מוסיקה הופעות

פעם שנייה בפרק של שנה וחצי שאני שומע ג'ו ג'קסון בארץ. האיש והפסנתר. נדמה לי שגם ג'קסון לא האמין שהוא יגיע לכאן בתדירות כזו. במרץ 2008 חשתי את נשימתו שולחן מול הפסנתר במועדון זאפה. הפעם מרוחק יותר, ומול מסכים גדולים

אנתוני גונזלס עולה בחשכה, לוחץ על כפתורים במכשיר אלקטרוני שמואר באור כחלחל, מפיק סולו אמביינט ארוך מאוד ולא קצבי כאוברטורה. זה נשמע כאילו גונזלס לקח לעצמו חופש על הפתיחה למפגן אלקטרוני מכין קרקע לערב של M83. כעבור דקות ארוכות הוא

זיקית. 20 שנות קריירה שמחליפות צבעים על הבמה. הקהל הגיע בשביל אודיוסלייב (Audioslave) וסאונדגרדן (Soundgarden) מכל מקום על הדשא בגני התערוכה הבנת שאתה שומע את אחד הקולות החזקים ביותר ברוק. נדמה לי, תתקנו אותי, שקולו של כריס נשמע הפעם יותר

מופעי רוק גדולים מן החיים. נערות מתעלפות מוצעות מן הקהל ע"י אנשי אבטחה. קהל ששילם מאות שקלים ומוכן להימחץ כדי לראות מקרוב דרים ת'יאטר. אני יודע שנערמו הררי ציפיות בקשר לדרים ת'אטר. מדובר בהרכב שזכה לתארים כמו להקת הפרוג-מטאל הכי

אריק טרוייר – קלידים, גיטרה וקולות, פיל בייטס – סולן, גורדון טאונסנד – תופים וראלף פורנברגר – קולות ובאס, מיק קמינסקי – כינור, לואיס קלארק – מנצח על סימפונט רעננה הקהל שהתפרץ אל הבמה בשיר השלישי השאיר אותי מופתע. פאשלה

אני יושב שורה ראשונה בביתן 1 בגני התערוכה, והכחולים האלה מתחילים להתרוצץ ולתופף בקצב אלקטרוני אדיר. שלוש הדמויות הכחולות שמגיחות נראות מוטציות מכוכב אחר. למעלה רץ תרגום שנותן בין השאר הוראות לקהל מה לעשות. הקהל עושה. המופע צוחק על סדנה מיוחדת

"איך תחזור אם לא תדע/ לאן לחזור/ לאן לחזור/לאן" רונה קינן יושבת על במה קטנה במרכז הבמה הגדולה, תזמורת מאחור, שרה את המשפט הזה הכי עצוב, הכי מופנם. קטע קצר שפותח את יצירתה החדשה, "שירים ליואל", אלבום המספר סיפור חיים

ליידיס אנד ג'נטלמן, בוייז אנד גירלז, סרסורים וזונות. שמי מייסי גריי, ואני הולכת להגיש לכם ערב בן-זונה. לא סתם התייבשתם כאן ארבעים דקות אחרי מופע החימום. אתם תקבלו את האמא והאבא של ההופעות. אתם תקבלו פאקינג פיצוי. אוקיי, נכון שזה

קודם כל זה האח בלוז השמן הזה העונה לשם ג'ייק, כרס שאינה מאפשרת לחולצתו להישאר תקועה בתוך מכנסיו. כל המשקל הזה עושה סלטה על הפתיחה כשבקבוק בירה נעוץ בכיסו העליון ונשאר בחיים. האח בלוז השני, הרזה, נראה עושה תנועות של

בהשתתפות: Magical Mystery Tour, מאור כהן, יהלי סובול, חמי רודנר, ירמי קפלן, גורי אלפי, עידן אלתרמן. עריכה והנחייה: יואב קוטנר. הפקה: חיים שמש. אחרי "שירי האהבה הגדולים של הביטלס" שנערך יומיים לפני, הגיעה ההצדעה ל – Abbey Road וקבעה בצורה

בהשתתפות: איה כורם, תמר אייזנמן, אפרת גוש, עלמה זהר, מירי מסיקה, Magical Mystery Tour. עורך ומנחה: יואב קוטנר. אפתח בגילוי נאות: אני מתגורר 2 צעדים מבית שטיינברג בחולון. לא שאני משוחד. מעולם לא היו לי אלו שהם סנטימנטים למקום הזה, אבל

שמעתי יותר מחמש חוות דעת. ממשעמם ועד מלהיב. יש בעיה עם ביקורת מופע אצטדיונים. לעולם הרי לא תקבל את זה כמו שרצית. לדפש מוד יש מופע אצטדיונים מהוקצע, משחזרים בדייקנות את הצליל שלהם, משחילים שירים חדשים לאיזון הרפרטואר. אני גם

 לא זוכר אם זה קרה בשיר החמישי או השישי, אבל כמו במשחק כדורגל, ברגע מסוים, הקהל לא יכול עוד להתאפק ופרץ למגרש, כלומר לרחבה הצרה שלפני הבמה. מישהו נשבע שהזמר רמז להם להגיע. אשליית הסדרנים בהיכל, שהם יוכלו להשתלט על קהל כזה, שרק

"ילדות בלי קץ בצהרי היום/ הכל חוזר כמו חלום צבוע באדום" מי שהמציא את המושג "סטורי טלר", חשב כנראה על עמיר לב. אני הייתי מכנה את לב "פואט טלר" – משורר-מספר. התאורן של המופע חשב אף הוא במונחים של זמר מספר סיפורים מהסוג האינטימי-אפלולי-קודר, כי

שישי, ליל ה-9 בינואר, חצות וחצי, צפונית לפלורנטין, סמטאות שנראות מחנה פליטים דרומי, אנחנו בתור למועדון אפלולי, בר משקאות ושני די ג'אים שמשמיעים כל מיני רמיקסים על בסיס שירים עבריים מרופטים. זה עכשיו באופנה? טוב לדעת. מנת רוק-סירטקי-תימני קדמה למופע

בעיצומה של ההילולה, חשבתי, שממש במקום הזה, היכל התרבות בתל-אביב, יושבים אנשים בקונצרטים, שכל כחכוח בגרונם גורם למבטים זועמים להינעץ בהם. שבשביל שיעול הם ממתינים לאתנחתא של התזמורת. והנה: ממש לידי טיפס בחור על הכיסא ורקד. מולי עלה גברתן על חברו והמשך

החליפה הנורא מצועצעת הזו, הנורא "אמריקנית" ממש לא משקפת את הבחור בבלורית שעובר מהפסנתר לגיטרה ומפעיל טנור שמחלחל מיידית. לא משחק אותה אגו נפוח.  שנון, מצחיק, בלתי אמצעי. ובעיקר זמר. קברט. מיוסיקאל. בין ובין. שירים מ- Release the Stars, חדשים,

פסנתר: עמית הראל תופים: אלי בן שושן גיטרות: נועם בורג גיל לואיס בס: בנצי גפני יקולות: שירה כהן הפקה מוזיקלית: עמוס בן דוד.   שירים: למה לא תבואי, רק אתמול, סוף העונה, לאן, ואולי, בין האש ובין המים, שיר שיביא

כבר מההפתיחה, יכולת להבין שלא הרבה השתנה בספיירו ג'יירה להקת ה- Smooth jazz, הרכב הג'אז-פאנק לאטין פיוז'ן הותיק, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מנוכחות איש ההקשה והתופים בוני בונפרטה, שמעניק טאץ' אתני קאריבי אקזוטי למוסיקה של הלהקה. ובזה יש איזשהו חידוש.

דניאל סלומון עבד בזמנו (שנות התשעים) אצל הבן שלו, אביב (פסנתרן, מעבד),  השנים חלפו, האב, הבן ורוח הקודש והאמנות עברו כמה תחנות, והנה סגירת מעגל. יהונתן האב פוגש ב-2008 את סלומון על במה אחת, מגשש אל חיבור מוסיקלי מהסוג של "זה הכל בינתיים", ו"מכתבים

חיבורים כאלה כנראה יכולים להתקיים רק בפסטיבל כזה. שלומי שבן הוא משת"פ סדרתי, במיוחד בפסטיבל הפסנתר מארח. חתם קבע במתחם סוזן דלל. ב"הפסנתר מארח 2008" שמעתי אותו בלא פחות משלושה מופעים: – ערב המחווה לשלמה גרוניך, שלושה דואטים עם יוני רכטר ולבסוף (שכחתי משהו?) עם קרן אן, 

קובי רכט עולה אחרי אהוד בנאי. מצטרף לדורי בן זאב ל"רגאיי הבטלן". ההמשך – קאבר חדש של קובי ל "מים רבים לחצות" (של ג'ימי קליף המוכר מג'ו קוקר, למשל)  ואז עלו "שובבי ציון" (קובי, חנן יובל, קובי אשרת) לשיר "נגה". שנאמר כמה מילים על פרגון, על חברות, על ניסיון

שיער קצר, ידיים מונחות על קלידים אלקטרוניים, שום מילה לקהל, נכנסת מיד למיצג האישי. הומלנד הוא קונצרט של משוררת  ואמנית מיצג ( (Performance Artistמונעת ע"י נושאים פוליטיים וחברתיים שונים הנוגעים באמריקה העכשווית,  מגישה הופעה, שהיא למעשה ערב של יצירה מוסיקלית,

שחר נהרי – שירה, רועי לביא – שירה, גיטרה אקוסטית, דור אלגזי – גיטרה חשמלית, גל דקל – בס, ליאור לוי – תופים. ברבע לאחת עשרה, לפחות בחצי שעה איחור (במועדונים שעת פתיחת המופע היא  המלצה לא חובה) עלתה לבמה

ג'ף שפירו: שירה,גיטרה,בס.  הדר גולדמן: כינור אלקטרוני ,ויולה אלקטרונית. פארל לנון: גיטרה. כריס הול: תופים וכלי הקשה. מארק פרגוסון: גיטרה בס. אני לא יודע כמה מהחבר'ה שהגיעו למועדון התיאטרון ביפו, ראו את סיאם בשמונים בקולנוע דן ובפינגווין. כותב שורות אלו

חציר על הבמה סוף 2008 – מה זה אומר? אם כבר מספוא לבהמות, למה לא להביא את הדבר עצמו. פרה ישראלית אחת אוכלת קש הייתה בטח גימיק הרבה יותר מוצלח מאשר סתם שני גושי חציר. אני אומר את זה, כי נראה

הפקה מוסיקלית: עברי לידר, קלידים: עדי גולדשטיין, גיטרות: יונתן פריג', בס: עמיר "גנגו" רוסיאנו, תופים: גלעד שמואלי, עיצוב במה ותאורה: רונן נג'ר, סאונד: יאיר גורן, בק-ליין: רותם כהן, הגברה ותאורה: מזוז גרופ. שירים: בקצב אחיד, אלוף העולם, אישה לויתן, ואולי,

אמנים אורחים: קוקי סוסה, לואיס בורחס, מיטל טרבלסי, מריסה, ליאורה סימון. ניהול אומנותי ופסנתר: ספטוקו גוסטאבו. גיטרה: ג'וליאנו ג'ורג', בס: ג'נוני קרלוס. כלי הקשה: לובו רובן. נתחיל מהסוף: קרה שם, על הבמה של היכל התרבות משהו שאינו זכור לי מכל