"האתר הרשמי של שלום חנוך"? הייתי מצניע .לא משהו שיש להתפאר בו, ואני מכיר מעט מאוד דברים ששלום חנוך אינו יכול להתפאר בהם. אבל זוהי כנראה חלק מאותה תסמונת שמאפיינת יוצרים וזמרים במוסיקה המקומית: אתר הוא עניין משני, שחבל להשקיע
מי יאהב אותה יותר ממנו/כמוהו? נו, טוב זה אינו בדיוק פלגיאט, וארקדי דוכין לא יצעק גוועלד. אבל אין ספק שמישהו כבר אמר את זה לפניו (לפני שגב). ביחסי זוגיות על סף מימוש יחסי בינו-בינה תמיד יש מי שבטוח שהצד השני
היו אורחים. הייתה משפחה. היו חברים. הייתה חגיגה. היא שרה, רקדה, פיזרה שיער, הזמינה את יעל מלר לשיר ולרקוד איתה. שתי נשים בהריון, וכאילו כלום. נעות על הבמה כמו רוח פרצים. דין דין אביב. תחנת אנרגיה. מתפוצצת. באה מאהבה, באה
המיינסטרים המקומי נהנה משגשוג עילי בוטנר, נתן גושן, קובי אפללו התבססו בפסגה. ברור היה שיצוצו עוד פטריות. הקרקע פורייה: הקהל אוהב מתכונים Mellow מלנכוליים, מלו-דרמטיים מרגשים של זמר משתפך ששר משהו על כמה לא-הכי-טוב לי, המציאות קשה, אבל לא נורא,
מוש בן ארי בדרך הפלמנקו. שאלת תם: מה חסר בגרסה העברית של "דרך", שהיא מתורגמת, מושרת ומעובדת באוריינטציה ספרדית? האם זוהי האובססיה לחבור לטרנד קוסמופוליטי של "מוסיקת העולם", שמריץ את מוש ללכת בדרכי אנדאלוסיה והמוסיקה הצוענית? עזוב אותך מביקורת. תפרגן:
אני מאמין יותר לטון של חיים משה מאשר לטקסט הקונפקציה הזה, אבני חן מפלסטיק, שמתחרה על בכורת מצעדי הטקסטים הנדושים ("ילדונת" "שולח לך אלף נשיקות", "מרגישה אותי בלב"). אני אוהב יותר את צליל הבוזוקי שמעניק קישוט תיכוני יפה. שיר פסנתר
אחרי שבעים ושבע דקות, עשרים שירים, אני שואל שאלה פשוטה: מה הסיפור שלה? לא בטוח שזו בעיה – אבל הסיפור האישי שלה אינו מגיע. האוסף של דין דין אביב אינו עוסק בטראומות חיים, אינו מצהיר הצהרות פוליטיות, אינו חושף סודות.
בואו נחייך חיוך מר: איך יוצרים היו כותבים שירים חדשים, אלמלא אפפה אותם מצוקת נפש. אירוניה: היובש הזה בנפש-רוח עורר את הקול הפנימי של בעז בנאי לכתוב שיר שהוא כולו ביאוס. הבחירה בחיים היא ברירת מחדל – "אם אתה בלאו
כשעידן עמדי עושה חשבון נפש, הטון אומר – פה אין שקר, גם אם הטקסט אינו פסגת הליריקה – פה ולב שווים. אם יש מיינסטרים עצוב מזוכך מסולסל טבעי – זו המוסיקה הזו, נוגעת, מגעת. המראה העצמית שעמדי מעמיד – פילוסופית משהו.
רוצים כדור הרגעה? קחו את יגאל בשן למיטה עם אוזניות ועצמו עיניים. לא מחירי הדלק, לא בחירות, לא ביבי ולא באבה. השמים הם שלו, לא של אף אחד, הוא מסתדר איתם היטב. ככה טוב לו. אצל בשן אין אפילו –
רמי קלינשטיין הרומנטיקן דואב בטעם של פעם. בית קפה פינתי, הזדהות עם קבצן, מטביע יגונו בשיכר, אפילו ליצן על חבל דק כמו בקרקס קיים כאן ברמה המטפורית. אבל הטקסט אינו קוהרנטי: מצד אחד פיוטי מאוד, מצד שני סטייל הז'אנר הים
קחו את אהוד בנאי, סלקו ממנו גיטרות חשמליות ותופים, חברו לרביעיית מיתרים ופסנתר בעיבודים חדשים. שמעתי שני דיסקים: הייתה הרגשה כאילו בנאי נמצא בתוך מחזמר, עובר מסצנה מוסיקלית אחת לרעותה. קונספט חדש בעיבודים יכול לקלקל, לעורר געגוע למקור. הוא גם
עדיין לא סיימנו להתרגש מ Sympathetic Nervous System, והסקרנות נכנסת להילוך נוסף: אלבום חדש לנינט – והפעם בעברית. חשיפה ראשונה – בפסטיבל הפסנתר הקרוב בחודש הבא בסוזן דלל. זו הפעם הראשונה שנינט מגיעה עם מופע משלה לפסטיבל "הפסנתר מארח". הערב הוא
רק עכשיו סיימנו להתרגש מ – Sympathetic Nervous System ונינט כבר עם שירים חדשים מאלבומה החדש בעברית. דוגמאות תשמעו בפסטיבל הפסנתר מארח בנובמבר . ראיון.
הרגל – אינו מוביל בדרך כלל לטוב. הטקסט של אלונה קמחי ("עניין של הרגל") הוא פוליטי למהדרין. זמרים מקומיים לא ממהרים לשיר: "רק לנו רק לנו/ אדמת ישראל/ ללמוד אכזריות זה עניין של הרגל". קמחי לא כתבה ליזהר אשדות אלבום
רק עכשיו אלבום סולו ראשון? השאלה היותר מהותית: האם האלבום של מי שהתפרסמה לראשונה בשנות התשעים בלהקת צעירי תל-אביב, ומוכרת ע"י הילדים הקטנים והגדולים מ"פרפר נחמד" – הוא איכותי כל-כך שההמתנה השתלמה? באמנות כמו באמנות – אין תשובות אבסולוטיות. אחרי
המפגש המסורתי בסוזן דלל לקראת פסטיבל "הפסנתר מארח מס 14" התחיל ביריות. היורה יהונתן גפן נתבקש להשתרבב לראיון עם עמיתתו לערב "האיחוד", סיוון טלמור, אבל דרש בצדק את קפה הבוקר שלו, ולא הוא… נבהלנו ושחררנו אותו לקפה. מי יודע אולי
לא הטריפה את חושיי. נשארתי קר. אבל לפני הכל: אני רוצה להבין: ג'ולייטה מנסה לתת פייט לשרית חדד? יכול להיות שהשיר הזה מסתמן כלהיט במקומותינו, אבל אינו ממש נשק אפקטיבי. תרשו לי לדלג על המילים. חבל"ז. המוסיקה והביצוע מהסוג הבוטה
יכול להיות שאחינועם ניני לא הופיעה בראשון אפילו פעם אחת משך עשרים שנות הקריירה שלה? בסוגיה החשובה הזו דנו שני גברים ראשלצים בסיום ההופעה. מה הבעיה? גאוותכם נפגעה? הרי ניני עצמה הודתה באשמה. אחינועם ניני הגדולה לא הופיעה מעודה בעירכם
אתה לא מכיר את הפרויקט של רביבו? – שאלוני. בעוונותיי – לא. ימי כפרות עכשיו. ימחל לי. גם על אבי הזמר לא שמעתי בזמן אמת. וגם עליו אמרו: אתה לא יודע מה הולך פה. כל המדינה מדברת עליו. ברור שהסקרנות
אתחיל ב"העמוד הלבן". למה כאן? כי סוף סוף אני מוצא פינה אחת באתר של מוסיקאי שאינה שגרתית. אהוד בנאי מלבד שיריו המולחנים, הוא מספר סיפורים נפלא, ואת הדף הלבן הוא מקדיש ליוחנן אליחי, מורה לערבית מיוחד ומפתיע, ולסיפור על החלטתו
1978. תמונה של גידי גוב בשחור לבן. מסביבו המון פרפרים. נאיביות חשדנית שכזו. זהו תקליטו הראשון. עכשיו במהדורת הדיסק הדיגיטלי פלוס בונוסים, כדי לתת תשורה נוספת שתהפוך את הקניה משתלמת. התקופה היא כבר אחרי כוורת. יוני רכטר יושב אצלו בחדר
יש משהו "רובוטי" באוסף הרמיקסים שעשו יוסטון פרוג'קט (הלא הם צמד המפיקים והדי-ג'יים, ערן ברנע ומורן קריב) למבחר להיטים ישראלים שנבחרו בקפידה – חדש וגם ישן. מערבי וגם מזרחי. פופ ורגאיי. קובי אפללו ויהורם גאון. גידי גוב וסי היימן. הרמיקס
בחור עירוני מחפש בחורות. היא אף פעם לא תחכה בחלון. בחורה שאין בה שום דבר שלא קשור במין, ובגללה חוטף מכות משמאל וימין. ויש לו, לספי אפרת, גם סיפור על אחת שמשתוקקת להתעורר בארץ אחרת. על קצה המזלג משלושה שירים
יש משהו מאוד אופטימי בהתחלה. אפשר למחוק חלקים מהעבר. להרגיש רוחות חדשות. ג'קו אייזנברג (זוכה "כוכב נולד 4") מבקש "הכל מהתחלה". בדף שנשלח, מספרים כי חזר אחרי שנתיים באמסטרדם. השיר נכתב במהלך השהות שם, ומתאר המאבק בין "חופש הרחוק לרצון
לכתוב על פזמונאי שהוא מפעל חיים מהלך. חיים חפר (פיינר במקור, יליד פולין 1925) איננו, והוא בן 86. השאיר אחריו כ-1000 שירים. כולם בניו. אתם רוצים לקרוא לו "הפזמונאי הלאומי"? – בבקשה. הוא דווקא ביקש סמל של תקופה אחת שיטבע
לירז צ'רכי שרה בטון מלנכולי דרמטי – "רק לך מותר להתגנב לתוך הראש שלי/ רק לך מותר לצותת למחשבות". העיבוד של יוני פוליקר מעניק לשיר (רחלי שביט/ דקלה) קישוט ים תיכוני מעודן. צליל הניי של אמיר שהסר מוסיף את הלחלוחית
אף שיר של שמעון בוסקילה? חיפשתי אחד לרפואה שייתן ביטוי לקשר המפתיע שצמח ביניהם. כלום. עשרה שירים. גיוון מחושב: שלושה של סהר חגי וניצן קייקוב, יצרני פופ המתאימים עצמם לנתיב המיינסטרימי של מימון. קובי אפללו תרם אחד. שיר משותף לאיה
ככלות הקול והתמונה, שיר אחרון בערב, אליו מצטרפים אורחים מיוחדים שנקראים "תיסלם", רשמתי מינוסים לשלושה שירים שהופיעו אצלי ברשימת ההדרן: "נועה של הים", "כוכבים" ו"עוד פגישה". אנחנו שישי בלילה, אמפי שוני. באחת עשרה חייבים לסגור את האורות, כי המועצה המקומית
לשנות מהר את השם. כנסיית הרגש. כנסיית השמחה. כנסיית המזרח. הכנסייה האנדלוסית. תבחרו. תשאירו את השכל בצד. לכו על רגש. השמחה שהציפה את המשכן בת"א בחלק האחרון של הערב, כאשר החבורה הפגיזה בשלל להיטיה – היא הילולת הרגש. להקה שהסולן
