"זה ערב קיץ לכאורה", כתב נתן אלתרמן ביד רוטטת, בחשש כבד. ביקש ממנה לשמור על נפשה. ערב קיץ טוב, למראית עין, כי מתחת רוחשים דברים שהם ההיפך מ"לא מורא". את השיר כתב אלתרמן לבתו תרצה, לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני
אם פרנק סינטרה היה מלך הג'אז הקולי, טוני בנט הוא סגנו. כשסינטרה הלך – ירש אותו בנט כמעט באופן טבעי. אילו סינטרה חי כיום הוא היה בן 108. בנט ילד, רק בן 97. שר טוב יותר מהרבה זמרים בני 50.
ואו. פשוט וואו. הכי הרבה קאברים לבוב דילן. זה זמן לחגוג לו 80 (נולד 24 במאי 1941 במינסוטה) עם למעלה משבעים קאברים. אני חייב להודות שמעולם לא הקשבתי לכל כך הרבה שירים של דילן בבת אחת כמו באלבום המרובע הזה.
די לה. נשבר לה ממנו. הוא חושב שהיא מדי רצינית. היא חושבת שהוא מלא בשיט. איך להגדיר הטקסט? שיר בהזמנה לרגל פירוק היחסים. נשמע מדי שמח? לפי מה שפינק מתארת – יש מקום למסיבת שחרור. פינק חוזרת עם אלבום שישי The Truth
ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
כמה זה שמח, נטול דאגות. קליל ולעיתים אף מתוחכם. יש שימהרו להגיד שצמד הראפ ריזל קיקס Rizzle Kicks מברייטון ממציא מחדש את הראפ, ונותן פייט לראפ האמריקני. אולי אלה לפחות הכוונות שלהם: התוצאות פה שום מראות שהכוונות רציניות. ג'ורדן "ריזל"
יתקן אותי שלומי שבת, אבל לפי רשימת השירים שבידי – הקהל החמיץ הדרן. הוא פשוט הלך הביתה בלי לקבל אותו. אני יכול להניח כי אחרי מחרוזת להיטים רביעית, הקהל הבין כי תם ונשלם. אז לעם ישראל הנכבד, שהגיע להאנגר 11 בנמל,
רוק מתקשר עם נעורים? אני מתכוון לרוק בוגר, אינטליגנט, אומנותי? התשובה לחלוטין אינה פשוטה. אבל אפשר לקבוע בלי היסוס – הגיל אנו קובע. החבורה הזו מסוריי, בריטניה, הוציאה כבר שלוושה אלבומים, חלקם בתקופת העשרה שלהם. תקשיבו למוסיקה ואל תחשבו על גיל.
לפני השיר "מלטף ומשקר", דיבר עברי לידר על אביו שנפטר. נמלא געגועים. רעד בקולו. ליטף ולא שיקר. שלח את הקהל הביתה לצלצל להורים. זה רגע מכונן, כמעט פסק זמן בחגיגות עברי לידר 2012, שהגיעו להרבה שיאים צפויים. חגיגות? לא תמיד
עילי בוטנר הוא מכותבי הפופ המעולים שהתגלו כאן בשנים האחרונות. מאז "שווים" עם רן דנקר מצא שיטה: את יכולותיו המלודיות הוא מפזר בין זמרים שונים. זו הייתה מהות אלבום הבכורה שלו מ – 2010, דיסק שיצא תחת שמו, מבלי שהוא
או-יה. יורד דרומה. יענו בקונטקסט של נתיבות=נשוויל. זה בסדר. רוב הזמן אנחנו לא מקוריים בשומדבר. אם אפשר להעתיק מאחרים, ועד לשחק אותה פוזה שזה קורה כאן, אז למה לא. אני מזהה חיוך בקצה פיו של איתי פרל. הבריחה לצחיח המאובק הצהוב
ג'ניס איאן סיימה עם Seventeen ו-Jesse. מזכרות. הקהל לא היה משחרר אותה בלי השניים האלה. עצמנו עיניים ונזכרנו בימים ההם, כשהיינו צעירים, חלק גם יפים. כשפתחנו (העיניים) והבטנו בגברת איאן, חזות Grandma, הבנו שהזמן בשלו – אינו עושה הנחות. הקהל זמזם
מה סך מכירות הסינגלים שלו? רק 16 מיליון? חשבנו יותר. אחרי ששמעתי מקבץ הפופ-ראפ של טאיו קרוז החדש, אני יכול להירגע. הוא יגיע להרבה יותר. הבחור מלונדון (עכשיו בלוס אנג'לס) מולטי טלנטד, רב כשרונות, מגיע עם תעודות משיתופי פעולה פוריים (Kesha,
רגע האם אני מקבל קליף ריצ'ארד בדואט עם רוברטה פלאק (של "קילינג מי סופטלי")? שנשפשף אוזניים? קליף ריצ'ארד מתגעגע ל – Soul הישן והמורח. מה עושים? פונים לשורה של אגדות מזמרות, כלומר לנבחרת אול-סטארס, מזמנים אותם לאולפני הקלטות מובחרים בממפיס.
אנחנו מכירים את הגרסה של אריק לביא ל"אנקש" שירו של ברטולד ברכט בתרגום-עיבוד נתן אלתרמן. נזכרתי בשיר כששמעתי גרסת פסנתר של ישראל ברייט. האינטרפרטציה של ברייט מיוחדת, מטעינה מחדש את הבלדה, את הסיפור. בבלדה של ברכט הדמויות הן חנה קאש
מילים: הגיע הזמן לחוקק חוק מסודר העוסק בכותבי מילים לשירים. כדי להיות עורך דין, מורה, מהנדס, נהג אוטובוס, אתה נדרש להציג תעודות. בכתיבת מילים מוסיקה – המזרח פרוע. אין דין ואין דיין, אין גבול ואין מגביל. והמבקר יכול להמשיך לכתוב.
תוגת שירתה של קרן אן מתארת את מי שעברה עליו סערת רוחות, היה על אש, רץ נגד רוח משתוללת. לפי תצלום העטיפה הישואי (כתר קוצים) מדובר בנפש מעונה, אולי אף איזושהי אנלוגיה. קרן אן מתארת אותו מהמרחק שלה. מופתעת ממצבו, אבל
תורת האבולוציה של הפריטה בגיטרה אינה יכולה להיות שלמה-מדויקת ללא פאקו דה לוסיה. Paco de Lucia. (יש כותבים פאקו דה לוצ'יה.) הוא בן 64. נולד כפרנסיסקו סנצ'ס גומס (בספרדית: Francisco Sánchez Gomes) אלחסירס, ספרד. יוצר וגיטריסט, מוביל קו של סגנון
שארל אזנבור הצהיר לפני כמה שנים שהוא מתכוון להאט את הקריירה שלו. בתעודת הזהות שלו רשום: נולד 22 במאי 1924, פריז, צרפת. תעשו חשבון. אבל זה היה לפני איזה עשר שנים. עם צאת אלבומו החדש, מתברר שהוא עסוק כמו תמיד. כלומר
רובן פורד, שמעתם? לכו עליו. לכו על בלוז. בלוז אנד רוק, בלוז אנד ג'אז. בלוז ופאנקי. בלוז עם כל דבר. כמו גיטריסטים-זמרים לבנים בודדים, פורד מראה ששורשיו נעוצים עמוק באדמות של המוסיקה השחורה. קולו אינו קול בלוז קלאסי, הוא אינו
מה, ליידי גאגא ראשונה ברשימה ולא אדל? אדל היא הרי מלכת השנה! דחפו אותה ל-11 ברשימה? בושה וחרפה. מצד שני: אם אדל 11 ברשימה, אז יש כאן כנראה מלחמה. יש ויש. פגזים, טילים, ארוכי טווח. פיצוצים. ויורים בלבד. אני מקשיב
שיר החתונה של השנה הבאה? בזכותה הא אדם אחר. והיא לא ידעה שהיא כזו. אם לא הקול של יוסי אזולאי – אין סיכוי. (שהייתה יודעת) איזה אוהב היה שר לאהובתו שכשהיא איתו – אלוהים עליו שומר. או-הא. היא יוצרת בו
חגים בפתח. תפילות חוברות לפיוטים.קול השירה המסורתית באוויר.. סגיב כהן חוזר הביתה, למקורות המוסיקה של אבותיו בהפקה עכשווית. הוא יוכיח שזה אפשרי בלי לפזול לסלולר, חתונות, נוקיות. לא מתמזרח בנוסחי הקונפקציה החדשים. משתרש. מכה שורשים מחדש. אותנטי. נושם תימנית. האקצנט
אהבה מסיפורי אלף לילה ולילה? מלילות ערב? ריקודים בלילה ערבי? מה התפלות הזו. או: מי מייצר אינסטנט יורופופ כזה שבקושי תפס בשבעים? דרבוקות וכינורות וקול כאילו סובל, אבל נטול טיפת נשמה שמיילל Yalla Yalla. מסחריות זה בסדר, אבל אפשר לדרוש משהו יותר
הקופצניות והאה-הא-הו-הו עשו לי הרגשה אפרת-גושית, אלא שההשוואה לא תעשה טוב לסמדר אקראי. דווקא העיבוד וההפקה של גיל לואיס מאפילים על האינסטנט הזה שמוגש רוק פאנקי מהיר וחטיפי וגם משפרים אותו מקצה שיפורים: עבודת בס יפה, כניסה אקוסטית ביוניסון עם הקולות.
ג'אז ישראלי? לג'אז הישראלי החדש קוראים אם תרצו "אבישי". אבישי כהן אחד (הקונטרבסיסט) מנסה להגדיר לעצמו כמה שנים מנין הוא בא. אבישי כהן השני (החצוצרן) מחפש את זהותו בג'אז. שני האבישי מסמנים את הג'אז הישראלי העכשווי, הפתוח, המלודי, המתקשר.ג'אז ישראלי
3Doors Down שנצרף אותם למחאת האוהלים? לא שזו חבורת מחאה. אין כאן מחאה, השירים של 3DD עוסקים באיש הצעיר – במודעות שלו לצעירותו, אבל גם בחידלונו העתידי. לא שיש כאן תיחכום, בטח לא מוסיקה מאתגרת, אבל עוצמות תחושתיות מהסוג שמצליחות לחלחל.
שנחזור לבסיס האם של הפולק רוק קאונטרי מלפני ארבעים שנה? חזרנו יחד עם קולבי קאליי. היא שרה את השירים שלה כאילו נבראו בחוסר מאמץ. "פריצת דרך" Breakthrough היה האלבום ששמענו ב-2009 (השני שלה), וגם אז הייתה תחושה שאת הזמרת הזו
מוסיקת מערבונים ישראלית? אניו מוריקונה הירושלמי? דג נחש עצבני שהוציאו אותו מהמים? לא זה ולא זה ולא זה. שיר על נקניק. מפחד מנחשים. נמנע מעימותים, קיפוד בלי קוצים, מעדיף קינואה-עדשים וכוסמת על פני בשר. חייל של אהבה. נמר בשדות חיטה. הקיצר
גבר אוהב אינו מבין מה הסיבה שגברת אוהבת נוטשת. החדר מתמלא הסברים, אבל מצידה אין חרטה, גם לא התלבטות. המסקנה שלו: "היא רודפת אחרי החיים, אבל בעצם היא בורחת" שודלר שר את הסיפור בגוף שלישי, מתבונן בסיטואציה מן הצד. הטון
