בספטמבר 2010 תוך כדי צילום מול הבמה, חטפתי מאוזי אוסבורן זרנוק קצף. זה קרה בפסטיבל המטאל "אוזפסט" בגני יהושוע. לא ברחתי. המשכתי לעמוד ולצלם כאילו אני במשימה עיתונאית הרת גורל. כולה פאקינג אוזי (איך אתה מעז לדבר ככה, יגידו מעריציו,
ההפצצה החלה ב- God Hates A Coward . הייתי מתחת לבמה. לא שמעתי מילה. בהמשך – חמישים מטר משם הסאונד התבהר. מה הייתה רמת הציפיות שלי מלהקת טומהוק? הגעתי בלי ציפיות. הרי אין כאן תחמושת להיטים כזו שתרים מופע. לא
ממה אני נסער יותר – מלהקת אורפנד לנד או מהקהל המוטרף שלה? אחרי שעתיים סוערות ומיוזעות, עמוסות אורחים, טעונות דציבלים, הייתה לי תחושה שגם חברי אורפנד לנד עדיין ממששים את עצמם כדי להיווכח שהפולחן הזה הוא מציאות ולא חלום. חלק מהקהל כמעט בהתקף אמוק
מה הולך פה? איזה מישמש. מטאל, ערבי, טורקי, יהודה פוליקר, קובי אפללו, מירה עווד, האחים שחר ואלרם עמרם. Orphaned Land המוגדרת בקומוניקט "להקת מטאל ישראלית" היא ערבוביה של מסרים שבלוניים, טקסטים וסיפורים מהמקורות ומוסיקה שמנסה להיות הכל מכל – פופ,
המעריצים מתכוננים בקוצר רוח ל-15 באוקטובר, עת יצא האלבום החדש של פרל ג'אם – Lightning Bolt, בינתיים- ברק ראשון ורעם מתגלגל – הקליפ הכאוטי של Mind Your Manners, הסינגל הראשון מתוך האלבום. הקליפ בבימויו של דני קינץ' מראה את הלהקה בפעולה
מי שזוכר חסד נעורים לגראנג' מהזן הסיאטלי מאז נירוונה, פרל ג'אם וסאונדגרדן: אליס אין צ'יינס עדיין גרה כאן. אלבום אולפן חמישי להרכב שב-2005 התאחד מחדש והוציא בהמשך את Black Gives Way To Blue. שורשיה המוזיקליים של הלהקה נעוצים בהבי מטאל
30 שניות למאדים היו כאן בנובמבר 2010, ביתן 1 גני התערוכה, מופע לכבוד This Is War. ראיתי קהל סוגד לג'ארד לטו, זמר נפלא, שר את השירים כאליו זה הדבר החשוב ביותר בחייו נכון לאותם ימים. בסוף הערב שאלתי: איך שלושה
יכול להיות שהגענו מהר מדי לסוף? גם נינט שאלה את השאלה. גם לה זה חלף ביעף. ספרתי 18 שירים מתוכם – עשרה שירים מהחדש, "כל החיות ידעו". סיכון? נינט היא זמרת שממשיכה בדרכה הנועזת, ההרפתקנית. אמנות איכותית אינה נוצרת מהחנפה.
פול גילברט, לא יפה. מפיק הערב הבטיח לקהל, שאם הוא יעשה "הרבה רעש", אתה חוזר להדרן. הקהל הרעיש, אבל אתה לא חזרת. ככה מודים לקהל שקיבל אותך כל כך יפה? שדחף את ההופעה שלך, כאילו סגד לאלוהי הגיטרה החדשים? אגב,
מה מצפים מאריק קלפטון באלבומו ה-21? שימציא את עצמו מחדש? שיחזור לקלפטון של "דרק והדומינוס", "בליינד פיית'?, "קצפת"? עוד אלבום פיור בלוז? אריק קלפטון הישן והטוב? אלוהי הגיטרה יורד לאדמה להפגין שוב את המיומנויות שלו? אחרי אלבום ב- 2010 ("קלפטון"), שהתקבל בקרירות
שלוש עובדות: 1. אריק ברדון הוא הוא סולן להקת "החיות" האגדית ולהקת War (הלא פחות אגדית) 2. הוא שוכן בהיכל התהילה של הרוקנרול החל מ-1994 3. הוא נמנה על 100 הקולות הגדולים ביותר בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. כשאומרים
אני קורא באתרים כי למעלה מ – 15,000 איש חתמו על עצומה "לייק" בפייסבוק להביא את להקת הגראנג' פרל ג'אם לישראל. אחד האתרים ניסח זאת – האם המחאה שלהם תצליח לעשות היסטוריה? מחאה? מה פה מחאה? למחות יש נושאים יותר בוערים
בון ג'ובי. מה עכשיו? או בלשון אלבומם החדש What About Now? הייהפכו עורם? האם יתקרבו למוסיקה של בן עירם, אחד ששמו ברוס ספרינגסטין? הצחקתי מישהו? בון ג'ובי מודיע שהוא לא רוצה להיות עוד גל באוקיינוס, יען כי הוא סלע, לא
רוקנ'רוליסטית בועטת? אלמלא ג'ואן ג'ט בעטה בשיר הזה – לעולם לא היה נחשף בגדול. ג'ואן גט לא רק בועטת. היא מכסחת.. רוקנ'רול נשי ישיר לא מאפיין את השמונים. ואכן, השיר הגיע מהשבעים: הוא הוקלט במקור ב-1975 ע"י The Arrows כבי-סייד ל – Broken
כוונו ל – DTS Digital Theatre System, תזהירו הורים, שכנים, אוהבים ושונאים, תכנסו לממ"ד. (רעיון טוב – להפוך את הממ"ד לחדר צפיייה), ואז – לשלט. תגבירו. זה כל העניין: מטאליקה נכנסת לסלון. מטאליקה בסלון תישמע הרבה יותר טוב מאשר בקוויבק
קראתי הרבה מילים שמתעקשות להגדיר את ההרכב הזה, שצמח כאן ונשמע לא מכאן. הוא אגב לא נשמע מכאן. אלקטרה אינם משינה החדשים. לא ההמשך לנקמת הטרקטור. לא מזכירים את החברים של נטאשה. אפילו לא את רוקפור. אני לא בטוח שהיא
אור אדום מהשיר הראשון עד השיר האחרון. פניו מואפלים. רק הפלאשים חושפים את מה שמארק לאנגן מנסה להסתיר. קולו של מארק לאנגן – זה כמעט כל הסיפור, לא הפנים.הוא הגיע עם Blues Funeral, אלבום שיצא בהתחלת השנה, מחבר אותו לשירים
הרולינג סטונס חוזרים בגדול. ללד זפלין יש תחיה מחודשת. הספייס גירלז הופכות למיוסיקאל. גם לאלאניס מוריסט מגיעה תחיה מחודשת. הקהל הישראלי הלך על זה. עד שלא ראינו היכל נוקיה דחוס בכ-8,000 איש לא יכולנו להאמין. האמת היא, שהמושג הזה "תחיה
להקת רוק כמו שלהקת רוק צריכה להישמע? יש דבר כזה? – יש. 3Doors Down נשמעת כמו שלהקת רוק צריכה להישמע, אבל כנראה, יש בה משהו מיוחד יותר מאשר עוד להקה של שלושה חבר'ה שמצאו נוסחה מצליחה. צריכים להודות: הנוסחה שלהם עובדת
לונדון יום א' השבוע. האבנים חוזרים להתגלגל. קונצרט ראשון מזה 5 שנים. הרולינג סטונס במלוא היהירות המוכרת, להיט אחרי להיט. חמישים שנות קריירה – קטן עליהם. 20,000 איש בלונדון 02 ארנה. די בשיר אחד I Wanna Be Your Man כדי
אז מהי האמת על אהבה לפי פינק: "האמת על אהבה – שהכל שקר/ חשבתי שאתה היית האחד ואני שונאת פרידות" השישי של פינק מלא בזעם אישי-צדקני, התבוננות נוקבת על הצד האפל של החיים, במיוחד היחסים עם בן הזוג, ואי אפשר
הדרום המופצץ יחכה. חמאס יכולים להפסיק את החגיגה רק אם יעיפו פאג'ר על הבארבי בדרום ת"א. מי נגד מי? מה קורה פה. תחנת אוטובוס על הבמה. עולים ויורדים אלרן דקל, שלומי אלון, גבע אלון, גדי אלטמן, מיקה שדה, ומה עושים
כלכלות קורסות. יחסים מתפוררים, משפחות נהרסות, נערות משתגעות, אבות יוצאים באישון הלילה ואינם חוזרים. קניוני וגאס עומדים נטושים, גני העדן קפיטליסטיים נקברים באבק. ברנדון פלאוארס, Brandon Flowers, סולן הקילרס מקונן על עולם של שממה רגשית, עולם ללא אלוהים. Let’s go
קולו של בוב דילן לא נהיה "יפה" יותר עם הזמן – בלשון המעטה. לא לשכוח: גם לפני 30 שנה דילן לא היה בל קנטו. בגיל 71, חמישים שנה מאז שיצא אלבומו הראשון ואחרי 35 אלבומים – מותר לו להלך עלינו בקול
מה קרה בסן דייגו? מה לקח את ניצן חורש וישיב כהן לדרום מערב קליפורניה? על רקע מכונית דוהרת, שנופלת לגיהנום, על רקע המון ללא עבר שחוזה במות גיבורו – קרה משהו לא טוב – "היא הייתה החטא אני השקר, זו
הערב נפתח בלהיט הגדול ביותר של Jefferson Airplane – "מישהו לאהוב" – Somebody To love, שיר שמשאירים להדרן. אבל "גפרסון סטארשיפ" 2012 כנראה רצתה לקבוע עובדות בשטח, כדי לומר – אנחנו הרכב ההמשך של Jefferson Airplane, ואתם תקבלו את הלהיט
רינגו 2012 הוא שמו של אלבום, שאני מעביר מתחילת השנה לתחתית הערימה. ואז יום אחד (זה היום בו נכתבות שורות אלו) שאלתי את עצמי: למה? אתה לא מתבייש: למה אתה מעיף את הדיסק החדש של רינגו סטאר מהעיניים שלך? זה בגלל שהוא היה
ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
"איזבו" אינם מתכוונים לעזוב בשלב זה את הארץ – קראתי באיזשהו מקום הצהרה שלהם לאחר האירוויזיון. הרמתי גבה (מה יש להם לחפש פה?!) . אחרי ההופעה בבארבי, אני יכול לבשר – "איזבו" כבר איננה בארץ, כלומר היא כאן אבל המוסיקה
שמעתי שבלונדון כריס קורנל שר דואט אדיר של Hunger Strike עם אדי ודר. רעיון לא רע, שהיה מתקבל כאן יותר מאשר בברכה. מה ברכה – בהיסטריה. מפגש צמרות של שני ווקליסטיים במבצר עברי מול עדת ישראלים רעבים למזון גראנג'י מוגש על
