סינגלים חדשים

שגרת יחסים ("נפגשים במטבח, את שואל מה חדש"… מתיישב בכבדות על ספה בסלון, מדליק טלוויזיה, פותח עיתון … לא שואל אותי מה שלומי") מובילה אל מצוקתה ביחסים איתו.. הנתק שבינה-בינו. אי יכולת להבין מה בראש שלו. עושה הרבה פעולות, אבל

בין הזר לבין ידוע/ בין הסתיו לבין אביב/ בין הקור של רדת ליל/ לבין הבוקר המכאיב/ בין האופק לרקיע/ בין משב לבין שריקה/ בין הגשם והקשת/ היא לך שם מחכה//אם בחיים לא נאהב/ אז בחיים לא נכאב"   בחיים הכל

"בוקר – לחי יבשה/ שמש – כמו ביצה קשה/ רוח – למה את צריכה/ למה – למה את בוכה?// כשאת בוכה את לא יפה/ די לך הו, די לך/ ילדה"   כשמחדשים  להיטי עבר – דרושה הצדקה.  השיר מוכר מאריק

הוא בא אליה לשכון בתוך חייה, לתת לה אהבה. רק שתקרא בשמו – יבוא מיד. ("אם תקראי בשמי – אבוא מיד") כלומר? מצד אחד הוא קובע עובדה שהוא בא, מצד שני ממתין שתקרא לו? תחליט אופיר: האם הדרך אליה פתוחה

אדיר אוחיון – שירה וגיטרות, עידו "דודו" הרשקוביץ – בס, נדב הושע: תופים קלידים ושירה   אדיר אוחיון פותח בסערה מלודרמטית גדולה. משתמש בפלצט מצוין כדי להביע את הסערה המתחוללת בנפשו. הוא לא בחר בבלדה מלנכולית אלא ברוקנ'רול רגשני: "לאט

שלומי שבן מטפס אל "מגדל הפזמון" (גרסאות אישיות לשירים של אחרים) באמצעות רנדי ניומן. שניהם טרובדורים ומספרי סיפורים של פסנתר. הבחירה, לכן, מצוינת. זה יותר סיפור מאשר פזמון קונבנציונאלי, כלומר הטקסט הסרקסטי דומיננטי. המקומות והנפשות הפועלות התחלפו. האיש שנסע עם

אז מהו שיר שנשמע טוב?  שמילותיו ולחנו משלימים זה את זה באיכויותיהם. כשקיים פער גדול ביניהם – הנזק לשיר עלול להיות לעיתים עד קריטי. רותם כהן (29, נולד וגדל בלוד, כותב בין השאר לריטה) בסינגל הבכורה שלו, משחק משחקי מילים בשרבוט

מה תובעת מהבנאדם הכוכבות (סלבריות)? עמיר בניון מתעב את המעמד, מביע שאט נפש בגין החשיפה והפרסום. שר על הפיצול בין גוף ונשמה בסיטואציה של חשיפה תקשורתית – הוא עומד לידו, כאילו מתבונן בעצמו, כשהוא מחייך את חיוכו השקרני, ממשיך לשחק את המשחק

מלים ולחן: Dreijer, Karin Elisabeth / Dreijer, Olof Bjorn / Johansson, Jay Jay    תרגום: גלעד שגב אורחים: דין דין אביב ויהודה קיסר   את שמלתך אני בוחר/ את שערך שוב מסדר ומקשיב/ לרחשי ליבך/ את זוג עינייך מאפר/ ואת ידך

"שמור על האמונה/ היא תשמור עליך ער/ אל תישבר/ כך היא אמרה/ היא תשמור עליך ער/ אל תישבר"   סיטואציה כזו: כשנגמר היום, כשנגמרות המילים – כשנוצר מצב של סף חוסר תקווה, של "אין לי דבר חכם להגיד" וגם כשהוא

המוטו: "מה חשב מה חשוב/ כשאת לא נמצאת כאן/ הכל נראה עלוב"   (ובדואט "אתה… נמצא") זהו. אופיר נפקר וקרני פוסטל חוזרים על השורה הזו כמה פעמים עד שהיא מתיישבת חזק בתודעה. הנקודה היא שהשיר מתחיל בבית פחות פשוט – "את

פעם אני אומרת את חייבת לקום/ פעם אני אומרת לא קרה כלום/ פעם אני אומרת שימות העולם/ פעם אני אומרת איזה שעמום/ פעם אני אומרת כמה טמטום/ פעם אני אומרת שהכל סתם … או שזה מתוק או שזה מר/ פתאום

הוא מעוניין לפתוח איתה "דף חדש" אחרי שגרם לה "בושה" (כלומר?) רוצה "לבקש סליחה". הרי כל אדם טועה "ברגע של חולשה", אז "חייכי אלי רוצה אותך שמחה". וגם "הלב בוכה מאושר" גרם לה בושה אבל לא רק סליחה יבקש אלא

נועה רדלמן, סינגל בכורה, שרה על חיים בתוך בועה. משוחררת לחלוטין מאחריות, אוזניות, בית קפה, שום דבר לא רציני, וגם אם הרמזורים ירוקים "אנחנו עיוורי צבעים". הסתלבט מתאפשר לפי השיר רק משום שהיא כאן – "אם הייתי במקום אחר זה

"עם כל הכבוד למכוניות/ ם כל הכבוד לשטרות ומטבעות/ יש דבר אחד שאותי מדהים//בחורות עם גיטרות/ בחורות עם גיטרות"   שנתחיל בשיעור בעברית? – הולך. "בחורות עם גיטרות" – בחורות יחד עם גיטרות או לצד גיטרות? הכוונה של הכותב –

"אני לא מבינה הכל/ אני רק מנסה לשאול / על מה אתה לא מדבר// כשאתה מסתכל עמוק/ בשניה שלפני הצחוק/ יש דמעה שאתה מאבד// זה לא כואב עכשיו/ זה מתעורר בשדה הקרב/ במלחמה שלך איתי"   דו"ח טרום נטישת הגבר

מי דופק על חלוני בלילה אור שוטף ביתי בואך – בוא ועיני מביטות למעלה, אחכה לו שיבוא. כן ביופי הלילה תאיר אליי בליבי היהלום בין כוחי לחולשותיי. באהבתך אשחה לנצח באינסוף כי ידיך בי, אל נא תסור ממני לעולם ולמי

תפרו להם ל"זמרי העשור" דואט. מה-זה-תפרו. הגיעו לחייטים לקחת מידות. שיהיה מדויק. לא מילימטר פחות. טל שגב ויעקב למאי לא לקחו רבע מילימטר פחות. טיפ טופ. הנעים הזה. הרומנטי הזה. "זה נעים להרגיש אהבה אמיתית כמו גן עדן", שר אייל,

הכוכב הזה מת/ אבל רואים אותו כאן/הוא כבר לא באמת/ אבל האור שלו לא נעלם/ הוא בדרך אליי/ רק לוקח לו זמן/ הכוכב הזה מת/ אני רואה אותו הלילה// אתה אומר לי דברים/ בסוף תשכח גם אותי/ לא זה לא

הנה תראי אותי/ יצאתי לקטוף אגוזים/ שאלהים ניסה לחלק לי/ והנה, תראי אותי/ למרות שאין לי שיניים/ ניסיתי ללעוס בחניכיים/ כי זה לא טוב להיות תמיד בריא/ וזה לא טוב להיות תמיד נקי/ וזה לא טוב לא לראות את הצד

מיכה שטרית שר בקולו המלנכולי:  כל הדרך חשב על סיבה לנטוש או להישאר איתה. היא הרי נותנת לו הרבה יותר ממה שהוא יכול לתת לה, גם מה שהיא יכולה לתת לו. מה בדיוק קורה? זרם מחשבות שמספר מצוקה. בין ימים

כתבתי על השיר הזה אחרי שעשיתי את שתי העלמות במופע חשיפה-הדגמה של אן.אם.סי. המותר לי להעתיק מעצמי? אז עדיין אני מזהה בפתיחה של "סוגרת את השמש" את הפתיחה של "לוסי בשמיים עם כוכבים". ועדיין אני חושב שזה שיר קטן של

"תגידי לי איך עוצרים את הדמעות/ שיורדות מכל דבר שטותי" מישהו מוכן להתנדב ולהחכימני מה הן "דמעות שיורדות מכל דבר שטותי". טוב,תחסכו. יענו רצה שרון זריהן לומר: אני נזכר באהבתי אליך גם כשאני מקלף קליפות עקשניות של ביצה קשה. האם זה

"חשבתי שתמיד היא תהיה שם בשבילי/ ולא תיארתי שאצטרך ללכת/ אבל היא מזדקנת וכל יום רואים עוד קמט/ על פניה היא כבר לא ילדה" אסי אברג'ל שר את הטקסט המבאס בחספוס נונשאלנט, קר-רוח, מעין דוח על מצבו בזמן הנתון: על נטישתו

אילו הייתי משתוקק לכתוב שיר על אהבת סעורה, נואשת, בלתי מושגת, פגישה הנמשכת לאין קץ, כך הייתי רוצה שהמילים יצאו. גם נעמי שמר כשהלחינה את השיר – השתוקקה להביע תחושת אהבה בלתי מגעת. ויצא קסם של שיר. לחן מרטיט. מה פלא

סופם של יחסים בינו-בינה מייצר לעיתים תחושת מפץ אישי גדול. הבנאדם אינו רוצה להאמין שזה נגמר – "אך עוד יש הרגשה שיש מישהו בפתח" (משפט במקומו) "ובאופן רשמי זה נגמר" (טקסט דיבורי שטחי) "שהשער ללב לא נסגר" (קיטש) תחושות של

פוליקר כתב שיר סטירי על מה שנקרא "הישראלי הממוצע" (עפ"י מאמר של פרופ' עוז אלמוג), סטריאוטיפ שאינו אלא רשימת תכונות בולטות שאוספים מאיזושהי דמות של תושב מקומי. הדגש הוא על תכונות שחיות בסתירה זו לצד זו – משוגע על המדינה וחולם

אהבה מהי? מישהו יכול לתת תיאור מדויק במילים? בצלילים זה הרבה יותר פשוט (מנגינת ואלס תמיד תתקשר עם תחושה רומנטית) . אבי עברי ניסה לקשר את מושא אהבתו להיכלי מלכות: "קחי את ידי היכנסי להיכל של מלכות וקדושת אהבים" –

ליבי יזמין לעצמו קפה על הבוקר, אולי תה עם נענע, יפרוש את העיתון. סבבה. מה אפשר כבר לדרוש כאשר בני האדם מסביב יצאו למרוץ החיים, הלא סבלנים האלה, שמקשקשים בטלפון. לעבור את היום, ושיגיע כבר ערב. מה רוצה הבנאדם מעצמו-מעצמי,

קול שברירי לא מהוקצע ומרוגש שר "יש מישהו שדואג לי". לא סתם דואג אלא נותן לו שכל, שומר עליו – לפעמים אפילו מעצמו, מורה לו דרך – מהו הטוב שבעולם, נותן לו זמן "להבין את התשובה", לוחש לו בחושך את