פסטיבל ג'אז בים האדום קיץ 2009. האטרקציה: די די ברידג'ווטר מגיעה ממועדון הענקיות בג'אז . משתמשת בכל שיש לה, בשירים הקצביים, בבלדות.לעשות מופע שמח. הפעם באנרגיה מיוחדת ומנה לא מבוטלת של כריזמה, בקשר מסעיר עם הקהל שכלל אטרקציה של ריקוד עם
מדלן פיירו, הבילי הולידיי המודרנית, הופיעה כבר פעמיים בישראל. בהופעה האחרונה שלה ברידינג בנובמבר 2012, שמענו את השיר הזה שייכלל באלבומה החדש The Blue Room, שיוצא או-טו-טו. (מרץ 2013) במקור שיר שכתב וביצע זמר הרוק באדי הולי. פיירו לוקחת את
איך אתם רוצים נעמי שמר? ג'אז-אוריינטאל? ברגאיי? קאונטרי? וורלד מיוסיק? בלוז? דרום אמריקני? ארוזה בגרוב? מוגשת Smooth? לירי מעודן? מתן קליין, נגן החליל לקח את שמר לסיור במוסיקת העולם, שירים מ"שדות בית לחם" דרך "לילה בחוף אכזיב" ועיר לבנה" יצאו
ככל שהשנים עוברות – הולך דור נפילי הג'אז ונכחד. כל הזדמנות לחזות באחרוני הנגנים בפעולה היא כמובן נדירה.לישראל חוזר סקסופוניסט האלט פיל וודס (Phil Woods) הנחשב אחד מגדולי נגני הג'אז החיים כיום. שמו עולה בנשימה אחת יחד עם צ'ארלי פארקר
ג'אז וחורף מסתדרים לכם? כמי שמלווה את "ג'אז בים האדום" למן ראשיתו בחום של ארבעים מעלות בצל – הרעיון נשמע יותר ממבורך. אגב, בשנה שעברה ההתלהבות כמעט התנפצה, כשקפאתי מקור בהאנגר בנמל, והמושג Cool Jazz קיבל משמעות מוחשית (כן, קר מאוד
"טייק פייב" היא יצירתו הנודעת ביותר של הפסנתרן והמלחין דייב ברובק שמת בגיל 91. כאן עם רביעייתו בהקלטה בבלגיה ב-1964. הסקסופוניסט הוא פול דזמונד. קרא עוד
מותה ביולי 2011 מחזיר לחומרים ישנים. כמה טוב להתפעם מחדש מאיימי ויינהאוס, ותודה לבי.בי.סי על הדיסק הזה, שהוא חלק מקופסה שכוללת שלושה תקליטורי די.וו.די. אני קיבלתי את הדי.ווי.די, שלוקח את איימי ואותנו לפסטיבל כפרי קטן ומופלא שנערך בכנסיה בדינגל, עיירה
אריק טרופז מנגן חצוצרה נוגה-מחלחלת. נוגע בג'אז, לוקח לעצמו מרחב מוסיקלי שמעבר לפורמט מסוים, כאילו הוא משתמש בחצוצרה כבמכחול. טרופז התנסה כבר בכל סגנון – היפ הופ, אלקטרו, רוק, פאנק. אלבומו העשירי אינו מתחקה אחרי צליל טרנדי. מישהו כינה את
הקהל המתין לשירים של לאונרד כהן. מדלן פיירו Madeleine Peyroux לא הכזיבה. במיוחד הגרסה ל – Dance me to the End of Love, אבל גם Bird Ob A Wire. אל תזהו אותה רק עם שירים עצובים. לבלוז ולג'אז יש לא
בצער רב אנחנו מודיעים על פטירת פסטיבל ג'אז תל-אביב. חובבי הג'אז ואוהביו מוזמנים להלוויה שתיערך בסינימטק בחודש פברואר 2013. סביר להניח כי מנכ"ל העירייה שהחליט על רציחתו – לא יגיע להניח פרחים ולומר דברי הספד. מבחינתו, ג'אז הוא מטרה מסומנת להתנקשות. אני
מישל לגראן מנגן נפלא פסנתר ג'אז. על הפתיחה נקבל סווינג נהדר של Watch What Happens בפסנתר קולח. אחרי זה נכנס טוטס טילמנס הענק שסוחט ממפוחיתו בלוז אינטימי של "קיץ 42’. הוא יחזור לעוד נוסטלגיה מורחת – "מטריות שרבורג". לגראן מאלתר
ערוץ "מצו" הצרפתי הגיע לישראל לצלם את דור עילויי הג'אז המקומיים. הפסנתרן עומרי מור הוא אחד מהם. אני עוקב אחרי מור מאז שמעתי אותו מנגן (גיל 16) במועדון "הגדה השמאלית", לשעבר סניף המפלגה הקומוניסטית בשיראל, ברחוב אחד העם בתל אביב לפני
Glad Rag Doll הוא שמו של שיר שהולחן ב-1928 ע"י מילטון האגר וג'ק ילן כשיר הנושא של סרט בשם הזה בהשתתפות דולורס קוסטלו (שום קשר לבעלה של קראל – אלביס קוסטלו) . דיאנה קראל בחרה שירים מהתקופה הזו לאלבום הג'אז
Passion's everything/When you were born to sing שר ואן מוריסון בשיר שעל שמו נקרא האלבום. בגיל 67 מביע היוצר-זמר את חרדותיו הקיומיות. רבים מן השירים עוסקים במטריאליזם בעולמנו המודרני – אלוהים איננו, הכל תאוות בצע. הקפיטליזם פשט רגל. Money don’t
איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
קני גארט קווינטט הוא קודם ריתם סקשן נפלא, עוד לפני שמגיעים לכוכב הערב. נראה כאילו אינך יכול לנגן ליד גארט בלי שיש לך את תחושת הגרוב שלו. מהקטע הראשון –פוסט בופ עוצמתי, סווינגי. הערב הזה התחיל בנפקדות: מרקוס ביילור המתופף
גיל הפסנתרנים שכובשים את פסטיבלי הג'אז נמצא בירידה. גדי להבי, שניגן בפסטיבל ג'אז בים האדום פסנתר מול פסנתר עם עדן לדין בן 16 בלבד. אלי דג'יברי, המנהל האמנותי החדש, הבין שברמת נגינה כזו, אין צורך להמתין. חוכמת נגינה, מיומנות, אוריינטציה של
ג'אז במקור הוא קצב תופים – הוא קצב הרגליים. היו ימים שהם חיו בשלום במועדוני הג'אז של פעם. מי שלא עיין בתוכניה, הופתע מגיחת רקדן סטפס של הפסנתרנית ג'רי אלן לבמה. אלן בת החמישים וחמש, ניסתה להראות שמסורת הג'אז, החל מהמוסיקה
תרשמו: א. חמישיית שון ג'ונס. ב. שלישיית כריסטיאן מקברייד. הסדר אינו קובע. בשביל שני ההרכבים האלה כדאי להגיע לפסטיבל ג'אז. כל פסטיבל ג'אז. כל אירוע ג'אז. להאזין פעם פעמיים, ולהגיע לתחושה שאתה חייב עוד ועוד ועוד.כריסיטיאן מקברייד כבר נמצא בפנתיאון
אחרי שש שעות מוסיקה, אתה מבין, כי יש רגע בו הגוף פשוט מסרב להמשיך, ליתר דיוק – מצווה עליך לפרוש. תשאיר משהו למחר, אתה אומר לעצמך, וקופץ לטעימה אחרונה באחת אחרי חצות אצל ריצ'ארד בונה הקמרוני, הבסיסט המופלא, שהגיע לאילת
ותעברו למספר 5 – "אתה חייב להאמין באביב" (ברגמן-דמי-לגראן). יש רגעים איניטמיים שכובשים בכנות העמוקה שלהם. זה הקטע הזה. בנט שר אותו שקט ורוגש מבפנים. ביל אוואנס בפסנתר חש את טוני בנט, מגיע אף הוא לאינטימיות בטון פסנתרני יפהפה. הייתה
זריחת השמש של הסקסופוניסט עמית פרידמן אינה זריחה רגילה. היא רבת צבעים וכיוונים. יוצאת מהמזרח המקומי ומותחת קשת לעולם. Sunrise היא מנגינה רבת ההשראה חברו עמוס הופמן בעוד, עומרי מור – על קלידי הפסנתר, גלעד אברו בבס, אמיר ברסלר בתופים.
הפתיחה – בוסה בליווי גיטרה ספרדית. השיר נקרא Mira. אבל אל תטעו: זה לא אלבום ברזילאי. מלודי גרדוט (27) זמרת שמגיעה מהג'אז – מסובבת גלובוס. האלבום הקודם השני שלה My One and Only Thrill שיצא ב-2009 נמכר בארה"ב בחצי מיליון
קינוחים בסיומה של מסיבת העיתונאים: הפסנתרן המאוד צעיר גדי להבי בדואט עם המנהל האומנותי החדש, הסקסופוניסט אלי דג'יברי. להבי בן 16 בלבד, חזר מהופעות באוסטרליה עם דג'יברי.הוא הילד הגאון שיכבוש פסטיבל ג'אז ביום האדום 2012, שלראשונה משנה את מועדו. במקום – סוף
דו שיח פסנתר בס. שום כלי נוסף. כשאני מגיע לסיום אחרי תשעה קטעים. אני יכול להסכים עם אבישי כהן, שאפילו פרקשנס עדינים היו עלולים להקהות את עומק הדואט האורגני הזה. בדפים שהגיעו עם הדיסק, מנסים לתרגם המילה Duende. אבישי כהן בחר במילה
ואיפה אבישי כהן? בתוכניה הבטיחו גם אבישי כהן. לא שמעתי רבע תלונה. הקהל לא דרש אותו בקול רם. נדמה לי, שאבישי צריך להתלונן על שלא התלוננו על היעדרו. אבל עידן רייכל הגיע להשתתף בתרגיל האימפרוביזציות של בובי מקפרין. מזמן לא
תביטו בתמונה. קוסם הצליל שלפתע נשאר עם הכלי הענק בפיו ללא אחיזת ידיים. אגב את קורטני פיין אסור לצלם. כלומר שני שירים, ואז מגיע איש אנגלי שמן, ומבקש מכל בעל סמארטפון לחדול. לא שממש הייתה לו עבודה קשה. חמישים איש
בובי מקפרין הודיע מראש, כי גם הוא אינו יודע מה יקרה על הבמה. זה הוא והאורחים שלו והקהל. מכאן והלאה – הכל אלתור. תן לאימפרוביזציה לנצח. איש אחד וקולו. לא הרכב. לא כלי. הוא הכלי. משהו שנשמע לא מבטיח? חלטורה
משך כל מסיבת העיתונאים הוא נמצא בתזזית קצבית. משהו מתנגן בתוכו. נדמה לי שהוא עושה את הפרקטיסינג, אימון בוקר על השואלים. כמה פעמים נשאל בובי מקפרין אותן השאלות. מצד שני, מ'כפת. רוצו. שחקו אותה. על כל שאלה תשובה מנומקת ומנומסת. בכייף. ובקצב,
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן
