In The Morning Light
גבע אלון – טרובדור שמגיע אלינו מנופים אחרים. לפי צליל הגיטרות, לפי הטון, לפי ההרמוניות, אלון גבע לא גר כאן. ברוחו הוא ה – easy rider שיוצא לחפש את גורלו במקום אחר. My House Stands/in the meadow/and welcomes no one/i'm
גבע אלון – טרובדור שמגיע אלינו מנופים אחרים. לפי צליל הגיטרות, לפי הטון, לפי ההרמוניות, אלון גבע לא גר כאן. ברוחו הוא ה – easy rider שיוצא לחפש את גורלו במקום אחר. My House Stands/in the meadow/and welcomes no one/i'm
פעם אחרונה שפגשתי את אנדרו בירד, סינגרסונגרייטר וכנר משיקאגו, הייתה לפני שלוש שנים ב –Noble Beast. כתבתי אז: "פואטי, מסתורי, מתוחכם ומורכב, דורש לפענח את "כוונת המשורר". והנה גם הפעם אני מנסה להפליג איתו למחוזות דמיונו המוסיקלי, שלעולם אינך יודע
מוזרה. קסומה. רב-ממדית. הקול. התזמורים רבי הדמיון. מחוזות מוסיקליים שאין מבקרים בהם ביום-יום. האלבום נפתח במפתיע כאופרת פופ חגיגית בשיר Sweet Tooth Bird. מה זה? בת' ג'ינס הוטון. Beth Jeans Houghton, בת 22 בלבד, ניוקאסל. קול גבוה, צלול, אמיתי. גדלה
הטון החם המלחש. הקודר. הלוטף. היגע. המספר-את-עצמו. כמה זה לאונרד כהן. כמה אנחנו יודעים שזו האזנה ראשונה שתימשך לעד. רעיונות ישנים שמתחדשים. He wants to write a love song/ An anthem of forgiving/ A manual for living with defeat/ A
שימוש בשני קולות ושתי גיטרות בלבד כובל את אליס קוסטלו וקייסי אנדרווד, צמד ביג דיל, למוזיקה שאפשר לכנותה "מסורתית". צליל שקוף-צנוע-ספרטני ואמיתי, הקול שלו מחוספס שלה צלול. העוצמה מגיעה מהאינטימיות. המלודיות היפות מתבהרות דווקא מפורמט הסקיצה. ההחלטה להשמיט כל רמז
דנה עדיני, צליל דנין, ברי סחרוף, מיכה שטרית, ריף כהן, אפרת גוש, מוניקה סקס. אבל מה עם "מטרופולין", הרכב הקונספט שאפיין את אלבומיו הקודמים של עופר מאירי, המוסיקאי-המפיק הנחשב-מוערך-מבוקש (בימים אלה – רמי קלינשטיין, אביב גפן, גיא ויהל)? "מטרופולין" הוא
בין Feeling Good ל – Make You Feel My Love בדיסק השני באלבום שומעים נביחה של כלב צחוקים ודיבורים. אלו שניות יחידות של הרפיה. כי ברוב שאר הדיסק הכפול – תוגתה הילכה עלי, תוגה כובשת. חילחלה עמוק מתחת לעור. יום חורפי או
שבעה שירים בשישים וחמש דקות. Snowflake הפותח את "חמישים מילה לשלג" של קייט בוש מייצר את האווירה והמתח משך כמעט 10 דקות. אחרי שלושים שנות יצירה והקלטה, קייט בוש, אמנית אקסצנטרית, יוצרת עתירת דימיון, קול חדפעמי, מפתיעה במסע מוזר לנופים
"סנו פטרול" הסקוטית מוזכרת לעיתים בנשימה אחת עם "קולדפליי". האלבום הזה מסביר היטב את הקשר. שתי הלהקות גדלו על U2. "אימפריות מתמוטטות" מחזיר ל"אכטונג בייבי" של 1991. השימוש בסינטיסייזרים, בס שדוחף, אבל גם אלקטרו פופ כמו Called Out in the
סיפור אהבה עם סוף טוב כמו באגדות: Mylo ו – Xyloto שני הגיבורים, שחיים בסביבה מדכאת, נפגשים ומתאהבים. כריס מרטין תיאר את האלבום כאופרת רוק בהשראת כתובות קיר של ניו יורק מהשבעים ותנועת המרי האנטי נאצית "השושנה הלבנה", קבוצת סטודנטים
פלורנס והמאשין היא פלורנס וולש בהפקה גרנדיוזית של ז'אנרים מעורבים, שהביקורת אוהבת לאהוב מאז Lungs , (קיץ 2009) אלבום הבכורה שהציג שילוב של נבל ומקצבים שבטיים ושירה מרתקת. אינדי פופ מקסים. מוסיקה של יופי מקברי, הגדירו אותה. השוואות לקייט בוש,
הבן, האב והרוח שעוברת ביניהם. האם צילו של האב, לאונרד כהן מאפיל על בנו, אדם כהן? בגיל 34 עלה אדם כהן על הבמה בברצלונה (2007) כדי להצדיע לאב בביצוע מרטיט של Take This Waltz בספרדית. והנה התברר שבבית לאונרד גדל יוצר
התספורת החדשה של דן בילו היא אלטרנטיב שמגיע מספירות כמו-חלומיות, צלילים שעוטפים בטון קולי צנוע, שמעדיף להישאר בקווי מתאר הזויים משהו: House in the sky/horses arrived/and put me outside/From twelve down to nine/i'm back in the line/a nursery rhyme/I am
סיור בנבכי דמיונה המוסיקלי של ביורק. גן השושנים שלה אינו מבטיח החנפה מיידית. אל תצפו ללהיטים. מסע קסם מסתורי. וריאציה על ביורק. נועזת מאי פעם. חדשנית. ביורק: "תמיד רציתי לחבר מחדש בין מוסיקה לטבע. תמיד רציתי שצליל הבס יתפקד כמו
תמונת העטיפה היא Clear Vision. אינה מסתירה מה שמתחולל פנימה. פנים בלתי מאופרות חושפות היסוס. עצב, חשד וחשש. Checking The serf/ I Found Only Shells Only Stones/ I Am Searching For My Only Possesion/ Digging Holed For My Only Obsession//
כמעט אחת עשרה ורבע,תמר אייזנמן עולה לבמה. ליבי איתה. מסכנים אמנים ישראלים. הם קורבנות של החדשות.אייזנמן הכינה בכורה מתוקתקת, שעה לפני הפתיחה נפלו גראדים קטלניים בדרום. חששתי שלא יהיה לה קהל. כשאייזנמן עלתה לבמה, נדמה היה לי שהיא מכונסת, קטנה
כמו שמאיה איזקוביץ שרה Is It Alright – היא אינה זמרת ישראלית. בכלל לא חייבים להגיד "ישראלית" רק כדי לטפוח על השכם הישראלית תאוות הגאווה, כאילו יש לה יד ורגל בכישרונות שיוצאים מכן. הטונים העמוקים שלה מעבר לפונקציה של שפה.
אלבום חדש לקייט בוש? מבחינתה – לחלוטין. מצד שני ב – Director's Cut, בוש מטפלת בחומרים ישנים מאלבומיה The Sensual World ו – Red Shoes. אז מה? מדובר בתהליך מעניין שמציג דיוקן חדש של אמנית שמפרשנת חומרים ישנים נכון להוויתה
מה היינו מפסידים אלמלא נודע על "זמרת השנה בצרפת" Best Female Singer. הצרפתיה "משלנו" ממוצא ישראלי, כמה-אוהבים-את-זה-כאן, הטפיחה על השכם הישראלית הגאה, אבל הגאווה – כולה שלה, של יעל נעים. יש לה במה. גם כשהיא הוציאה ב-2008 את New Soul,
מי שלא הגיע להרכב הזה בעבר יכול להתחיל כאן, למרות שלא הייתי מוותר על הקודם שלהם Dear Science, הבסט סלר הגדול של החמישייה ילידת ברוקלין. השילוב הזה בין דיוויד בואי, פיקסיז לבי ג'יז שמגיע על הטרייק הראשון Second Song הוא
פאניקה בדיסקו עם סימן קריאה לאחר המילה פאניקה. לא שההרכב האלטרנטיבי מלאס וגאס משדר הפרעות נפשיות במוסיקה שלו, אלא יותר במובן של ואללה. הגדירו את סגנונם emo-pop, משהו כמו תת סגנון של פאנק רוק עכשווי. פאנק ופאניקה כנראה אינם מסתדרים: ההרכב עבר
אחרי כל כך הרבה "גאוות ישראליות" בע"מ שהתקשורת מחפשת בנרות, הנה אחת שנותנת סיבה לגאווה גדולה, גם אם בביוגרפיה שלה היא אינה מנפנפת בקרן אן – ילידת קיסריה, שגדלה בין פריז לתל-אביב. גאווה על אלבום שישי, רביעי במסגרת בלו נוט
איך לתאר הצלילים – ניסויים ביזאריים של קול נשמה (Soul) ואלקטרוניקה כדי ליצור מרחב מוסיקלי של אווירה חלומית. ג'יימס בלייק הקליט בהקלטה ביתית (Lo Fi) אבל לא כדי לחסוך, אלא כדי להשיג איכות אותנטית יותר. בכורה לאמן הקול והאלקטרוניקה הבריטי,
האלבום השני של הטריו ממערב לונדון, אחרי To Lose My Life (שיצא ב-2009) Is Love הפותח קובע קו שיעבור לאורך האלבום – במיוחד באלמנטים אלקטרוניים קודרים. בהמשך יגיעו עוד שניים – Strangers ו – Bigger Than Us שיצא כסינגל. וגם –
אסף אבידן יוצא להפלגה כדי לספר סיפורו של רב חובל המוביל את צוות ספינתו. "מעבר לסערה" מתואר במינוח היומרני "אלבום קונספט", מושג הלקוח מלקסיקון הרוק של השבעים, יצירה המגובשת רעיונית בקשר כרונולוגי בין הרצועות (התחלה, אמצע, סוף) ובזיקה בין רצועה
מה שגרמה צפייה ב – קרקס השמש – Cirque du Soleil בשנת 2009 לטים היגנסון, היוצר והזמר הראשי של "פליין וייט טיז". נפעם מהעושר, מהדמיון, מהצגה שגרמה לו להרגיש ילד בתוך הרפתקה אחרת מסעירה. "בסוף ההצגה חשתי שאני רוצה לעשות
מנת האיטליז הראשונה שאני כותב עליה מאז יצא אלבום הבכורה שלה Violently Delicate – אלימות עדינה. הרכב שמראשיתו ניסה להיות אלטרנטיבה בכל מיני שעטנזים ממטאל ועד רוק מתקדם, ג'ז, אוריינטלי גם אלקטרוניקה. אינדי תזזיתי, עמוס דיסטורשן. שנים שמייחלים במקומותינו לרוק
תנו לי שעה עם האלבום הזה פעם בשבוע, ואני מסודר. אוסף מהפנט של הצמד האוסטרלי שיצא ב-1991. אלטרנטיבי. קלאסי. מודרני. ניו אייג'י, מגע של מסורות עממיות יחד עם טאץ' עכשווי. ברנדן פרי וליסה ג'רארד,הצמד של דד קן דאנס הצמד השבדי
מרץ 2007, בארבי ת"א. מישהו היה? פעם ראשונה ששמעתי פסנתר כנף מנגן בבארבי. לונדון תזכיר לנו הופעה בלתי נשכחת. זהו ה-סי.די מההופעה של רגינה ספקטור, למעשה מסרט שצולם ב – Hammersmith Apollo Theatre המפורסם.23 שירים מהרשימה שלה + שלושה חדשים.
השד של קרן אלסון מסתובב בין סיפוריה – סיפורים של אובדן אהבה, תקווה, בגידה רומנטית ועוד פשעים שונים של תשוקה על רקע ירח המלא. "הרוח המהלכת" הוא סיפור מוזר על אדם הרוצח את אהובתו. מושר כסיפור מתח בליווי קלידים בנוסח