לנה דל ריי באלבום השישי שלה היא משוררת-מספרת, מהכותבות הטובות ביותר בדור שלה, עם כשרון לירי ומלודי שהופך שירים למשקפים מהות שמעבר לחייה האמיתיים. האלבום הוא תזכורת לכך, שיותר משהיא מושפעת מג'ון באאז ומסטיבי ניקס, היא נמצאת כעת בשורה אחת
סטיבן וילסון, סולן Porcupine Tree לשעבר, איש בלקפילד (עם אביב גפן) מגיע בגדול לעידן הפופ הדיגיטלי. The Future Bites הוא אלבום האולפן השישי של המוסיקאי הבריטי. האלבום יצא לראשונה ב- 12 ביוני 2020 אך עקב מגיפת הקורונה יצא פעם נוספת
זה מרגיש טוב להשתגע מדי פעם, להחליף הצד שאתה ניצב עליו, להפנות הרגליים לשמיים, לשנות את דרך החשיבה. זה ביד שלנו. אין תוכנית ב', אין כאן מקום לספק עצמי. לכו על זה. נעמה גוגנהיים עוטפת את התובנה באלקטרוניקה וקולות הזויים,
Nights in white satin הוא אחד הסלואיים הגדולים של כל הזמנים. המודי בלוז הקליטו את השיר הזה עם גוף תזמורתי שנקרא The London Festival Orchestra – שמעולם לא היה קיים כהרכב רשמי. מדובר בנגנים ששרותיהם נשכרו כדי להקליט עם המודי
שנתעסק בפילוסופיה? לחיות זה להיות קיים? Titi Woo, ג'ודי לוי בשם הבמה, שר ברגישות את התובנה שלו, על רקע געגועיו לאהוב. מנסה לגעת במהות האובדן-אהבה-חסר. כל מי שקיים אמור להיות קיים, כלומר לגעת בחיים במלואם עכשיו, אבל "קיים" הוא גם
"אני לא יודעת מה באמת קורה בסוף הדרך (אולי כלום) /אבל הטיול שלי מטורף / אני לא סיימתי קיבלתי המון". מה באמת קורה בסוף הדרך של נגה ארז? גוד נוז. בואו ננסה לעלות עליו: "קיבלתי את הכרטיס שלי אני נמלטת, /
יש עץ למעלה בעמק שמזכיר לה בית, יש שיר שמחזיר הביתה, והשאלה היא מה קרה שהבית התרחק? "האם הבגדים שלי התכווצו והצטמצמו או אולי גדלתי?" אינאבל היא אחת היוצרות המקומיות היותר מקוריות בשפה האנגלית. השיר הזה הוא פופ המכיל את
שתאמר מה שתאמר. אבל היא לא יכולה לומר שהוא כבר שומדבר מבחינתה. שהוא לחלוטין כבר אינו בליבה. זו הסיבה שהוא כותב את השיר. לתת לה להבין יש כמה דברים בחיים שלעולם לא ימותו. התנאי שצריך להתקיים אצל סינגר-סונגרייטר הוא שהזמר/זמרת
האמייזינג גרייס של שלום תשובה וההרכב ChuVa. הקול והצלילים הם חסד מופלא, נעים הצליל, מפיג פחד. בתרגום חופשי – התחושה שהחסד (אהבה) הופך לצורה, לחיים חדשים. היא מראה לו איך ההר הוא גבעה, איך נכרה מכרה בתוך לב פלדה, איך
מה בראש? להוציא את ליבה מכלוב הזהב. לגרום לפרצופה המת לחייך מתוך הצלקות הנסתרות. "אני בא לתת לך להשתחרר… / ללכת עם השינוי". יש מצב? לפי מוסיקת הקרוס אובר של "מאמה סוטרה", ההרכב משדרות, קשה יהיה לה להישאר אדישה. יוצרי
לרנה דקארט נדרשו שלוש מילים בלבד כדי לטלטל את עולם הפילוסופיה המערבית עוד בשנת 1637: "Cogito ergo sum"- או בתרגום מלטינית לאנגלית: "אני חושב, משמע אני קיים". הרעיון: מול החושים המתעתעים, החשיבה של האדם מעידה על קיומו. 400 שנה אחרי
האלבום האחרון שג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו הקליטו ביחד היה ‘Abbey Road’ של 1969, למעשה אלבום שירת הברבור של הלהקה. 'Let It Be', הוקלט שנה לפני ‘Abbey Road’, אבל הוצאתו נדחתה ל-1970. תאריך יציאה: 8 במאי 1970, זמן קצר אחרי שהחבורה
נעלה על פס הקול של תומר לביא. נתענג על דיכאון. דיכאון? קחו את המשפט הראשון של השיר: "מחר מעולם לא הגיע / היום זה בדיוק אותו הדבר". וגם: "שום דבר מעולם / לא החזיק אותך ביחד / אתה מתרחק /
בלקפילד 2020 היא אביב גפן. סטיבן וילסון כבר אינו בתמונה. גפן מנסה להמשיך את קו האלט רוק של ההרכב. Under My Skin הספוג באווירה הפסיכדלית הכמו מיסטית, מציג מלודיה יפהפיה שנישאת על מקצב דאנס ידידותי. ההפקה יצרה סביבה מוסיקלית שמימית,
לא ספרתי עשרה פסנתרנים. גם עם שלמה גרוניך עצמו שעלה רק בסיום, לא היו שם עשרה פסנתרנים. כשמדברים על פסתרנים – יש פסנתרן, ויש מי שיודע לנגן בפסנתר, וההבדל הקטן – גדול הוא. עשרה או חמישה פסנתרנים – זה היה ערב שפסטיבל הפסנתר
"הזר" הוא האלבום החמישי של בילי ג'ואל. בעיני מבקרים – יצירת המופת שלו, שיצאה כמה שנים אחרי להיטו Piano Man. מקום 67 ברשימת האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. להיט ענק מהאלבום הזה שחצה את כול הזמנים – Just The Way You Are . "הזר"
שנחזור לפופ כמו שהנפש והדמיון חפצים שהוא יישמע? אחרי ‘Lonerism’ האלבום פורץ הדרך ו – 'Currents' אלבומו השלישי, The Slow Rush, אלבומו הרביעי – הראשון מזה חמש שנים של טיים אימפלה (קווין פרקר האוסטרלי בן ה- 34), מציג קשת שופעת
כשאת מאוהבת בעתיד שלך, יש לך בעיה עם אהבות אחרות. בילי אייליש כתבה על זה שיר. היא מתקשה להתמקד, הוא אינו שם לב שהיא אינה איתו. היא רק מראה, שמשקפת רק בדידות. רכותה של אייליש מזכירה זמרות גדולות מהעבר. הסווינג
האלבום יצא ב-8 עטיפות שונות. כבר הגימיק הזה עורר ציפיה מחבורת האינדי הקנדית, ובמיוחד אחרי אלבומים כמו Funeral ו – Neon Bible. למה ציפיה כי ארקייד פייר מבשלת תבשילים מפתיעים, והמפתיעים האלה – כמה מפתיע – עשו קפיצת ענק מאלמוניות מחתרתית
'אהבה, מוות וריקודים', אלבום שני לסינגר-סונגרייטר הבריטי ג'ק גאראט. יש כאן כמה שירים ששווים יותר מ – repeat. גאראט מתרגם את רגשותיו לשירים שנכתבו מנקודת מבטו של מישהו שחי בעצב תמידי, שעבר דיפרסיות וחרדות שהשפיעו על הנפש על ההחלטות שקיבל
Yorda (ירדן לויתן) משכיבה עצמה על ספת הפסיכולוג של עצמה. השיר הוא ביטוי מודעות-עצמית לרגשותיה-מחשבותיה-צרכיה מתוך מצוקה קיומית. "אף אחד לא יכול לפגוע בי כמו שאני יכולה, בטח שזה הפחד הסודי שלי, גם אם יש לי מה שנדרש לבנות את
לחפש אהבה במרחבי האינטרנט. מיליונים עושים את זה. בדרך כלל רובם טועים. זה מסתיים בפייסבוק בתחושה מבאסת כמו ששר איזקמן (איתמר איזק : I reach out for you as I touch the screen, but you won’t let me in. הקול אינו
האם גם לכם השתבש מנגנון תפיסת הזמן בימי הקורונה? ישנם שחשים שהזמן לא זז , מרגיש איטי ומשעמם. הדבר המעניין הוא שאין מה שנקרא "חוש זמן" כמו טעם או ריח, אבל כשהזמן משתבש, כשאתה מרגיש יותר מדי זמן סגור בתוך
מה שהיה ביניהם – האם יהיה לו המשך? סתיו גולדברג הלחין את הסיפור שהתרחש בינו ובינה. בלשון העממית – סטוץ שלא ברור לו/ לה אם יהיה לו המשך. אחרי יום חזר לפתחה וקרא לה באמצעות הקשה בתוף. התוצאה- כפולת משמעות
עידן רייכל פותח עם מרתה גומז מקולומביה, זמרת שיצא לי לשמוע עם הפרויקט שלו בזאפה. השיר נקרא Todas Las Palabras. חיפשתי תרגום. אין. כנ"ל השיר ששרה הזמרת סומי מרואנדה בשפה הסווהילית – Maisha והזמרת הקובנית מיירה אנדראדה בשפה הקריאולית –
להתאהב במלנכוליה בקלות יותר מנסבלת, אפילו מבורכת. עם למעלה מ 15 מיליון מאזינים חודשיים ב- Spotify, מפתיע לחשוב שג'רמי זוקר הוציא רק את אלבום הבכורה שלו "אהבה לא גוססת" ממש לפני כחודש, 17 באפריל, לאחר מסע אישי ארוך שצבר אלפי
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
בשיר הפותח את אלבום האולפן החמישי I Want You To Love Me שלה, שיוצא 8 שנים אחרי The Wheel of Idler, פיונה אפל מקבלת ומפנימה את מה שעבר עליה – הרע והטוב – מכיוון שזה מה שהוביל אותה להיות מה
אין תרופה ואין הרגעה. הדבר הממושך, המטורף, הגרוטסקי הזה שבטעות נקרא "אהבה", אבל זו אינה אהבה, שר הקול הגבוה, המקונן, הנסער. מלודיה וקצב מדוד שהם לא אחר מאשר אסף אבידן. השיר מחזיר למקומות מוכרים, של שירה נואשת על חוסר הסיכוי
מעין המשך ל – Welcome to the universe, אז חיפשה אלה רונן מגננה לרך הנולד. הפעם מבקשת בועה לחיות בתוכה שתגן עליה ועל בן זוגה. בוא לחיות איתי / בתוך בועה גדולה של סבון אנו נצוף לנצח / אני אחזיק
