מוסיקה הופעות

אם נוריד את הדיבורים שלה, זה היה מופע קצר מאוד. קוני הכרטיסים להופעה של סינדי לאופר לא ידעו, או לא יודעו, שהגברת "תחפור" כעשרים וכמה דקות בין השירים. סיפורים, שהיא כנראה מרגישה צורך עמוק לחלוק עם הקהל, אודות האלבום הראשון שלה

כשאומרים מרתון של אמנים, מתכוונים לערב הזה, הערב השני של המחווה של בית שטיינברג בחולון ליצחק קלפטר,  הפעם ללא הרכב מלווה. למעשה הצדעה כפולה – לקלפטר ולגיטרה. הם עלו בזה אחר זה/ זו. גיטריסט וזמרת, לעיתים גיטריסט וגיטריסט וגם סולו גיטרה. דרישת

נדמה לי שגם קלפטר שנכח באולם, הופתע לשמוע בפתח הערב את ירמי קפלן שר "העץ הוא גבוה". לא הייתי צריך גוגל כדי להגיד לעצמי – זה אינו שיר שלו. (המילים הן של חנוך לוין, הלחן של זהר לוי) כיוון שהערב

אמש, חודש וחצי אחרי שנפתח, הסתיים פסטיבל הפסנתר של ת"א סופית בהופעתה של אניה בוקשטיין. אז, תחילת נובמבר, המופע נדחה בגלל צנתור שעבר שלמה גרוניך, שאמור היה להתארח בערב שלה. כשגרוניך עלה לביצוע משותף של "ציור", יכולת להבין שהמופע הזה נבנה

בסוף הערב, אחרי 17 שירים, נשמתי לרווחה. יצאתי לאוויר הקר והגשום בהרגשה שלא אבדה תקוותנו, שבתוך הג'יפה התרבותית יש איים שכדאי להגיע אליהם ולא דרך הזרם המרכזי. "החצר האחורית" היא אי בודד של מוסיקת רוק שאינה עושה חשבון לאף אחד.

איך חוגגים יום אחרי שקברו את אריק? לא תאמינו איך. לא תאמינו כמה החיים כאן חוזרים למסלולם. היכל התרבות על הרגליים. לא בקלות הגיע מוש בן ארי לערב הזה, שנועד להיות משיאי הקריירה שלו. ראיתי אותו עם חבר'ה על הדשא

את הידיעה הקשה על מותו של אריק איינשטיין אזכור מההופעה של שלמה גרוניך, מועדון בארבי, נובמבר 2013. שלמה היה בהלם. רגעים שאינך יודע איך מתרוממים, איך ממשיכים במיוחד מופע שיוצא לדרך בסימן "גרוניך חוזר לרוק'נרול", בשפת הקלישאה – בועט, מגובה

שארל אזנבור כמעט מתגאה שבעוד כמה חודשים הוא יהיה בן 90. אולי כדי להגיד: קטן עלי. הכל אצלי בסדר. אז נכון, כמעט הכל נשמר אצלו, בעיקר קול שמזנק לגבהים, כשמדובר באזנבו, הקלישאה "אגדה בחייו" אינה קלישאה. גם אם נגיד שהמוסיקה שומרת

יש תחושה שעידן חביב עדיין נפעם ממראה של קהל שממלא את ההופעה שלו. מבחינתו – לא דבר מובן מאליו. מאז שראה פלקט בקפה ביאליק בת"א עליו מתנוסס שמו, באחת ההופעות הראשונות שלו, הוא ממשיך להשתאות מהמעמד הזה מול קהל שמגיע לשיר את שיריו,

יהוא ירון, אמן השכנוע העצמי, הוא מהסוג האלטרנטיבי, שמשכנע כי אמן כמוהו דרוש לפסטיבל ייחודי-אקלקטי כחמצן תרבותי. "פסטיבל פסנתר"? הוא לקח את עדי רנרט, ואם עדי רנרט על הבמה – יש פסנתר. יש פסנתרן מצוין. אפשר לצאת לדרך השכנוע. האיש

אתה מעלה כמעט אוטומטית את הטענה – מי צריך ערב קאברים לשלמה ארצי, כאשר אפשר לשמוע את המקור בלייב. ואז אמרתי לעצמי – למה לא? למה לפסול מראש כאשר אינך יודע מה מכינים לך. תן צ'אנס. אולי ייקחו את ארצי

לא רק באוויר היתה תחושה של צפו להפתעות. הבילויים עצמם הכינו אותנו לכך. ההפתעה הראשונה: מסך שנפתח כמו בהצגה של פעם. וכשהוא נפתח, הבמה נראתה תיאטרון. סצינה מהצגה. הפתעה נוספת 8 ידיים על פסנתר אחד (חשבתי ששלומי שבן יצטרף כזוג

ראיתי ששם טוב לוי מגיע לקובי אפללו בפסטיבל, והלכתי. א. מפני שאני אוהב את קובי אפללו. ב. שם טוב לוי. ג. הסקרנות מה יוליד המפגש. צפירת הרגעה: שום אינטראקציה משמעותית, חידוש או אקספרימנט נולדו במופע הזה. שם טוב לוי התארח,

תלכו להופעה הזו. רגע, לא בטוח שתהיה לכם הזדמנות נוספת. יתקנו אותי מי שצריכים לתקן: ברי סחרוף ומיכה שטרית לא יהיו בהופעה הבאה של ארז לב ארי ופטריק סבג. מישהו מוכן לתקן? בהשקות אלבומים, כמו בהשקות אלבומים, קורים דברים חד

האם אהוד בנאי ידע איזה סיכון הוא לוקח, כשהוא הזמין את פורטיס להתארח בהופעה שלו? אם היה שואל אותי, הייתי אומר לו, דיר בלק, תיזהר אחי. פורטיס הוא גונב הצגות מסוכן. שודד גדול ומוכר. יאפיל עליך, אחרי רדתו –אין לך