אחרי "קטנתי" הנפלא של יונתן רזאל, קיים הימור לא קטן לבחור באותו שם לשיר חדש. חיים כהן כנראה חש כי אין מילה אחרת להבעת תחושתיו מאשר לחבור ל"קטֹנתי מכל החסָדים". המוסיקה והטון אכן משדרים את התחושה של ענווה, צניעות והתבטלות.
חנן בן ארי אינו מתרפק בעצב על סבא חנניה. הוא מעורר את זכרונו במוסיקה שמחה, וההזדהות יוצרת סוג של שמחת עניים. ההתוודעות אל הסבא בפתיח לקליפ היא חלק מהנרטיב. חנניה מגלם דור של יהודים עממיים שורשיים. כולו יישות שלמה של
אהרן רזאל ודוד ד’אור נותנים קולם יחד כדי להשמיע את הצהרת האמונה הבסיסית ביותר – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". מה יום מיומיים? את המאמין אינך צריך לשכנע. זו הווייתו השרירה והקיימת, אקטואלית ורלוונטית 24/7 בטח כאשר נחה עליו
לדבר מהלב, לדבר עם הלב, לכתוב מהלב, לשיר מהלב. סהר טויטו נותן לרגש לרוץ לפניו כדי להביע את עוצמת כאב געגועיו. הוא (הרגש) הולך ומתעצם במהלך השיר. טויטו חש שהלב הוא חלק מהגוף – שניתן לנהל עמו דו שיח, שאם
נינט חוזרת לרוק שנשמע לגמרי רוק נינט טייב בעזרתו האדיבה והתומכת של יוסי מזרחי. הקליפ מראה אותה בהופעה בטבע מפעילה עוצמות קול וסאונד כדי להעלות את השאלה: "מי אנחנו לאן אנחנו רצים/ נאלצתי לשחרר את זה כדי שאוכל לנשום שוב".
מתן לוי פליט ראליטי מוסיקה, מתאר מצב של "חצי אוהב / חצי שפוי" מול מושא אהבתו, מעמיס דימוי על סבלו – 'כמו סירת נייר בים בודדה", ולא שוכח התייחסות כאמן לעצמו ולאמנותו. "כך הייתי חי עם רגשות במגירה/ מהלילה עד
זה לא בא בקלות לכתוב שיר, אפילו כשאתה שלמה ארצי, אבל אז נוחתת שורה אחת (של פילוני) שהוא מעביר לצמד יוצרים, שעושים בשבילו עבודת התאמה, מתרגמים במילים ובצלילים את הלך רוחו ומחשבתו. כשאתה כותב לשלמה ארצי, עליך לכוון למטרה ששמה
רוב מחפשי האהבה אינם מבינים את ההבדל בין התאהבות ובין אהבה אמיתית שמתעצמת לאורך זמן. גל אלמוג מתפייט על סוגיית מה זאת אהבה, מנסה לדייק בניסוחיה – "רֶגֶשׁ שֶׁמִּתְעוֹפֵף", רֶצֶף אֶחָד כְּמוֹ גַּל וְאַדְוָה", ויש לו הרבה "לב" ("מתערטל", "שאינו
גאיידה משחקת אותה פרחה שמחשיבה את עצמה גברת, בוחרת את הבחור הבא שלה לפי דרישות מחמירות. הוא לא ימצא כמוה עוד מליון שנה, אחת כמוה לא מחפשת בקטנה. איך בכל זאת ישבה את ליבה? כותבי השיר לגאיידה, הסתפקו ב –
אומרים על אהבות נעורים שהם יותר שחור-לבן מיחסים בוגרים: או שהכל נהדר ונורא נהנים כל הזמן, או מפחי נפש תהומיים. יש מחקר שאומר שאצל בנות בגיל הנעורים,יש זיקה בין קשרים מזדמנים, בעיקר מין מזדמן, לבין דיכאון, דימוי עצמי נמוך ובריאות
למה טובים שניים לשיר אהבה? לא תמיד נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. זה קורה כששני קולות חוברים "לכתוב" מחדש שיר, הם מולידים לעיתים מומנטים מרגשים. השיר הזה אינו זקוק לשני קולות, כי כל אחד מן הקולות, זה של ים רפאלי וזה של
מה שהיא עשתה לו – אף אחת לא עשתה. שלא תשלח לו הודעות ולא תבקש "חינמים". יסלח לי איתי לוי שלא אתחקר את עניין החינמים. יותר חשוב לומר, כי גם כמכתב פשוט למי שהפכה מטרד בחייו, השיר הזה עובר אבל
זה הדייט הכי גרוע שהיה לה בחיים, מאנפפת הזמרת. התעוררה בתחושה של "אפס פרפרים". צליל קליפי, יצרנית להיטים, סיפקה לשחר אדמוני עוד פברוק קליל על יחסים, המתייחס לוידוי של השכנה המתוסכלת – מתבאסת שממול על הדייט שלה. מה שברור הוא
צליל הפסנתר וקצב הפתיחה מובילים את יונתן רזאל לספר על מי שמתמרן את חייו בין העולם החרדי לבין הסביבה החילונית. שיר על כל אדם שעזב את ארצו (עמו=מורשתו) ובא לדור בארץ אחרת. למעשה – הפך גר בארץ נוכריה. רזאל נוגע
אז מה הבעיה של אייל גולן עכשיו? נעצב ליבו? כבר די מלישון באלכסון (כרווק)? הצפיפות חסרה. לפתע פתאום מצב צלול, אבל הבעיה שהיא מנצחת את "הפחד הראשון" עם מישהו אחר. התשתתפו בצערו, התזדהו עם מצוקתו? אל תאמין לו, יגידו קוראי
מסוג השירים שלוקחים בשבי בהאזנה ראשונה. אכן: בסוף זה הלחן, וכשהוא נוגה סיכוייו (לשבות) טובים יותר. אבל זה לא רק הלחן. חנן בן ארי מצליח לבטא תמצית חיים פשוטה ומזוקקת. האופציה הכי מתקבלת על הדעת. העיקר מול הטפל. מה שבסוף
סגיב כהן שר הרהורי אהבה. כשהיא בוכה, היא לא יפה, אומר השיר הישן. כאן – כשהיא בוכה, הוא מגיב בשתיקה. מה הקונפליקט? מצד אחד נמנע לחבק מחשש ל"התרסקות" נוספת. מצד שני, אחרי כל הכאב הקשה – קשה לו לוותר/ לשחרר.
הוא מתרגש לשיר בלשונה, כמו חווה עמוקות את תחושותיה בקול הומה המשדר את תחושותיו. יפתח אבן פותח מבערי רגש. נוגע בקצה הסיפור שבינו ובינה. המזוודה על הדלת, אבל היא רוצה להיות איתו "מתחת לשמיכה". אהבה בהפסקה מייצרת אהבה חזקה יותר,
מוזיקת הראפ, כדאי להזכיר ,החלה כמוזיקת מחאה, אבל במהלך השנים הפכה פס ייצור לראפרים שהשתמשו בה לנושאים מכל הבא ליד. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי למונולוגים בוטים – עבר מן העולם. הראפר הפוסט מודרני משתמש בראפ לא לנאום
יעל דקלבאום עבדה על השיר הזה זמן רב. הוא התבשל לאט, והוא יוצא בזמן. לא בטוח שהוא ישנה משהו, אבל הוא צריך להישמע בימים שאומה במרכז אירופה נלחמת על חייה. השיר נכתב על ידי מי שצעדה משך שלוש שנים בצעדות
קול דואב מיוסר משדר חרדה במנעד רגשני שמבקש השתתפות בתוגתו. גיל רבינוביץ שר שיר שנשמע פוסט טראומה בטקסט מחורר מעט. הנזק הנפשי רק מבצבץ בין החרדות (הפחד ליפול) לתקווה (הבית) באמצעות מילים שאינן אומרות הרבה כמו "לא יכול לשים את
עפר בשן תוהה ותועה בדרכי חייו. האם פספס דרך אחרת שהוא אינו מכיר? ה"אולי יש לי חיים אחרים" מכניס לדילמה, ומוליד שאלה שבשן אינו חופר בה: בכל דבר יש טוב ורע, גם אם תחיה חיים אחרים – אף אחד לא
הטונים והפריטה מייצרים תחושת דז'ה וו. זהו דויד ברוזה אולד סקול ממרום גילו וניסיונו, ששר שיר אהבה מיניאטורי מהסוג שאין לו תפוגת זמן. במחשבה שניה – זהו ברוזה של כל הזמנים. לא השתנה. זה הכובע שלו. זו האדמה המוזיקלית שלו.
כולנו רוצים אושר, משקיעים מאמצים אדירים בכדי למצוא אושר. לעתים, נדרש עושר בשביל להגשים אושר, ולעתים העושר הוא האושר. בעצם, ניתן לשאול באותה מידה, מהי הצלחה. אם נביט על מרוץ החיים בצורה אובייקטיבית, ככל שניתן, נמצא כי החיים מזמנים לנו
התחלתי מהקליפ. שפשפתי עיניים: מה עושה כאן עו"ד ציון אמיר כדייג על סירה במעיל צהוב? בהמשך יתברר כי זה לא רק הדייג אלא גם "אשתו" – אילנה אביטל. חיפשתי את הסיפור שלהם בשיר – לשווא. גבתי עדיין מורמת. לעצם העניין:
בניה ברבי מתרפק על אינסטנט שיר אהבה מתקתק-מדוכדך כאסטרטגיה להתביית על מסלול מיינסטרים מחניף לקהל. זה מתחיל מטקסט רע: "למרות שיש בנינו ניגודים/ הייתי גם עושה לך ילדים". האם ברבי קרא פעמיים את מה שהוא שר? כל קשר הגיוני בין
בלילות – גברים בז'אנר הים תיכוני ממשיכים לקונן מול אהובותיהן הנוטשות. אושר כהן המוגדר בדף יחסי הציבור "ההצלחה הגדולה של השנה", לא רק שאינו יוצא דופן בשיר הזה. הוא מאוד לא מקורי. גם הנסיון להזכיר למתאכזרת, שמדובר ביוצר – "אנ'לא
קולו המאונפף של גלעד כהנא מכוון את הגחמה המילולית/ מוזיקלית אל שולחן הדי ג'יי שמפעיל את רחבת הדאנס קלאב. גלעד שר על התאהבות של מבט ראשון שאין לה סיכוי. למעשה, זו אינה התאהבות אלא משיכה רגעית המוגבלת לאלמנט חיצוני מדליק
Tears for Fears משתפים בסינגל חדש ‘Break The Man’. השיר הוא טעימה שלישית מהאלבום הראשון של הלהקה מזה 17 שנים, 'The Tipping Point', שאמור לצאת ב-25 בפברואר. הצמד – המורכב מרולנד אורזבל וקרט סמית' – הוציא את שיר הראשון ששמו
עידן חביב מעצב קו של עצבות מתקתקה. כלומר: תן לחיספוס הנוגה, לעיבוד העוטף להיות חלק מן הסיפור. תעניק לגעגוע המהורהר מעטפת מלודית ענוגה-נוגעת לסיפור שלך. תצמיד סרטונים משפחתיים מן העבר. אני מקשיב למנגינת הטון המשווע, זו שמשדרת געגועים הביתה ל"השנים
