שמשגר התרחשות, ללא

השיר עוסק במהות חיים, ביצר המולד, החוש הטבעי שמנחה את האדם בדרכו, ללכת במסלול ישר, הליכה תמימה, ללא פחד, לעיתים כמנהיג בראש העדר (כמו עמוד הענן שהלך לפני בני ישראל במדבר). מצד שני היכולת להבין שמגיע רגע שעליך לחדול. מוהר

אהובה עוזרי כמוסכמה, כקונצנזוס, בלי הבדל סגנון ועדה, אולי אפילו סוג של קאלט, אלא שכאן יש איזושהי חזרה הביתה – עד כרם התימנים, בו נולדה, בעזרתם של המסלסלים הטבעיים, בני העדה משני דורות – דקלון את סגיב כהן, ששרים עשרה

שלישיית גשר הירקון  לא ממש נתנה ביטוי לשנות השישים הסוערות,  לא מבחינת  הטראומות המקומיות, לא ספגה כמעט מרוחות מהפכת השישים  שנשבו בחוזקה מארה"ב ומבריטניה. ההשפעות אז הגיעו יותר מהשנסון הצרפתי/ הקברט האירופאי, גם מהזמר היווני ("איילת אהבים" לפי חג'ידאקיס, "הכל בגלל האהבה" לפי מספוסרויקו), ממגוון סגנונות –  ואלס ("סרנדה לך"

שמעתי את דני ליטני שר את השיר בגרסת בלוז בערב ברידינג 3 שנקרא "תל אביב שיקגו בלוז". זה שיר שאינו יכול לנדוד לשיקגו. הוא מסוג הישראלים שאינם יכולים לרדת מהארץ. השיר נכתב על ידי אהוד מנור עבור הסרט "שתי דפיקות לב" והולחן ע"י מישה סגל. יש בו

דואטים נוגים עם זמרים (גברים) מוציאים מקרן  פלס דמעות. זה קרה לה ב"על הגשר הישן" עם רמי קלינשטיין ב-2020 בהיכל התרבות בת"א. בקיסריה יוני 2022 היא הזמינה את אריק סיני לשיר איתה "שוב", שיר שבוצע לראשונה כבר ב-1976 ב"חגיגת זמר

מילים. מה כוחן של המילים? מילים הן אמצעי לומר דברים שרצית לומר, אבל יש דברים שגם המשורר אינו יכול להביע במילים – "עמוקים מן הים הסודות שאינם מובנים לי". רוטבליט כתב על דברים שאין להם מילים, על חוסר שלמות, שגורם

את הביצוע היפה מצאתי באלבום "יציאה", שיצא בפברואר 2004. הקלטה חיה של שלום חנוך ומשה לוי ממופע אינטימי  אנטיתיזה לסערות הרוק שלו. אני שומע את "צרות טובות" הישן המוכר בעיקר מהשלושרים, והגרסה החדשה בעיבוד הזה לגיטרה ולפסנתר נשמעת הרבה יותר קלאסיקה.

שנתחיל מצחוקים? מתי כספי מלמד את הקהל איך להגיד "אנחנו משפחה מכובדת" במבטא מרוקאי. יותר מחמש דקות על מבטאים ועדות, שהזכירו את מוריס מהיונים וכוחות הביטחון. פני הפוקר יכול ללכת על ערב סטנד אפ. מה לא ידעתם שמתי כספי הוא

נתן אלתרמן תדלק תמיד את טובי המלחינים המקומיים. מיכה שטרית בחר בשיר מתוך "כוכבים בחוץ". – על יחסי הגומלין בין הדרך להלך – התפעלותו ממנה מתבטאת בהצהרה: "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל/ ואמות ואוסיף ללכת". כאן חוזר מוטיב המת-החי

היתה תקופה שמבקרים אהבו לרדת על שלמה ארצי משום שהוא כתב שירה כאילו לא מובנת: "תחת שמי ים התיכון / עושה ירח הפוגה ומתקפל/ 'דאגות', אומר לי איש עם מכחול / ומצייר אותך דומה, או לא או כן". כלומר למה

כשקובי שר על "עננה" – בוקעת מליבו-גרונו תחושת צער על  מי שתקועה תמיד באותו מקום רק עם מישהו אחר. "ניצבת בתנוחה הידועה" האם התכוון לזונה? מטפורת העננה מבטאת קדרות ודכדוך, מעניקה לעננה דמות עריטילאית, ששטה לה הרחק למעלה, שבויה בחלל ומנותקת מכל מציאות.

יורם טהרלב היה נציג מובהק של מה שנקרא "זמר ישראלי", הוא כמעט לא נגע במלחיני השמונים, בטח לא התשעים והלאה. זה לא אומר שהוא התנזר לחלוטין מז'אנרי הפופ-רוק ("את יכולה" – החלונות הגבוהים), והריתם נ' בלוז הקצבי ("חשמל בכפות ידיך" ששרה רותי נבון)

סיטואציה שכיחה, כמעט קלישאה על סיפור יחסי בינו –בינה. בית-תקווה-הבטחות-אכזבה. בהתחלה-הכל יש. בסוף – הכל אין. דודו טסה מטעין את הסיפור בתחושות הביאוס העמוקות. הנרטיב מסופר בהיר וחד, מה שהיה, מה שהבטיחו, מה ששכחו. מסקנות. המונולוג המדוכדך מגיע מעצמותיו. מסופר בהדרגה.

ירמי קפלן עושה קאבר על עצמו. פתאום גילה שתוספת שכבת קולות מעניקה ל"אני אשתנה" חיים חדשים. זמרות וזמרי "דווקאפלה" הם התוספת המחייה. העיבוד הזכיר לי את הסווינגל סינגרס של ההחבורה ששרה באך, מוצארט, שוברט טלמן ושופן בדה-בה-דה, בית ספר לשירה