במחלקה לזיהוי קולי יספרו לכם, כי אין שני אנשים בעלי קול זהה, ממש כפי שאין שתי טביעות אצבע זהות. כנ"ל – אין שני אנשים בעלי נשמה זהה. יש פעמים, שאנחנו שומעים את הקול שבתוכנו, הנשמה שמדברת, אבל לא ממש מאזינים לה,
מתקפת התרפקות של שניים, שאם היו מספרים לי כי נועדו, הייתי מרים גבה. גם כשעמיר בניון חבר לישי לוי, הבנתי, שאין לי מושג איפה הגבול כשמדובר בשתפ"ים במוסיקה. ישי לוי חכם. גם מוש בן ארי מבין, כי כל הדרכים מובילות
הייתה או לא הייתה? האם חלום בלהות הייתה? רן שפירא עדיין אינו בטוח שהוא אכן מה-שאומרים-עליו, שהוא מטורף, או בשפה מדעית – "סכיזופרן". הבעיות, שהמצב מעורר בינו לבין עצמו, ומול מי שעליה הוא אומר "התחלנו לגעת" – עומדות במרכז השיר,
ליאונרד כהן שר – Dance me to the end of love, ולא סתם – אלא עם כינור בוער. אצל זוהר רביץ שום דבר אינו בוער. מציג קודם כל את הבעיה שלו, העובדה שהוא פוחד לרקוד. גם הוא רוצה להגיע רחוק
משדרגים את מוסיקת החאפלות? נתחיל עם השעטנז: כותבי הטקסט העוסק, איך לא, במבטו של הגבר על מי שאיתו הלכו על לשון כילאיים: "אני לא גומר עלייך במכות", שזו שפה ערסית סופר אלימה. מצד שני: "אני לא נופל עלייך בטענות, רק
במסע הזה, עילי בוטנר כבר לא ממציא את עצמו מחדש. הוא כבר תוחם עצמו לתוך שבלונת להיטים מלהיבים שמדיפים ניחוח ארצישראלי מסוים, מותאמים לנוסחה הקולית של אדר גולד ואוהד שרגאי. המוסיקה מובילה אותך אל האופק האופטימי, אין מקום לדאגה, אלא בעיקר
בועז שרעבי חלם אהובתו בלילה, כשהוא נמצא עם אישה אחרת ושר: "היום כבר לא מתים מאהבה". פאר טסי מסלסל בקול גבוה עלי צלילי פסנתר- "היום הכל חופשי הכל פתוח/ כולם מתים מאהבה", כשהוא מכריז כי הוא מתאהב מחדש באקסית שלו. למה
לואי מרשל? (מגדולי מנהיג ארה"ב בסוף המאה ה-19 תחילת ה-20) למה? השיר לא יסביר מהות השם. מדובר בפרויקט-ניסיון של החברים דן תורן את יובל מנדלסון לפרוץ דרך אל נתיב חדש בפופ המקומי באמצעות הרכב, שדף יחסי הציבור מיהר להגדיר "סופרגרופ" (מונח
ריטה מתפלספת. מה הם החיים, אם לא רגעי האהבה שהבנאדם צבר משך חייו. עבר סערות וטלטלות, אבל הכל מסתכם ב"רגע אחד מושלם". השאיפה היא לעצור את הזרימה ולהיזכר ברגעי האמת בתמימות האופיינית לילדים. ("אהבנו כמו ילדים" – הומאז' ל"פנים אל
שרית ברקן בחרה טקסט מינימליסטי, כדי לשדר את התחושה. גם הטון מאופק, נמנעת מדרמה. לבקשה לסתימת פיו מתלווה נקמה: שמש חסרת רחמים תשרוף אותו על כל מה שעשה. אחר-כך ירד גשם ותבוא הקלה. הדרך הנכונה בעיניה משולה לבכיו של תינוק
טובים השניים. בשניים מתחזקים יותר. וכשיונתן רזאל מוסיף קולו, הדכדוך והתסכול נכנעים לתקווה. טל שגב מספר לנו שקרה לו משהו טוב – "בזמן האחרון אל עצמי התקרבתי / קרוב לים שמתי את מחשבותיי". יאוש בגלל חום? בגלל עייפות? שנגחך קמעה?
צליל גיטרה חשמלית סטייל מזרחי חובר לצליל אקוסטית, כפתיח לטון הדרמטי של מאור פרץ (משה בין הצבע של נתן גושן למלודרמה של רפי פרסקי) המתאר סיטואציה של מי שנשאר לבד מול דמות אהובתו הספוגה בכל מקום בבית. מנעד הדרמה של
את "האגס 1" שמעתי לראשונה באלבומו של אהוד בנאי "קרוב" (1989) שיר געגוגעים לבית סבא של מי שאין לו עצה ותבונה כנגד הזמן. שיר של מתח בין תרבויות, אהוד יצא אז למסע בזמן. מתרגם את מראות העיניים ורחשי הלב בין
אסף אמדורסקי הוא אמן ורסטילי שבודק אפשרויות חדשות למוסיקה שלו, האלבום החדש הוא Cover Versions, גרסאות חדשות על המוסיקה שלו. האנפלאגד כקונטרסט לאוריינטציה האלקטרונית. אמדורסקי מחזיר את שיריו לקווי מתאר ראשוניים, מערטלם במידה מסוימת. יחד עם קרני פוסטל (צ'לו, שירה)
כמעט כולם שרים בשביל המזומן. לא חדש. לא רק זמרים "מזרחיים". גם פורטיס צריך כסף, ומוטב כסף גדול. אבל פורטיס בחר לשיר על השקר הגדול של זמרי הז'אנר הזה, אלה שממשיכים לחגוג בחתונת הכסף בכפל משמעות – גם מי שחוגגים
אולי הטיפול הפסיכולוגי בכל זאת עשה משהו. אביב גפן מתכתב עם אביו, מסכים לא לטחון עוד את הילדות השבורה, לסלוח ולבקש הידברות מחודשת בין אב לבנו, כי עד היום זה לא קרה. למרות הסליחה – הכאב עדיין חד. כאב של
הזיכרון של יענקל'ה רוטבליט: מותם של החברים נמהל בחייו. זורם בדמו. אתה יכול לברוח לסוף העולם, אבל גם בזקנתך תמשיך לשאת את כובד משא מותם של מי שיישארו צעירים לנצח, שחיוכם תמיד חומק אל הצל. פוליקר לקח את המילים לחלקת
הוא מקווה, כי בן זוגה החדש לא יחזור על הטעויות שהוא עשה. שהוא נותן לה את מה שהוא לא הצליח. לטקסט של "אני מקווה" שפותח את החדש של אייל גולן הזה אני לא ממש מאמין, לרגש הגעגועים שיוצא מהקול – מאמין
האובדן של אהוד מנור הפך את השיר "אחי הצעיר יהודה" משיר פרטי לשיר של נחלת הכלל. הספד לכל המשפחות השכולות שאיבדו בנים, הורים, אחים. יהודה וינר, אחיו של אהוד, נהרג בקרב בפורט תאופיק, ליד תעלת סואץ שבסיני, בספטמבר 1968, בעת מלחמת
הכל אולי היה צפוי בחיבוק הזה, אבל הוא לא הפך לחיבוק דב. בשביל יהודית רביץ זה עוד שיא שירשם בדפי הזהב של הקריירה. במקור, השירים לא נכתבו להרכב כזה (רק בשיר "געגוע" מקבלים לראשונה קצב), אבל המעבד אילן מוכיח ניסה
סשה ארגוב הוא קלאסיקה ישראלית. אריסטוקרט הזמר העברי. הקיסר של ההרמוניה. שיר שלו תמיד מוביל מחדש למעין הרפתקה. מתחיל בסולם אחד ומפליג למרחקים. השירים שהלחין – עברית שלא נכתבת היום. ארגוב בחר מילים כדי לתת להן את ההדגשים המיוחדים לו
השקט כשלעצמו אינו מטרה. הוא מקום שאליו אודי דוידי רוצה לברוח, כי אין לו תשובות לשאלות קיום-מהות, גם אם הוא אדם מאמין. האל אינו פותר את הבעיות שלך עם עצמך, שהן למעשה בעיות התמצאות מהסוג של מאין באנו, היכן אנחנו עכשיו
מנגינה שבאה באביב, אבל עדיין נמצאת בחורף. דניאל סלומון בבלדה תחושתית, טון של געגועים נוגים, עיבוד והפקה לפסנתר ומיתרים בטעם של פעם. מסוג השירים שעצבותם היפה מחלחלת בקלות יתרה ונסבלת. קונוטציה: "אמא" הישן המכר משולה חן ("אמא, הו אמא /חבקיני
המוסיקה באלבום החדש של אילן ויצברג מעוררת מחדש את השאלה: האם יש מקום להלחין כל שיר שלא נכתב להלחנה. הכוונה היא לאותם שירים הקרויים "שירי משוררים", מושג שנולד מאז שגלי צה"ל ערך את ערבי שירי המשוררים. המשורר מאיר ויזלטיר טען
יש משהו אותנטי בחספוס של יושי שדה, בישירות ובפשטות שלו. אפילו בשירה הלא משויפת. במוסיקת הרוק הבלוזית בטעם הישן. אני מאמין, שאלבום הסולו השני שלו (הראשון "שמועות" יצא ב-1984) הזה בער בעצמותיו. 13 השירים הם הוכחה לכך שלא הכל "תיסלם"
האחים זו-ארץ ממשיכים להתרפק על המוסיקה ששמעו, כשסבתא רקלינה הייתה "ממוללת את גושי הקוסקוס" ומזמזמת "יה שמע אביונייך" וכשסבתא פרליקה "הייתה ממלאת את הבצק של בורקס הקשקבל ושרה "פונצ'ה פונצ'ה" וסבא מינו – עם חלחפה וכובע – "היה מושיב אתנו
איתי לוי מקונן התרפקות על העבר. אין לי מושג בן כמה הוא, אבל זה נשמע כאילו עברו עשרות שנים מאז היה ילד. גם אני הייתי ילד בשכונה דרומית, אבל אני לא עסוק בגעגועים, בטח לא ברמה הפשטנית המופרזת של השיר
הפרויקט שאפתני: תשעה יוצרים התבקשו להלחין את 8 פרקי שיר השירים. משימה לא פשוטה, מסוכנת ומאתגרת כאחת. הטקסט המופלא של שיר השירים לא נועד להלחנה. הוא רם ונישא ביופיו, והמוסיקאי עלול להמעיט ממנו במקום להעניק מימד חדש שיבליט את יופיו.
בשיר הפותח "לנשום" שר אוהד חיטמן – "יום אחד בבת אחת נמוג הילד שחלם/ שיום יבוא ובו יגדל להיות מלך העולם", ואני שומע כאן, בצבע הקולי, את דודו עוזי חיטמן ז"ל. הכישרון עבר במשפחה. לאורך האלבום אני מתפעל מהכישרון המלודי
כך צעד אביב גפן במצעדים מאז "שיר הסמרטוטים" ב-1993 ועד "נוסטלגיה" עם שרון ליפשיץ ב-2012. מקום ראשון? פעם אחת ב-1994 עם "האם להיות בך מאוהב" שנה מקום שיר ביצוע קרדיט תשנ"ג (1993) 20 שיר הסמרטוטים אביב גפן והתעויוט ביצוע,
