מוסיקה הופעות

שמעתי יותר מחמש חוות דעת. ממשעמם ועד מלהיב. יש בעיה עם ביקורת מופע אצטדיונים. לעולם הרי לא תקבל את זה כמו שרצית. לדפש מוד יש מופע אצטדיונים מהוקצע, משחזרים בדייקנות את הצליל שלהם, משחילים שירים חדשים לאיזון הרפרטואר. אני גם

 לא זוכר אם זה קרה בשיר החמישי או השישי, אבל כמו במשחק כדורגל, ברגע מסוים, הקהל לא יכול עוד להתאפק ופרץ למגרש, כלומר לרחבה הצרה שלפני הבמה. מישהו נשבע שהזמר רמז להם להגיע. אשליית הסדרנים בהיכל, שהם יוכלו להשתלט על קהל כזה, שרק

"ילדות בלי קץ בצהרי היום/ הכל חוזר כמו חלום צבוע באדום" מי שהמציא את המושג "סטורי טלר", חשב כנראה על עמיר לב. אני הייתי מכנה את לב "פואט טלר" – משורר-מספר. התאורן של המופע חשב אף הוא במונחים של זמר מספר סיפורים מהסוג האינטימי-אפלולי-קודר, כי

שישי, ליל ה-9 בינואר, חצות וחצי, צפונית לפלורנטין, סמטאות שנראות מחנה פליטים דרומי, אנחנו בתור למועדון אפלולי, בר משקאות ושני די ג'אים שמשמיעים כל מיני רמיקסים על בסיס שירים עבריים מרופטים. זה עכשיו באופנה? טוב לדעת. מנת רוק-סירטקי-תימני קדמה למופע

בעיצומה של ההילולה, חשבתי, שממש במקום הזה, היכל התרבות בתל-אביב, יושבים אנשים בקונצרטים, שכל כחכוח בגרונם גורם למבטים זועמים להינעץ בהם. שבשביל שיעול הם ממתינים לאתנחתא של התזמורת. והנה: ממש לידי טיפס בחור על הכיסא ורקד. מולי עלה גברתן על חברו והמשך

החליפה הנורא מצועצעת הזו, הנורא "אמריקנית" ממש לא משקפת את הבחור בבלורית שעובר מהפסנתר לגיטרה ומפעיל טנור שמחלחל מיידית. לא משחק אותה אגו נפוח.  שנון, מצחיק, בלתי אמצעי. ובעיקר זמר. קברט. מיוסיקאל. בין ובין. שירים מ- Release the Stars, חדשים,

פסנתר: עמית הראל תופים: אלי בן שושן גיטרות: נועם בורג גיל לואיס בס: בנצי גפני יקולות: שירה כהן הפקה מוזיקלית: עמוס בן דוד.   שירים: למה לא תבואי, רק אתמול, סוף העונה, לאן, ואולי, בין האש ובין המים, שיר שיביא

כבר מההפתיחה, יכולת להבין שלא הרבה השתנה בספיירו ג'יירה להקת ה- Smooth jazz, הרכב הג'אז-פאנק לאטין פיוז'ן הותיק, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מנוכחות איש ההקשה והתופים בוני בונפרטה, שמעניק טאץ' אתני קאריבי אקזוטי למוסיקה של הלהקה. ובזה יש איזשהו חידוש.

דניאל סלומון עבד בזמנו (שנות התשעים) אצל הבן שלו, אביב (פסנתרן, מעבד),  השנים חלפו, האב, הבן ורוח הקודש והאמנות עברו כמה תחנות, והנה סגירת מעגל. יהונתן האב פוגש ב-2008 את סלומון על במה אחת, מגשש אל חיבור מוסיקלי מהסוג של "זה הכל בינתיים", ו"מכתבים

חיבורים כאלה כנראה יכולים להתקיים רק בפסטיבל כזה. שלומי שבן הוא משת"פ סדרתי, במיוחד בפסטיבל הפסנתר מארח. חתם קבע במתחם סוזן דלל. ב"הפסנתר מארח 2008" שמעתי אותו בלא פחות משלושה מופעים: – ערב המחווה לשלמה גרוניך, שלושה דואטים עם יוני רכטר ולבסוף (שכחתי משהו?) עם קרן אן, 

קובי רכט עולה אחרי אהוד בנאי. מצטרף לדורי בן זאב ל"רגאיי הבטלן". ההמשך – קאבר חדש של קובי ל "מים רבים לחצות" (של ג'ימי קליף המוכר מג'ו קוקר, למשל)  ואז עלו "שובבי ציון" (קובי, חנן יובל, קובי אשרת) לשיר "נגה". שנאמר כמה מילים על פרגון, על חברות, על ניסיון

שיער קצר, ידיים מונחות על קלידים אלקטרוניים, שום מילה לקהל, נכנסת מיד למיצג האישי. הומלנד הוא קונצרט של משוררת  ואמנית מיצג ( (Performance Artistמונעת ע"י נושאים פוליטיים וחברתיים שונים הנוגעים באמריקה העכשווית,  מגישה הופעה, שהיא למעשה ערב של יצירה מוסיקלית,

שחר נהרי – שירה, רועי לביא – שירה, גיטרה אקוסטית, דור אלגזי – גיטרה חשמלית, גל דקל – בס, ליאור לוי – תופים. ברבע לאחת עשרה, לפחות בחצי שעה איחור (במועדונים שעת פתיחת המופע היא  המלצה לא חובה) עלתה לבמה

ג'ף שפירו: שירה,גיטרה,בס.  הדר גולדמן: כינור אלקטרוני ,ויולה אלקטרונית. פארל לנון: גיטרה. כריס הול: תופים וכלי הקשה. מארק פרגוסון: גיטרה בס. אני לא יודע כמה מהחבר'ה שהגיעו למועדון התיאטרון ביפו, ראו את סיאם בשמונים בקולנוע דן ובפינגווין. כותב שורות אלו

חציר על הבמה סוף 2008 – מה זה אומר? אם כבר מספוא לבהמות, למה לא להביא את הדבר עצמו. פרה ישראלית אחת אוכלת קש הייתה בטח גימיק הרבה יותר מוצלח מאשר סתם שני גושי חציר. אני אומר את זה, כי נראה

הפקה מוסיקלית: עברי לידר, קלידים: עדי גולדשטיין, גיטרות: יונתן פריג', בס: עמיר "גנגו" רוסיאנו, תופים: גלעד שמואלי, עיצוב במה ותאורה: רונן נג'ר, סאונד: יאיר גורן, בק-ליין: רותם כהן, הגברה ותאורה: מזוז גרופ. שירים: בקצב אחיד, אלוף העולם, אישה לויתן, ואולי,

אמנים אורחים: קוקי סוסה, לואיס בורחס, מיטל טרבלסי, מריסה, ליאורה סימון. ניהול אומנותי ופסנתר: ספטוקו גוסטאבו. גיטרה: ג'וליאנו ג'ורג', בס: ג'נוני קרלוס. כלי הקשה: לובו רובן. נתחיל מהסוף: קרה שם, על הבמה של היכל התרבות משהו שאינו זכור לי מכל

לפי התוכניה היינו צריכים לקבל גם את ארקדי דוכין, לאה שבת ואתי אנקרי. לפי המופע, את ארקדי ולאה קיבלנו. אנקרי לא הגיעה, התמורה הייתה, ספונטנית לחלוטין – האח של לאה – שלומי. שירת רבים משפחתית, אם נתחשב בכך שארקדי ולאה

הגעתי לשבק ס בהאנגר שעתיים וחצי אחרי שסיימתי לשמוע את האלבום החדש עם עטיפה עליה נראית רמבואית נוטפת סקס עם דגל של השבקס יוצאת למערכה. "בום קרנבל" הגיע לסיום הקיץ להאנגר 11 עם שיתופי פעולה מסעירים –  היהודים פישי הגדול,

ואפתח בשאלה: נו, ומתי דפש מוד? שני בחורים נחמדים, נדמה לי קצת ביישנים, עולים לבמה לנגן צלילים שמיימיים, להוסיף קולות. שהאלקטרוניקה תעבוד במקומם. גם הקהל שהגיע להאנגר ( Air סולד אאוט?!) היה מסוקרן ומנומס לקראת הצמד הפופ-רוק-אלקטרוני Air. ניכור עמד

לקח לי כמה דקות לקלוט,  שזה הוא שם על הבמה, בנאדם שחלמתי לראות מגיל 14, זה שאחראי למוסיקה ששינתה את הנעורים שלי. זו התרגשות שקשה לתאר במילים גם אם אתה לא מסוג המעריצים המוטרפים. לראות מקרטני כמעט שלוש שעות זה

רוב פאפארוזי – שירה, סטיב כץ – שירה, מפוחית וגיטרה, דייב גליס – גיטרה, גלן מקללאנד – קלידים, גרי פוט – בס, אנדראה ולנטיני – תופים, טדי מולט – חצוצרה, טום טימקו – סקסופון, ג'נס וונדלבו – טרומבון, סטיב ינקובסקי

שולי רנד – מופע הבכורה, אורח: אהוד בנאי, הפקה מוסיקלית קלידים ושירה: אסף אמדורסקי, גיטרה: עמית יצחק, תופים: רן שמעוני, כינור: ניצן חן רזאל, גיטרה בס: נחמן אלביט שירים: מה התכלית, מוחין דקטנות, בס"ד, סגוללה, אושר, המשורר, ערפל, בן מלך,

מי זה האיש המבוגר היחף הזה במרכז הבמה? איאן גילאן? אליל נעורי, בעל מחלפות השיער המפוארות. לא. לא יכול להיות. טוב בואו לא ניתמם. הזמן האכזר מחבל באלילי נעורינו. צריכים להשלים, לעצום עינים ולהקשיב לקול. כן, זה הוא הקול זה

יש מבקרים שאוהבים לשנוא אותה. כל העניין הזה של ה"מסיקיות" משפיע לא טוב על עיתונות המוסיקה. כנראה שיש כאן משהו שלא סיפרו לי עליו. לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא מושפע. לא שביקורת צריכה לבוא "לוח חלק", אבל בטח בלי דיעות

יוני הלוי – תופים, שי רן – קונטרבס, ארתור קרסנובייב –חצוצרנ, ירון אוזנה – טרומבון, אולג נוימן – סקסופון, יובלטבצ'ניק – סקסופון, עופר "Schoolmaster" טל – פטיפונים ארז טודרס – פטיפונים, אורי "Mixmonster" ורטהיים – סאונדמן עד שלא הגעתי, לא

עצמו עיניים. תפתחו. לא, זו אינה אישה מה שאתם שומעים. זה אדון צעיר מתולתל חמוש באקוסטית שמתיישב על ספה בתמונע ומוציא מהגרון שלו (בטח שזה לא רק הגרון) משהו לא ברור – קול מצולק צורמני ומיוסר, גם מלא תשוקה.  בטרם

גם אני לא האמנתי: יעל נעים (יש עדיין ששואלים מי?) ממלאת אמפי וואהל. מילא פעמיים זאפה סולד אאוט אבל את האמפי בלילה תל-אביבי מבלי שיש לה לפחות חמישה להיטים לשירה בציבור. אז מודה – טעיתי, ואפילו בקהל כבר זמזמו את

כלי הקשה ושירה: רעות יהודאי, גיטרה חשמלית – בן חוזה, קלידים – אלון רדעי, בס– גדי רונן, תופים: אוריאל סרוודין. אורחת: דין דין אביב. שירים: משקל הדירה, רבנו, לא יכול בלעדייך, סודותיי (דין דין אביב), דם ופרסומות, חוזר כמו ענק,ירית