אם פופ-רוק לטיני – אז סנטנה, לא? מי זו Mana? סנטנה לעניים?. מסתבר שלא. הביוגרפיה מדברת על Latin rock superstars ומחזירה אותנו ל-1986 ל – גוודלחרה שבמקסיקו, אז מוקמת החבורה על בסיס נגנים שהגיעו מלהקות רוק מקסיקניות שהתמחו בקאברים ללהקות
ביציאה שמעתי מישהו אומר: "הוא התמתן". חייכתי. כאילו – מה קיבלנו מיהונתן גפן לפני עשרים שנה? מופע של מרדן שמאלן אנרכיסט זועם, שבסוף הערב מנגב מפניו את המיץ מהעגבניות שהושלכו עליו? אין צורך אפילו להפעיל צפירת הרגעה: הכול בסדר. לא התמתן ולא התמקצן
באתי לשמוע את יורשו של זוהר ארגוב. קיבלתי את יורשו של זוהר ארגוב. ואתם יודעים מה: אני מתערב, שזו לא הייתה ההופעה הכי טובה של ישי לוי. נכון, אין לי אמנם יכולת להשוות להופעות אחרות שלו (כי זה היה הערב
שאגיד: יצאתי מהבארבי עם צלצולים באוזניים, אבל היה שווה? אז, הנה אמרתי. כלומר: עזבו אתכם מסאונד. הייתי בהופעה של ההאפגן ויגס. האזניים מצלצלות גם עכשיו, והיה שווה. נקודה. ראיתי ושמעתי את גרג דולי, האיש בקדמת הבמה ממרחק מטר! ולמען הצדק
הוא שר Candles, השיר שמסיים אלבומו האחרון בא-קפלה כמעט בחשכה. "אני מנסה לעשות כל מה שביכולתי אבל בכנסיות אזלו הנרות". טון מדוכדך, אישי מאוד, מוקדש לאמו המנוחה. ריגושים. כשהאורות עולים, מתגלה רופוס ויינרייט במשקפיים כהים. גיטרה. שלא כמו בהופעתו הקודמת
לבמה עלתה וונדר וומן מנצנצת במיני. היא תהיה הענבל פרלמוטר ז"ל החדשה. ליתר דיוק – על תקן. כל כך התלהבה, שחשפה את חלומה הרטוב לשפוך בקבוק מים על הקהל שלמרגלותיה. כלומר – האיש הכותב שורות אלו. קיוויתי שלפחות עדשות מצלמותי
לקראת סיום הודה קובי אפללו לאחד שבשמיים. "שחקת אותה הערב!", הרים ראשו מעלה. אמר את הדברים כמעט באותו טון נונשלנט, כפי שסיפר בדיחה על טרמפיסט שזיהה אותו כשלומי אפללו. תודה לך אלוהים, שהתפנית הערב מכל מטלותיך וירדת לאמפי שוני להיות
רגינה קרטר, כנרית הג'אז האמריקאית הכי מפורסמת בעולם נמצאת עמוק בתוך אפריקה. זה לא בא לה ביום אחד. הופתעתי לגלות על הבמה שלה כלי שנקרא Kora, המוגדר "נבל אפריקאי". וכן, אנחנו יוצאים איתה לטיול באפריקה. בין השאר נבקר במאלי. למה הפתעה? אני
יש התרגשות באוויר: סטיב האקט, הגיטריסט, שריד אותנטי מלהקת ג'נסיס, על הבמה. בין הגיטריסטים יגידו – סנסציה. בין המתרפקים על עידן הפרוגרסיב רוק – התרגשות ללא נשוא. אחרי הכל, אחד הגיטריסטים הגדולים שיצאו מהסצינה ההיא, בשנות השבעים. לא הייתה שום בעיה
האם אקסל רוז ידפוק לנו ברז כמו שהוא דפק ל"היכל התהילה של הרוקנ'רול" בקליבלנד, כאשר ויתר על הכבוד ולא הגיע לטקס, שהכריז על גאנז נ' רוזס כהרכב שישכון בין כתליו לנצח? האם המגלומן שוקד כבר עכשו על מכתב מנומק, שמסביר מדוע
אחרי עשרים שירים, הבנתי שאני רוצה להיות זמר. אם להיות זמר, אז הראל סקעת, תסלחו לי על ההיסחפות. לא שלא ידעתי משהו שלא ידעתי עליו קודם. הקול, החיוך, המניירות, הג'סטות, העמידה, הישיבה. טון הרגש הגואה. הכל אותו הדבר, אבל הערב בהבימה היה תזכורת
חדש: אפלקציית פנס בסלולר במקום נר. זה קרה לקראת סיום, כשריקי גל שרה "מקום לדאגה". הסתובבתי לאחור ולא האמנתי: שלל אורות שהציפו את חלל ההיכל. נדמה לי שגם ריקי גל לא האמינה למראה עיניה. את תחושתו של מתי כספי קשה
בסוף ההופעה, כשאני על דלת היציאה, עומדת נערה וממררת בבכי. "למה?", שאלתי אותה. "כי אני מתרגשת". "בת כמה?" – 14. לא יכול להיות. הליפסטיק התסרוקת. ככה נראות בנות 14 כיום?! הנעורים היפים או הארורים? לירן דנינו, כוכב נולד לשעבר, כוכב
ג'ניס איאן סיימה עם Seventeen ו-Jesse. מזכרות. הקהל לא היה משחרר אותה בלי השניים האלה. עצמנו עיניים ונזכרנו בימים ההם, כשהיינו צעירים, חלק גם יפים. כשפתחנו (העיניים) והבטנו בגברת איאן, חזות Grandma, הבנו שהזמן בשלו – אינו עושה הנחות. הקהל זמזם
לא התמוגגתי. לא שרתי. לא הרמתי טלפון לצלם. לא צלצלתי למישהו/הי תוך כדי. ובמילים פשוטות: לא נפלתי. לא מעדתי. לא נשפכתי. על שתי רגליים יציבות הבטתי משתומם על עם של אנשים (12,000 ואולי יתר) שזרמו לתוך שטפון הקיטש וצילצלו בסמרטפונים
דיברתי המון על דאלראס, אבל אחת התגובות שקיבלתי לביקורת על ההופעה שלו בקיסריה, החזירה אותי אליו. התגובה הגיעה מ"יהושוע" שבצפון. הוא כתב ביקורת למרות שהחליט לא להגיע להופעה של דאלארס. איך? בבקשה. אלה דבריו: "לא הלכתי לראות את דאלארס משתי
עשר דקות נמשך ההדרן האחרון All Out Of Love. ראסל היצ'קוק וגראהם ראסל מתחו את השיר כמו מסטיק דביק, כולל סולו תופים ארוך כמעט כאורך השיר. למה סולו תופים? כדי להוכיח שהסופט פופ זה הוא גם רוק? הקהל מה-זה אהב.
בטח שהיו ציפיות גבוהות מאמן רוק כמו ג'ון קייל. לא מהסוג של האם הוא שומר על איכויותיו, אלא בכל שקשור לסט ליסט. אני לא הולך למנות את השירים שלא הגיעו. אבל גם המעריץ שלא קיבל את מעט מבוקשו בסט ליסט, יסכים שהאיש לא עושה מאמץ גדול
שנתחיל בקלישאות? הרכב של פעם בחיים, ענקי מוסיקה שעפו לשמי קיסריה. יש לכם משהו יותר סוחף? אני חותם. "בחזרה לנצח", Return to Forever נקרא ההרכב האגדי. הנפשות: צ'יק קוריאה – פסנתר, קלידים, סטנלי קלארק – בס חשמלי, קונטרבס, לני וייט –
ליאונרד כהן הוכיח כי גם זקני רוק יכולים לכבוש איצטדיון כדורגל, גם אם מאחוריהם לא מכסחת להקה מטאלית. בוב דילן נשאר קטן מאוד וקר מאוד למי שישב רחוק, גם כשמאחוריו הייתה להקת רוק חמה. פול סיימון לא הוכיח שומדבר, לא
סתכלו לו בעיניים. האיש בא מאהבה לא מקיטורים. לא ממחאה. אפילו שיר על המציאות העכשווית בישראל כמו "סתכל לי בעיניים" בנוסח הדג נחש אינו הופך אותך לזמר מחאה. עדיפה אהבה, האחזות בג'ה, האלוהים הרסטפרי. אין יאוש. וההמתנה עד שנגיע להבנה.
על הדיסק מדבקה – מוש בן ארי חוגג עשור. 16.7 קיסריה. לפי הצלילים – יחגוג. קיסריה, חופי ים תיכון, קיץ. חם. יהיה חם.גם הפלסף הקליל לא יעצור את החגיגה האפרו-ים-תיכונית-הפאנקית "אנשים הולכים רחוק/ מחפשים להם עתיד יותר מתוק/ אבודים בזמן/
הפעם זה אינו "הטרור התרבותי" עליו דיבר המפיק הותיק שוקי וייס, כאשר להקת הפיקסיז ביטלה הופעתה בישראל. הפעם זוהי בעיה הכי פרוזאית: נזק למיתרי הקול של סולן דוראן דוראן. תנשמו לרווחה. סוף סוף ביטול שלא קשור לפלשטינאים. ההודעה הרשמית שיצאה
סוויד חזרו חמים מהכפור. reunion tour. קאמבאק שאו. לא להאמין שהכל התחיל מהופעת צדקה לילדים חולי סרטן. מי שחיפש את הגיטריסט ברנרד בטלר – לשוא חיפש, לא משהו קריטי שצריך להטריד את אהבת המעריצים. קיבלנו את ההרכב שניגן ב –
בשלב מסוים של הערב הביאו לליאור תינוקת (ראו תמונה) נוקיה ממול גועשת, והוא מחבק את המאמי שלו. הקהל צעק, הריע. געש. הלם תרבות. האמת: הייתי שולח את כל מבקרי האמנות הביתה. זה לא רק עניין של אוהב או לא אוהב
ערב טוב לך. גל של בושם את נכנסת ואני בהלם את הורסת, ערב טוב לך את מושלמת, כל אחת להיות כמוך חולמת, אני בחור פנוי ואת, אצלי בלב מספר אחת , אז רק תגידי לי , מתי תהיי שלי. ערב
יש לכם סיכוי לזכות בלוטו. כלומר: אם סוויד הצליחו להתאחד מחדש – הכל אפשרי. סוויד (Suede) התאחדו בשנת 2010 בלונדון במופע צדקה, ולאחר ההצלחה וההתרגשות העצומה שליוותה את המופע, החליטו להמשיך עם טור אירופאי, שהצלחתו הביאה להחלטה להוציא את כל
מראה העיניים עושה את ההשוואות. מסכנים כוכבי הפופ. גם בריאן פרי כבר לא ילד. התאורה בהיכל לא חשפה אותו בגדול. אבל מבעד לאפלולית המסוימת שמענו כוכב פופ. הצלילים האלה שלקחו את בריאן פרי 65 לשנות השבעים כשהיה רוקסי מיוסיק ועד
במופע המסיים את העונה הראשונה של סדרת "מוסיקת עולם" באופרה הישראלית, ישתף עידן רייכל, יועצה המוסיקלי של הסדרה, פעולה עם אינדיה ארי (India.Arie) זוכת הגראמי במופע משותף, Open Door. מדובר בפרויקט חוצה ז'אנרים, בו יגישו השניים טקסטים משותפים חדשים בעיבודים
כמה נקודות, לפני שאשכח: נזכרתי שבעבר, בביקורות על ההופעות של דילן ירדו על קולו הסדוק. טענו שהוא נגמר. הפעם, איצטדיון רמת גן 2011, מול שלושים אלף איש, חשבתי לעצמי: דווקא הסדוק והשבור הזה התאים לי לעיבודים החדשים שעשו לשיריו סגוון
