שירים באמצע הלילה
נורית גלרון מוחזרת מן העבר. הוא (העבר) הרבה יותר בהיר מאשר ההווה או העתיד. להישען על רגעי החסד של שירי נתן זך – תעודת ביטוח. רגעי חסד כאלה נולדו במפגש עם שירי המשורר. עשו לה ולו חסד. האירו אותם באורות
נורית גלרון מוחזרת מן העבר. הוא (העבר) הרבה יותר בהיר מאשר ההווה או העתיד. להישען על רגעי החסד של שירי נתן זך – תעודת ביטוח. רגעי חסד כאלה נולדו במפגש עם שירי המשורר. עשו לה ולו חסד. האירו אותם באורות
נתן זך השתעשע בסיפור סוף העולם. אנחנו חיים כאן כאילו זה יימשך לנצח. סוף העולם בא במקרה, ביום רגיל, כשהכל התנהל כסדרו, על רקע עולם מתנהג כמנהגו. ואז – "כוכב לא נודע עשה את דרכו בחלל". וגם – "הוארו השמיים
לאה שבת מסכמת פרק/ אפיזודה/ משבר בחיי האהבה שלה מפרספקטיבה שאחרי. פחות סוערת, יותר שפויה, ועדיין מודעת לעוצמותיה (של האהבה) מנתחת את שארע בהיגיון, ועדיין מתרפקת בליבה על הרגעים שאהבה לאהוב. הלב מנצח את השכל. הבכי שפרץ מול הים. הרגשה
תאריכים וסיכומים משמשים לקידום ולשיווק. גלעד שגב מציין עשר שנים מאז יציאת הסינגל "עכשיו טוב" בסינגל שאינו שיר חדש, "מותק שלי" – הקלטה מהופעה חיה לקראת אירוע אומנותי מיוחד (*) בהשתתפות מנשה קדישמן, שעיצב לשגב את עטיפת האלבום "קולות מהלב".
עשרים שנה למותו של בני אמדורסקי, אבא של אסף, והשיר הזה מחזיר בגדול אליו. קרא עוד
תשעה חבר'ה קוראים לעצמם "תשע נשמות". אצלנו "נשמה" היא כמעט מילה עוברת לסוחר, במיוחד כשאינך יודע בדיוק מה מסתתר מאחורי – נפש טובה, שאר רוח. Soul. Spirit. כל אדם שלישי אצלנו הוא "נשמה". לפי הדף שנשלח עם השיר, ה"נשמות" נפגשו
שיר על הקרבה טוטאלית בכל תנאי בכל מצב, כהקרבת קורבן ועד מוות. שיר שני על פחד מאובדן שמשתלט ומכה שורשים. שני שירים שיכולים לנבוע זה מתוך זה. טוטאלית היא גם המבצעת, רות דולורס וייס. היא נמצאת בתוך השירים, ממש כמו
הרבה יוצרים מקומיים בוכים על עצמם. הלינקטונים והפטיפונים מלאים בכי, נהי וקינות עצמיות. אז הנה סוף-סוף שיר ייאוש שמח. עינן פרל הולך בהפוך. חשבתם שאבכה, אז אני דווקא משתחרר ובורח מכאן שמח וטוב לב, הגם שברגע האחרון, באו השירים "שאחרי
מחשבה ראשונה שחלפה בראשי: עידן רייכל הלחין את השיר הזה למאיה אברהם וגם לפרויקט שלו. שתי ציפורים. מאיה אברהם בפרויקט ומאיה אברהם סולו היא אותה מאיה אברהם. אינה משנה עורה, מכוונת ללחנים למילים נוגים-בקו-טון אחיד שיש בו נעימות נוגה –
אין בומים על קוליים בשירים של הראל סקעת, אבל הלב פועם בחוזקה. הוא מייצר בום-בום-בום תחושתי לכל אוהבי קולו הענוג והמתכוון. המילה "בום" נבחרה להוביל שיר על מצבי רוח ותסכול. לא בחירה מרטיטה, לא הולמת תרתי משמע. לא כל החיים
צליל הבס הבשרי בפתיחה מטעין-מפעים את השיר, מקדם את הדרמה. הטון הנמוך והדואב משדר ניכור וכמיהה. אצל דודו טסה סיסמוגרף הרגש משרטט אמת. אין מפות ללב אחרי כל השוטטויות בעולם, אבל הלב פועם, מרגיש ומתגעגע לבית. להניח ראש, לנוח אחרי
עמיר בניון לקח על עצמו תפקיד לשיר בגוף ראשון ניצול שואה, כזה שעדיין חי כאן להעיד ולספר, אבל בפועל – "נותרתי חי גם כשהייתי מת". בניון מנסה להכיל משהו ממה שעבר על הניצול, כמו גם את תחושתו שלו כמזדהה. כותב
שננסה לבחון מצוקותיו של אודי דוידי? כליות מייסרות (ייסורי מצפון), מחפש שברי זכויותיו כמו עני, וגם מבקש את הקרבה אל שמו יתברך, בורח להרים, אבל מגיע למסקנה שמסע חייו לא הסתיים, וגם מבטיח לחזור לתום שבתוכו. יצאתי קצת מבולבל מהטקסט
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
למרות גילו המתקדם, ההישגים המרשימים שלו כיוצר וכזמר, השאלות של יהודה פוליקר ביחס לעצמו, לחייו ולחיים בכלל, נותרו כשהיו בגיל ההתבגרות, הגיל שבו שאלת הזהות פורצת במלוא עוזה. גם המושג "מרד" המופיע בשיר קשור לגיל הזה, אבל הדובר בשיר לא
לאייל הראל אין "קול יפה", אבל הוא שר. לא רק שר, אלא יוצר המתרגם תחושות, סיטואציות, רגישויות לצלילים שנוגעים, לעיתים אף מחלחלים. כשאתה לא זמר, אתה מחפש דרכי טשטוש או ליטוש. אחרי ששמעתי 12 קטעים, אפשר לסכם – העיבודים וההפקה המוסיקלית
מתברר שהשבועה של שניהם לאהוב אינה אבסולוטית. ביניהם מפריד תקליט שלו. גם אם זה לא נאמר מפורשות, ברור שהיא מתנה את המשך היחסים בתקליט הזה, סוג של מבחן עבורו. הוא מבטיח לה להשיג לה אותו בכל מחיר, אפילו לוותר –
גברים צעירים בוכים, מחפשים הזדהות בבלדות אהבה נואשות. לירן דנינו גייס את מוקי ומאיר גולדברג כדי להוציא לפועל את בקשת הלחיות-מחדש מפוקח וללא פחדים – אחרי ששניית האושר תמה. ייסוריי לירן דנינו עוברים לידי, עושים לי שלום וממשיכים ליעד אחר.
ישראל ברייט נוחת בהפתעה עם שיר קלילות-נסבלת. הבון בון והבון טון נשמע היפ היפ שהוצא מתוך מיוזיקל בקופרודוקציה ישראלית-צרפתית. ברייט שר על דברי שבח ותקווה ברוח חיובית שהוא השתוקק להגיד בעקבות רגעים אנושיים מעוררי תחושות טובות על רקע מציאות מבאסת
רחל שפירא כתבה על אהבה שכולה ויתור, הזדהות, השתתפות בצערו. היא תהיה איתו בכל צרה, בכל מצוקה נפשית. לא תשאל שאלות. תישאר איתו. בסיס האם – חוה אלברשטיין. שיר שמזוהה איתה. אפרת גוש בחרה ב"אדבר איתך" מתוך "צמח בר". הפרויקט
אל תשאלו עוד מה לה ולו. התשובה נמצאת במוסיקה, במה שקורה על הבמה. נאמר ישר: לירון לב הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לרבקה זהר, מאז חידשה את הקריירה שלה בארץ. אחרי ששמעתי אלבום ומופע משותף, אני מוכן להצהיר על כך
נמרוד לב זורק עוגייה למפלצת שמתחת למיטה, כדי שתישאר שם. זו המפלצת שמאיימת להשתלט על היכולת שלך להיפתח לאהבה ולקיימה לאורך זמן. קצב הרוק של "זורק לה עוגייה" מניע את הנרטיב של השיר. מעניין שאת "התובנה הגברית" הזו כתבה מי
אילאיל תמיר, זוגתו של דני רובס, סיפקה טקסט המשרטט תמונת מצב עכשווית של יוצר, שמשהו עדיין בוער בעצמותיו אחרי כל השנים האלו, אותו חיידק במה בעייתי, שדורש ממנו משאבים נפשיים. למרות השנים שחלפו, החיידק שריר וקיים, אם כי דורש כוח
"הפרח בגנך"? רגע, זהר ארגוב נמצא כאן? שימו לב למילים "את עולמי" ו"בתוך לבבי". מצד שני: במוסיקה אין שום זכר לשיר של ארגוב, אבל בדף המצורף מודה איגי דיין, כי אימץ במודע את המלים מתוך שירו הקלאסי של אביהו מדינה
קונטרה לתוכניות הריאליטי מוסיקה? יש כאן חבורה שלוקחת שירים קלאסיים עם יומרות להעניק להם פרשנות חדשה, בביצוע הקולי, בעיבוד ובהפקה המוסיקלית. "אנסמבל צלילים מהחדר" של סמינר לווינסיקי העניק לשני שירים עיבודים שמוציאים אותם מחלקת האדמה המוכרת שלהם. המהפך המשמעותי הוא
"כמעט הייתי האיש הכי מאושר", שר גל אבלי. השלמות הזו אינה בת השגה, כשהיא, האהובה אינה לצדו. גם ברגע של התרגשות גדולה, כשאתה כמעט נוגע באושר – חסרונה יאפיל על ההתרחשות המרטיטה. כותב השיר מקביל 2 סיטואציות מתחומים שונים –
גם אם אינך "זמר", נסה שיר מן הלב. הלב משדר לעיתים אותות מצוקה אמתיים למיתרי הקול. ראם בשארי אינו נעים זמירות אטרקטיבי, קולו אפילו חלש ומוצנע, אבל הוא שר שיר שכתב מליבה של אמא מתגעגעת לבנה שנמצא מעבר לים. הקומוניקט
סי היימן שלחה דיסק אוסף לקראת סיבוב הופעות חדש לציון 25 שנות במה. לא מצאתי בו ואפילו שיר אחד חדש. בקומוניקט שצורף מבטיחים השקת בכורה לסינגל חדש בחודש הבא. לא אלבום – אלא סינגל. הערב החדש יתבסס כמובן על רפרטואר
יש טקסטים שעל הנייר נראים כמו דיבור פשוט, במקרה של ענת אסתר חיטמן – זה נשמע כדברים שאומר מטופלת לפסיכולוג שלו – "רוצה רק חסרה לי יכולת", "אני רק מתרחקת ודועכת" ו"נגמר לי הכוח". אנחנו לא מבינים מהטקסט מי היא,
יוני רועה מבקש ברכות מהאל. רחל שפירא חתומה על מילות התפילה. היא מבקשת בשביל כולם. מי שרוצים עתיד טוב יותר, הורים מודאגים, מי שסובלים מבעיות נפשיות, גם הטרודים יום ולילה בעבודתם, כלה שנכנסת לחיים חדשים וגם מי שמוותרת על חיים בזוגיות.