מוסיקה

טקסט סוריאליסטי על מצב ריאליסטי, המוגש בדואט מפתיע. אחרי ששמעתי הבנתי את הבחירה של שלומי שבן בחוה אלברשטיין. היה זקוק לקול אישה בוגר, קולה של אמא, בעל חוכמת החיים וניסיון. שלומי שבן נשמע כמי שמייצג את ה"חי המת" המעלה שאלות

שורשים, רבותי, שורשים. אני שומע את דודו טסה ונזכר, כי ערבית היא השפה הרשמית השנייה בארצנו,  אבל תראו לי נער ונערה עבריה שיודעים ערבית על בוריה. לכן, אני מסיר את הכובע בהתרגשות למשמע כל ניסיון של ישראלי להזליף מעט תרבות

דע לך, שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך, שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. הרעיון ממנו שאבה  נעמי שמר השראה – הוא של  רבי נחמן מברסלב, שחש כי

שירי הכבש השישה עשר אהובים עלי כ"ילד מבוגר", כי נקודת המבט של יהונתן גפן היא של מבוגר שמנסה לראות בצורה מודעת את מה שלא היה מודע אליו כילד. זהו יהונתן גפן שכתב את השיר הארס פואטי "איך שיר נולד", הפותח את

התבוננתי בפניו של אביתר בנאי. טובים הם. חיוך של משהו טוב, של אדם בתוך עצמו גר, שוכן בעולמו, נמצא בספירות שלו, לא "יורד" אל הקהל, לא מפלרטט, לא מתחנחן, לא מתרפס. לא תשמעו ממנו "ערב טוב שוני!", מנסה לשדר הרמוניה

כשאלהים אמר בפעם הראשונה עוסק בבריאת העולם מהזווית של אלוהים, תוך ניסיון לתהות על חולשותיו…האנושיות. לפי הטקסט האירוני-הומוריסטי של נתן זך, עד הנקודה שקדמה לבריאת העולם, אלוהים היה אומלל, וברא את העולם כאקט של ייאוש בתקווה לאושר. הוא לא חשב על

"ונעשה מכל יום חול/ שבת של אהבה בלי גבול/ שבה נחיה עד שנמות" זהו יוסי בנאי מ"פרצוף של צועני" בתרגומו של ניסים אלוני. תמציתו של הזמר-שחקן-טרובדור-שנסונייר-פזמונאי. מי יכול להגדירו. האחד. היחיד. עברו כבר 8 שנים מאז הלך. אבל הוא נמצא

פירושו של השם "גלי הזמר" Waves Of Nightingales, יש שמכנים אותו "בנג'ו הודי". הוא אכן כלי מיתרים שמוצאו מהודו ופקיסטן שהתפתח מהטאישוגוטו Taishōgoto היפני. לכלי שתי מערכות מיתרים אחת לצליל קבוע (drone) והשניה – למנגינה. המיתרים מתוחים על לוח פריטה,

אמיר דדון משדר עוצמות פנימיות במונולוג על-עם עצמו. יש מצב לא טוב של עצב וטירוף, אבל הייאוש ניגף בפני ההיגיון והתקווה. יש מקום להתחיל מהתחלה – "כמו לנשום בפעם הראשונה", וגם "אני כאן לא מתבזבז יותר" – עידוד עצמי בלשון

רבים רואים ב"אמסטרדם" – שירו הגדול ביותר של ז'אק ברל. ברל כתב את השיר כמלודרמה מלנכולית המתפתחת לשיא על מציאות מכוערת של מלחים שיכורים מחורמנים וזונות בחופשה בחוף של אמסטרדם ברגעי השפל הכי גדולים של האדם. ברל מעולם לא הקליט

באנציקלופדיות הוא מופיע לעיתים תחת המשבצת של Rock. ברור שמדובר באבחנה כללית. יש טענה שאומרת שאם טום ג'ונס היה מקליט שירים יותר אפטמפו רוקנרוליים – הוא היה הופך מתחרה רציני מאוד לאלביס. בפועל הוא התחרה על הקהל של אנגלברט הומפרדינק,

זמר קרוסאובר הוא שמצליח למזג כמה ז'אנרים או סגנונות מוסיקה, מתקשה להיות מקובע לסגנון או סגנון ווקאלי מסוים ועם זאת שואף להיות ייחודי. פעמים רבות זמר הקרוסאובר ירצה להתנסות בשניים-שלושה ז'אנרים שונים ולהשתמש בהשפעות אלה כדי ליצור סגנון משלו, לגשר

האם הייתה זו טיפת גשם או דמעת אדם שנותרה מהפרידה ביניהם? זו השאלה שעומדת במרכז שירה של לאה גולדברג. איך הופכים סונטת אהבה לירית לשיר מצמרר? כי כאשר קוראים את השיר ללא הלחן ובלי טון קולה המדוכדך של נורית גלרון,