ההופעה
פרח אדום בשערה, שמלה לבנה כשל כלה בחתונת כפר. ערב טוב תל אביב, היא אומרת ככוכבת שבאה להופעות. ובאמת, תל-אביב היא נקודה על מפה בשביל יעל נעים. בסיס היציאה פריז, שם היא קיבלה גם את ההודעה על בחירת לזמרת השנה
28/05/2011
פרח אדום בשערה, שמלה לבנה כשל כלה בחתונת כפר. ערב טוב תל אביב, היא אומרת ככוכבת שבאה להופעות. ובאמת, תל-אביב היא נקודה על מפה בשביל יעל נעים. בסיס היציאה פריז, שם היא קיבלה גם את ההודעה על בחירת לזמרת השנה
שאלתי שתי בחורות מאחורי בסוף הערב: "נהניתן"? הן ענו לי בשקיקה: "בטח!" ידעתן שרוג'ר גלובר (נגן הבס) לא הגיע? "מי?" שאלו. על ריטשי בלקמור שמעתן? הן חייכו זו לזו כאילו – מה הוא מבלבל לנו ת'המוח. מיהו איאן פייס על
"הערב בעברית", היא אומרת על הפתיחה בחיוך כבוש. "לא בדיוק הכנתי משפטים, אבל אולי בהמשך". אחרי יעל נעים כמעט שכחו כאן את קרן אן. גם היא עשתה קריירה בצרפת. אם התקשורת מחפשת בנרות "גאוות ישראליות", קרן אן (37) לא פחות נותנת
אם אייטיז, אז אייטיז. אם פוסט פאנק – אז פוסט פאנק. תמיד עדיף המקור על איזשהו חיקוי, emo אמו-שמימו, ואיאן מקאלאך Ian McCulloch הוא מקור. בגודל טבעי, המשקפיים הכהים, השיער שאם הוא עדיין טבעי – מנופח דיו לצורך שרידות דימוי
מבחוץ, שעה וחצי לפני ההופעה, שמעתי את הצווחה ההמונית. הסתכלתי על נערות שהתייפחו בבכי היסטרי, כאילו מה קרה. אחרות צווחו בהיסטריה מטורפת. ואתה שואל את עצמך בשביל מה ביקורת. לך תתווכח עם ביבר מניה. אין לי מושג אם מישהו מדד
רגע, אלטון ג'ון מילא את רמת-גן. למה לא בילי ג'ואל? לא פחות סינגר-סונגרייטר-פיאנו-מן, לא פחות טוב מאלטון, ואישית, אהוב עלי אפילו יותר. אני אומר את הדברים אחרי שעתיים ושלושים וחמש דקות באצטדיון Shea בניו-יורק, זווית טובה מאוד מהכורסה, מאה אלף איש,
את קני ג'י אני מגלה רבע שעה לפני המופע חותם לקהל על דיסקים. אסור לצלם מודיעים לי. ואז מישהו מטעמו שואל אם אני עיתונאי ומאפשר כמה קליקים. נברתי בזיכרוני: לא זוכר זמר או מוסיקאי, שחותמים על דיסקים לפני תחילת הערב.
אני מכיר לפחות מבקר מוסיקה אחד שהגיע לחולון חמוש בווריאציה על הקלישאה – אלביס התהפך בקברו, יצא החוצה ומיהר לתיאטרון חולון כדי להפסיק את המחזה המביש, כאשר על פניו מבע מיוסר האומר: למה התעללתם בי. אז ככה: הבשורה היא שהקלישאה
"הללויה!" צעק יורם ארבל, אחרי שסיים לצבוע את השלכת בירוק. לפי הקהל, זו הייתה פסגת פסטיבל הגרוב הישראלי הראשון. עד כדי כך? כל הכבוד למי שהמציא את הכותרת "פסטיבל הגרוב" או כל הכבוד ל"התפוחים" שהמציאו מחדש את יורם ארבל, שדרן
התקליט שעל עטיפתו נראים עדנה גורן וקובי רכט בפינת שלמה המלך ארלוזורוב ת"א ליד תחנת אוטובוס דן (לרסקו) יצא בנובמבר 1968. 38 שנים אחרי, לא להאמין, עלו השניים לבמת מרכז עינב לשחזר את המקור. כול שיר נושא מזכרת. אבל נדמה
לפני השיר האחרון היא משחררת את הבד האדום מהשיער ונותנת לו להתפזר. הטמפרמנט בהילוך שישי. היא מחבקת את הפסנתרן. היא מחבקת את הקהל. היא מחבקת, היא באה מאהבה עצומה. אהבה עצובה, אהבה מטורפת, אהבה רעה, אהבה שמחה, אהבה של חיים
אז מה הם לינקין פארק? מטאל, ראפ, אלטרנטיב רוק, פופ-ראפ? מה הם? המתחרים הגדולים של U2? למרות שיצאתי מבולבל, קיבלתי מהלינקין את אחת מהופעות הרוק הטובות שראיתי בפארק מימי. עשרים וחמישה שירים, חלקם כבר לשירה בציבור, כולל שירים מאלף השמשות,
היו לי כמה כותרות קלישאתיות אחרי הערב של מקס ראבה והפאלסאט אורקסטרה כמו ניצחון הנוסטלגיה, וגם – פרודיה על השמלץ. בואו נמחוק הכל. כי במופע של החבורה הגרמנית הזו יש גם מזה וגם מזה, ובעיקר שחזור רטרו של תקופה עם כל
ניל סדקה בגיל 71 הוא ניל סדקה שאינו מבייש את ניל סדקה בן 21. אתם יודעים מה, ואני הולך להפתיע אפילו את עצמי: יותר טוב ממנו. עמדתי מולו כשצילמתי את השיר הראשון בקדמת הבמה. איש קטן, קול גבוה, נרגש מאוד,
אפשר להירגע. אנחנו על המפה: Lover Lover Lover שפותח את אוסף מסע הופעותיו העולמי של לאונרד כהן – הוקלט באצטדיון רמת-גן. ברשימות המפיק המופיעות בחוברת המצורפת, הוא כותב: "כל אוסף חייב לכלול משהו מהקונצרט בתל-אביב, ולמרות כל הבעיות – הערב
אני בעד מיני פסטיבל רוק. אבל 6 וחצי שעות בערב – Too Much. יותר התאים להעביר למקום פתוח, דשא, אוהלים, שנרגיש פסטיבל רוק גם בלי גשם ובוץ. מצד שני: אני מצדיע לאמרגנים. לא בכל ערב מתרכזות 3 להקות בכירות שישראל
מאמה מיה. איזה זמר. שפשפנו עיניים: מייק פאטון, סולנה של פיית' נו מור על הבמה באמפי רעננה במופע מיוחד ,Mondo Cane – שר שירים מרפרטואר הפופ האיטלקי הישן והטוב. ובאמת, היה לי קצת מוזר לשמוע רוקר מהסוג הרד רוק משתמש בטווח המופרע
אם ניו-יורק היא אישה (השיר החמישי בערב), אז מהי תל-אביב? הדימוי של סוזן וגה – הומו. סוג של הומור. אנחנו בחוות רונית, ליל שבת. אסוציאציה מינית? הייתי אומר דו-מינית – חתן-כלה. אבל סורפרייז: בשטח מתגלה מעין אמפי חדש בלי שהכרוז יכריז "וקבלו
ראיתי אותו ברמת גן ב-83' באצטדיון. מה השתנה מאז? כמעט כלום. שישים וחמש מלאו לנער, ולא ברור אם הכושר הוא מבלון חמצן שהוא מחביא מתחת לחליפה או מהשתלת ריאות, אבל הג'סטות – אותן ג'סטות. הגנדרנות – אותה גנדרנות. כמעט קלקלו
בהופעות אצטדיון, תלוי איפה אתה ממוקם. מי שישב ביציעים ראה בעיקר אלטון ג'ון על המסכים. מי ששילם אלף שקל עבור כיסא פלסטיק בשורות הראשונות – קיבל אותו בגודל טבעי. אז נכון שהופעה בישיבה מול פסנתר בעייתית לקהל אצטדיונים ענק. מצד
ג'ון ארמטריידינג יודעת שרוכש הכרטיס מגיע כדי לזהות את הלהיטים המוכרים. אני מניח שזו אינה תכונה ישראלית בלבד. היא מכירה את הנטייה הלא מוזרה הזו מהופעות קודמות שלה. אם לשפוט לפי התגובות בסוף הערב – אז שמעתי משהו כמו –
הילדים המתינו שעתיים ארוכות כשהם מנפנפים במקלות אורנג' מאירים לצלילי צמד דיג'אים כוחניים שכל מה שהיה לי להגיד בחצי השעה האחרונה שלהם הוא – יכול להיות שהם שכחו של מי ההצגה הערב. טוב שהגיעו זיקוקי דינור מרהיבים. לפחות הם רמזו
אני מסכם 25 שנות הופעות של משינה: בהופעה כזו עוד לא הייתי, והייתי יותר מאשר בעשר, כולל הראשונות, האחרונות, האיחודים. מה ערב מערביים? האם אתה (אני) בטוח שזה הערב הכי מענג שקיבלת ממשינה? אחת מהשתיים: או שזכרוני מטעה אותי (בכל
בתוך העשן הדחוס גילינו אנשים בלבוש אפריקני שבטי, שהכו בתופי טם טם ללא לאות, כדי ליצור קצב שהטריף. לא בטוח שמישהו הבין מה שרו הגבר והגברת המצועצעים במרכז הבמה. האמת – גם אנוכי לא ממש ידעתי מה לצפות ואיך אוכלים
מי שלא הכיר את הסיפור המדהים של דיוויד ברוזה ומשורר הרוק האמריקני טאונס ואן זאנט,קיבל הסברים במהלך הערב שהשיק את האלבום החדש (David Broza – Night Dawn – The Unpublished Poetry of Townes Van Zandt) במופע חדפעמי ומיוחד שסיפר את
במה להתחיל? בפרחים שזרמו נונסטופ לבמה? בהתפרצויות ההערצה? ב"חורשת האקליפטוס" שהיא שרה (בעברית) כשהיא ישובה על הפסנתר? אינני דובר צרפתית, אבל צרפתית –כשהיא מגיעה בשנסון לירי אמיתי ועוד מיפהפייה שיופיה אינו ידוע, יכולה להרוג אותי ברכות. כשלארה פביאן שרה Je
טו מאץ' פט שופ בויז? ב-2006 ראיתי את Fundamental tour. ביולי 2009 היינו איתם בגני התערוכה, כעבור כחצי שנה, הגיעו הפ.ש.ב ל – 02 ארנה בלונדון, וזהו פחות או יותר הדיסק הזה. לא נראה שיש לי הרבה מה להוסיף על
היינו צריכים להמתין לשיר הרביעי או החמישי כדי להתחיל לקבל זמרת גדולה באמת. לגברת הבריטית בת ה-48 יש קול של מלכת בלוז סול. לא שלא ידענו, אבל תמיד טוב לקבל אישור מחדש בחי, ובחולון, קיבלנו.הקהל דיבר על כמה שאליסון מוייה ירדה
המקצבים חזרו על עצמם. נוסחה רפטטיבית של אפרו-רוק פאנקי גרוב פיוז'ן. שישי אחה"צ בזאפה. קהל סולידי שהתכנס לקבל הרבה מזה. אמאדו באגאיוקו (Amadou Bagayoko) ומרים דומיביה (Mariam Doumbia), זוג העיוורים ממאלי, אינו מסתכל בשעון. הוא גם לא יכול. הם אוהבים
עמדתי שם באמצע הדשא של בלומפילד, סיטואציה הזויה לאוהד הפועל, שרגיל לראות את כדורגלניו מתרוצצים על הדשא – להיות על קו האמצע ולצפות משם בלהקת רוק גרמנית. כן, כן, לרגע חשבתי על ביירן מינכן, לא על הסקורפיונס. באמצע הדשא, דקות לפני שחבורת