סינגלים חדשים

רק שתחייך. זה יפיג את עצבותה.  החיוך יוביל לאושר, יפיל חומות, יביא מדינות לעשות שלום. הדובר בשיר אוהב כשהיא מחייכת. אולי חיוכה מפיל חומות, אבל הטקסט הזה לא רק שאינו מפיל אותי, הוא אינו גורם לי למעידה קלה. מה הדרך

מילא לחזור על השבלונות המוסיקליות ממצעד הסלולר, אבל למה מעבד השיר לא התחשב באופיר כהן וגרם לו לצרוח מילות אהבה, אושר וחלומות מתגשמים. לפחות לא לבזבז את הקול היפה, טונים של זוהר ארגוב, ואני לא נסחף. היא והוא ידעו ממבט אחד

שי אוחיון אינו יודע את נפשו מרוב אהבה. נפשו יוצאת לשבח ולהלל את זו שאיתו גם בשפת העגה השגורה בפי כל ברנש ים-תיכוני שקונה לבת זוגתו צמיד מזהב ומזמין אותה לערב עם שלומי שבת או אייל גולן – "אין עלייך

הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא. איזה גבר, איזה איש, עם מלאכים אכל ושתה. גם רפי גינת איזה גבר, איזה איש, איזה בס, אבל אחרי הביצוע הזה – גם בשדרוג התזמורתי היוצא מהכלל של הלהקה החביבה עליו "דם יזע ודמעות"

על אחת בעלת גן חזק (איזה גן?) מסתובבת "עם עולם של חומות מפרספקטיבה".  לפנ שאנחנו מבינים במי מדובר, מציע לה אסף גד חנון להתפשט, והוא ישיר לה את "השיר מהגמילה", אבל מתברר שהיא בכלל בראש של "גבר קומי משכונה שייקח

הם חלמו על "עתיד משותף", דווקא היה להם טוב, אבל אז – לא האמין שזה נגמר. "דיברתי איתך – ולך לא התאים", ככה במשפט של מישהו שבא לשכור דירה, מסכם יוסי בן דוד את פרשת היחסים. בהמשך לעומת הדיבור העסקי

כולם רוצים ניסים מבואסים המיניבוס נסע /אז מה עושים אחרי השיא בפרדסים comme-ci comme-ça / נו מה נהיה – יהיה מה שהיה /עכשיו לא קל אבל יהיה נפלא /אז מה יהיה Voulez-vous Monsieur Voulez-vous Maintenant Voulez-vous Monsieur Voulez-vous Maintenant אז

"זיכרון אחד מושלם זה את ואני/ רק זיכרון אחד מושלם זה את ואני"   הטון העצוב-מלנכולי מנסה להעביר תחושה של מה-נפשי-באמת-חפצה. נדמה לי שמוש בן ארי לא התעמק עד כדי כך במשמעות של המושג חלום. אני מעריך כי מדובר בחלום

"אתה החיים שלי/ אתה הנשמה שלי/ אתה כל העולם שלי/ אתה// איך רק אתה יודע לרגש ולשגע"   תראו לי גבר שלא יאחל לעצמו משפט כזה. גם צ'ולי זכאי רוצה. גם הנשמה, גם החיים. גם לרגש. גם לתת כוח. סינגל

נשמע כמו פיגוע אהבה. היא מדברת והוא לא מבין. הוא חושב: מה שלא בא בטוב יבוא בכוח. הלב שלו חרוך כמו אחרי מלחמה. כל מילה שלה היא כמו סטירה לפנים. כל נפילה איתה – טירוף של הרגלים מגונים. הפרובלמטיקה? –

אביהו,בנו של שלומי שבת, החליט לא להיקרא בשם משפחתו – אולי כפי שמתאר השיר – לצבוע הכל בלבן, לעמוד בזכות עצמו. ששמו ילך לפניו בלא עזרת שמו הטוב של האבא. הכל טוב ויפה עד שמגיעים לדבר עצמו. אביב גפן לא

היא עושה לו "חגיגה בעיניים", החיוך שלה זה "אור משמיים", "טובע ביופייה" היא יפה "כמו זריחה של שמש", וכמה הוא מעוררת בו "הרגשה גנובה של אושר". ל"נשמה שלו נכנסת" . או-הא. יש אחת כזו? ואללה. יש יש. יצרני הטקסט ה"ים-תיכוני" 

 אסי סתיו נותן לנו בשאנטי. יענו נירוונת אהבה ממסעותיו הניורווניים במזרח. פרק ההמשך מהשיר הקודם "יבול".  אלא שהפעם כבר בקטע של התרפקות שקופה. הוא והיא "עטופים אהבה", על שפת האגם "ילדים משחקים ועושים כביסה", וגם הישראלי שלומד "לאסוף את סוד

צחוק מוביל לשמחה. השמחה מעוררת צחוק. יאללה בכפיים על סיפור עם פואנטה.  לא בדיוק שיר אלא  מעשייה סטיייל עממית משהו על בן הכפר שנודע לו כי האישה שאיתה יצר קשר היא יורשת מיליונים וגם בתי מלון. ואז הוא מנסה להצטדק –

שירה: ראובן חיון. קלידים: גייא חייק "את אומרת/ אין בי כוח/ להיות איתך/ זה תמיד מוגבל/ תביני / זה מה שמחבר אותך אליי את אומרת/ אין בי שקט/ לחיות איתך / זה תמיד לבד/ תביני זה מה שמפתה אותך עכשיו/

"אומרים שהקיץ הזה יהיה חם/ אומרים שהכל יסתדר בקרוב/ ויש הרגשה שהכל משתנה כאן/ תאמיני לי, יהיה טוב בקיץ הזה יהיה לנו כסף/ ונוכל אז לחגוג ולחשוב בגדול/ נשב כל הלילה נעשן במרפסת/ אומרים שבקיץ הזה/ בקיץ הזה יהיה טוב".

היא מלאך, הלוואי על כל אחד, מיוחדת, רגישה, עדינה, מתוקה, עושה טוב בנשמה, חייכנית וחמה, נכנסה לו לנשמה. נו, תגידו בעצמכם – איך לא ייתן לה את הלב, איך לא יישבע שיחיו לעד, שאת כל חייו ייתן לה.  הופללה הופללה.

"אנשים קטנים שעברו אצלי בראש/ הם נתנו לי הבטחות הם הפריעו לי לראות/ שבחרתי להקשיב ואולי בכלל טעיתי/ אין שום צורך בעולם שיזיז אותי// לא מספק אותי/ בפנים זה בועט אבל זה לא יוצא/ לא מספק אותי /לגעת במה שאני

ונדמה שתמיד היינו יחד/עוד לפני שנולדנו בכלל/המילים הגדולות והפחד/כבר אורבים לך בפה ושותקים// את רוצה שידי המלטפת/תעורר בך תמונות של ילדות/כמו אבק של חמסין החום יולי/כמו האור המחוויר והולך// ועכשיו את יודעת/איך אהבות מתקיימות כל החיים/תכתבי על זה פעם/מה ישאר

רגב הוד – שם יפה. הייתי אומר אפילו: מחייב. שם שמשדר משהו חדש, נשגב וטהור. ואז אתה מניח את הדיסק – לא הוד ולא הדר, לא פאר ולא יופי. לא חדש ולא חדיש. עוד מחזור מבית החרושת ללהיטים "מזרחיים". מאשימים

השיר מתחיל כמו בדיחה: "אשכנזי מזרחי יהודי ערבי", ואז, כשאתה מצפה לסיפור ופואנטה מגיע המשפט הכי אופטימי עלי אדמות: "כולנו אנשים טובים, כולנו אנשים/אשכנזי מזרחי יהודי ערבי/כולנו אנשים טובים כולנו אנשים" וגם: "אין סיבה שלא נצליח/ אהבה בינינו תנצח/אל האושר

"שחורה אני ונאווה/כשושנה בין החוחים/כי נפשי חולת אהבה/רפדו אותי בתפוחים"… בשיר השירים מצטייר צבע עור כהה כשיא היופי, כמו שנאמר "שחורה אני ונאווה", לא ברור מה האופנה כיום, אבל נראה שעדיין עור שזוף נחשב לסמל היופי, למרות ששיזוף יתר אינו

אז מה תכתוב שזה שמאלץ? שאלתני מישהי שהקשיבה איתי לשיר. הרי זה הולך להיות להיט חבל-לך-על-הזמן. שני לבבות פועמים ששרים על אהבה שמתקשרת עם כוכבים בשמיים. אתה מבין – אהבה עד שמיים? עד הכוכבים? תיכנע למנגינה, תיכנע לפעמי הלב.  פיינמן

הבנאדם מזמין אותה לבלות בכיף. עשה רשימה, ארגן הכול טיפ טופ, הוא ישתתף בבישולים, יזמין האורחים. הביא מתנה – מלים של אהבה וגם הצמיד לה מנגינה.  ערב עליו. צחי הלוי (מיומנה, Walakata, צעירי הבימה, מבעלי ה"8 מ"מ פיאנו בר" בפלורנטין)

המבט שלה גורם לו להרגיש כמו ילד מטומטם, החיוך – להסמיק, אבל ממשיך לצחוק כאילו כלום, אבל אף אחד לא ראה "איך שבכיתי אז במיטה/וזה קשה כשאת רחוקה". האמת: לא קל לספוג עוד שיר על משבר אהבה, שאינו יותר משיר

יסמין  אריאל מבקשת מהזמן מרפא לתחלואי נפשה הדואבת בגין קשר אהבה. Time Come Help Me Be My Friend. על שום שאינה יכולה לפתור אותם בעצמה-במחשבתה. בהמשך "אתעופף כדבורה, תמיד מחפשת יופי/עיניים פתוחות כשמיים/ אעקוץ כפרפר" (אנלוגיה ל-Killing Me Softly?) ובסוף

אביבים חלפו נמוגו/אך השלג לא הפשיר/בראש צבא אדיר יצאת/אל גורל בלתי נודע// הו הו אהוב יקר/אשר יצא לו אל הקרב/סיפור גדול עוד יסופר/על איש אשר אותי אהב תסכימו איתי שאנחנו לא בארץ. גם כשבאיזה חורף יש שלג, הוא נמס בארבעים

קחו לי את הבית/קחו לי את הבגדים/קחו לי את הכסף/קחו יהלומים/רק תשאירו לי את הכוח/לאבד את החושים לרגלייך// קחו לי את הרוח/קחו לי את המילים/קחו את הגיטרה/קחו את השירים/רק תשאירו לי את הצבע/שנשקף בעומקים שבעינייך…// ואת עכשיו נמצאת קרובה קרובה/

צלילי פסנתר מחניפים חוברים לטון התשוקתי-המדוכדך-רגיש-מתרפק הזה של ליהי עטר שמנסה להכניס למצברוח מלו-מלנכולי מתקתק. לפני שנמשיך: מורגש פרויקט חדש באוויר. הדיסק הגיע בעטיפת קרטון, עטוף בפיסת בד מאוירת בתצלום הדיסק. השקעה שאומרת – יש ציפיות באוויר.  לא תמיד חייבים

יסלח לי איציק איזמרלי, אחזור על השאלה גם בפעם האלפיים: האם זמרים בעלי קול מתת-אל חייבים לקחת אחריות על מכלול יצירתם. התשובה היא כפי שהבנתם לא חיובית. לאיציק איזמירלי יש קול מלאכים. יש כישרון להלחין מנגינות, לבחור  עיבוד – משדרג. בכל