שירים חדשים

"מסתובב"? פרומו לדה-וויס? במלחמות הרייטינג – הכל הרי מותר. הפעם אביב גפן מסתובב במסגרת חיפוש עצמי. מי שדלת ליבו סגורה מעמת עצמו מול המסביב: מי שאיתו, העולם (שחוגג מול השקט שלו) נשאר עם עצמו בתחושה שלא הכל אבוד ויש עוד תקווה.

ונפתח בפינת הלשון. מודה: יש לי חולשה לשפה העברית, ושגיאה עלולה לחרב לי שיר שלם. טל שגב שר "הכל נראה" (קמץ) בלשון עבר במקום – "הכל נִרְאֶה" בזמן הווה, בהתאם לכוונת השיר. מי שחפצה נפשו לכתוב שירים, פזמונים ולפרסמם ברבים

הפתיחה הקצבית מזכירה את I Put A Spell On You, אלא שכאן שום כישוף לא יעזור. אין סיכוי שמשהו ישנה את האיש "המשונה והארור" שהיא עזבה. למרות זאת, היא שומעת עצה ממי שמביט על מצבה מהצד – "תחזרי אליו". הטקסט

על מה השמחה? מה פתאום עכשיו שמחה? לא רק שמחה אלא "מהפיכה של שמחה". לא פחות. על מה?! האזור בו אנו חיים רותח, עשרות משפחות באבל, איבדו בנים, אחים, בעלים, חברים, אבל החברים ליאור נרקיס את עומר אדם קוראים לכולם

לוס כפרוס מרצים לנו הרצאה על עליה. טיפוס אל החלום מצד אחד, וגם נגיעה בתהליך ההיקלטות של עולים חדשים בישראל. בפזמון מוחבא צמד המלים ברוסית המחבר בין העלייה לארץ לבין המסע האישי של חברי ההרכב. לא סתם אמרתי הרצאה, כי

מה גרם לה לגלות, ליידע אותו, שתמיד היה בשבילה התקווה לנצח? עד היום הוא לא ידע? אין לכך תשובות בשיר. אולי אדיר גץ, שכתב, יודע יותר מהמאזין התוהה והתועה. אבל בסיפור אהבה, כמו בסיפור אהבה, לא חייבים תמיד תשובות. מה מהות

מה שרומי חושבת. מה שהוא מרגיש. רומי חושבת, שהיא גורמת לגברים להתמכר לה. משהו אובססיבי. רבים הלכו לאיבוד בגללה. הוא (שלומי) מאשר: אני התמכרתי. אני נדבקתי במחלה. האם רומי מאושרת? – לא. היא חושבת שהיא משתגעת. שלבד יהיה לה תמיד

דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה, אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על

הקליפ ל"כמו שלכת" של נפתלי קון בבימוי אסף בן הרוש סטודיו פוינק זכה בפרס "קליפ האנימציה הטוב ביותר" ובפרס "חביב הקהל" בפסטיבל "אסיף" לסרטי אנימציה  ביקורת כעל השיר

ובמדורנו – גברים בוכים בלילה, קבלו את אביתר קורקוס, המפעיל סלסולו כדי להפוך עוד קלישאה על האהבה ושברונה לדמעות. אביתר מוציא לפועל את השיר בהתרגשות כזו, כאילו חרב עליו עולמו בעקבות הליכתה. יש משהו ממסורת שיר ערב הפופולאריים בצליל הדיכאון

פנייה לאלוהים, משאלת תקווה. אור מול חושך. חיפוש הטוב. חזרה לבסיס. ללא התפלספויות. ללא דרמות. צלילי פסנתר והקשה פותחים דרך להגיג הפשוט. גם המנגינה – הפשטות הרכה היפה. עצבות מנחמת. התזמור האקוסטי – מעטפת מעודנת. נוגע נגיעות רכות במזרח. עדינות

עמיר בניון שר את סיפור יוסף, בן הזקונים של יעקב, ואחיו. מה יום מיומיים? פרשנות חדשה? דגש על הנמשל? מוזר, דווקא בימים אלה של מבצע "צוק איתן" שככו השנאה והקנאה בין בני ישראל, אבל בניון שר אותו כאילו אנחנו בימים

לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט. בוקר

אדם גורליצקי נע על נתיב מלודי מדוכדך, שר את אשר נפשו החצויה משדרת למיתרי הקול. צליל פסנתר, מסלול שמע ידידותי. פולק חובר לפופ-אמצע, סינגר פוגש את הסונגרייטר. השיר הזה היה צריך לצאת לפי הקומוניקט המצורף בעוד כמה חודשים, אבל האירועים

שיר כזה לא היה נכתב בנסיבות רגילות. הוא נכתב בפרץ רגש ספונטני נוכח אירוע נדיר, שלא יכול להתרחש בימים רגילים. אריאל הורוביץ הצטרף לאלפי האוהדים שהלכו אחרי החייל הבודד, סמל ראשון שון כרמלי בן ה-21, שנהרג ברצועת עזה במהלך מבצע

סלסולו של הלב. אין מה להוסיף. תקשיבו. האמת הצרופה של דור שמעון. לחן נוגה יפהפה, עיבוד מאופק-מעודן לפסנתר, סלסולו של הכינור המשתתף בצער (רונאל רצון), והקול הזה ששר בדיוק את מה שחש הלב. נשבר הלב. כותל המזרח. כותל הדמעות. אחי

זאב נחמה מקווה לימים טובים יותר. התקווה מתחדדת במיוחד בימי מלחמה. השימוש ב"ארסנל של נשק" מול "ארסנל של רגש" שקוף מדי. נחמה פתח מחסן רגש מהסוג האופטימי. רגעי ההשראה מגיעים עד לספירות עליונות. המוסיקה למרות האמונה בטוב – אינה שמחה.

יוני פוליקר היה בן 11, כשאחיו קובי נהרג בעת שירותו הצבאי. באלבומו החדש כתב יוני שמי שירים על האובדן קרא עוד

חיפשתי קומוניקט לעיתונות, שמגיע בדרך כלל עם כל שיר חדש. לא מצאתי. אחרי ששמעתי את השיר הבנתי שהשיר הוא הקומוניקט. גולן משפר עמדות כדי לחזור אל לב הקונצנזוס. יכול להיות שהשיר אפילו אחר לצאת. המחיר כבר כבד. עם ישראל מחפש כבר

באלה הימים, אי אפשר ללא תפילה לחיילי צה"ל. תפילה הרי עושה טוב מכול בחינה. יש בה משהו יפה, מיסטי, משחרר. עובדיה חממה לא נדרש לחבר נוסח חדש. מדובר בתפילת "מי שברך" שתוקנה ע"י הרב שלמה גורן בימי ראשית המדינה. התפילה

המעבר מאנגלית לעברית. תהליך לא פשוט. לעיתים כמעט מטמורפוזה וגם הימור, במיוחד למי שזו שפתה הרוקנרולית. תמר אייזנמן מכניסה גם את המצוקה הזו לשיר חשבון הנפש שלה: "תלויה בין ארץ לארץ ובין שתי השפות". שיחה בינה לבין עצמה. מלחמה בינה

כמו מי הוא נשמע? לא חוכמה. הבריטון. אפילו המוסיקה. לא בטוח שקובי רכט שבע נחת במהלך דרכו כשהעמידו אותו מול אריק איינשטיין. אבל מה עושים כשהטון הזה מטעה לעיתים, במיוחד כשהוא מתנמך להביע ייסורי אהבה. האהבה כואבת כשהיא מסתלקת. הכאב

האב מציע לבנו תובנות אהבה על פי ניסיון חייו, למרות "אלף שנות חיים" שמפרידות. אידיאליזציה של האהבה תמיד מוצדקת. הנקודה היא, שהאב לא ממש מנסה לפתור את בעית הבן, מדלג מהר מדי לתכלית ("תאהב מכל הלב") לפני שהתמודד עם הבעיה

גם אחרי הגרסה זהו של סי היימן, נורית גלרון היא הזמרת של השיר הזה, ששמענו לראשונה באלבומה "אני ראיתי יופי" (1982) הביצוע של גלרון בעיבוד משה לוי נשאר האולטימטיבי. הדמיון שמוביל אותה מחדר ילדים ("סוס מעץ מוטל בחושך") דרך ציפורי

יש לי בעיה אקוטית. קשה לי עם שני אייל גולנים. הטון, הדיקציה, הצבע המנעד. אילו היו משמיעים לי את השיר ללא ציון שמו של המבצע, יתכן שהייתי נכשל בזיהוי. זה אינו אומר דברים טובים על פאר טסי. החוכמה היא להביא