מוסיקה ישראלית

היונה שבאחד השירים עדיין לא הביאה את השלום המיוחל, אבל קיימת תקווה, במיוחד כששומעים לא רק על המפגש ישי לוי-עמיר בניון, אלא גם את התוצאה. זו אינה היונה השבה עם עלה הזית מסיפור המבול (בניון הועיד לה תפקיד אחר), גם לא זו

לב. יש לאייל גולן שיר ללא לב? לב נשבר, לב שבור. כאב לב. נגעת לי בלב. פתחי לי הלב. יש להודות – גם הביאה שמש לחייו. לא רק לב. ואללה. הרבה לבבות ב – 17 שירים חדשים של גולן. לא תמיד האורך

אנחנו ביער של אלון לוטרינגר. צריכים להיכנס אל נבכיו יותר מפעמיים כדי לחוש את צבעי הטורקיז-אפור. זהו עולם עצוב עד טראומטי של תהיה וכאב. הוא מלחש "שוכנת בי מחכה/ וצפה כשבא הלילה עלי/ בחלום מתשוקה את בוערת זקוקה/ בחרת בי

התבוננתי בקהל. לפי הקמטים, רבים גדלו על שלום. לפי הישיבה – הם כנראה שכחו שהם גדלו עליו. מה שבטוח: הם לא באו לרקוד. אנחנו בערב הסיום של "ימי זמר" בחולון. כלומר, נפל בחלקו של שלום הכבוד להיות המופע המרכזי בסיום הפסטיבל.

זו הייתה הפקה – מהשמלה הלבנה ועד כתוביות הוידאו בסיום. רצינית הקרולינה. עקרי הבית נמצאים בתוך המסכים המקרינים מכבי ת"א במשחק מכריע באתונה. עקרות הבית מסיימות את המנות האחרונות לסדר. ובמועדון התיאטרון ביפו – כאילו כלום. כלומר – קרולינה מופיעה, וכשקרולינה מופיעה –

אביב גפן יוצא מהמעגל של עצמו, מתחבר לאחרים, גם יצירתית, גם בביצועים. אפילו ג'סטות נדיבות: השיר השני באלבום החדש – "קוצים" אינו דואט, אלא עידן רייכל. יש מן הסתם סיבה: ליבו הרומנטי של גפן פוגש את ליבו הרומנטי של רייכל ויש התאהבות

למעריציו – האלבום הזה לא היה "אושר אקספרס". פטריק סבג, המפיק המוסיקלי, מספר כי במהלך העשייה הארוכה היו מהפכים, שירים התחלפו, לפעמים נעלמו, כמעט הכל השתנה, רק שם האלבום נותר – "אושר אקספרס". אחרי תריסר שירים, אתה מבין כי ליווית

ברי סחרוף ממשיך איתו? שאל אותי מישהו בסוף הערב. אמרתי לו: הלוואי. נכון שזה נשמע שידוך משמיים? התאמה יוצאת מהכלל? אבל נדמה לי, שאני אאכזב אותך ואת כל המתעניינים. זה יקרה כנראה רק הערב. אחרי שבדיסק החדש שיתפו פעולה בקטע

קובי אפללו הוא קול וסגנון. טנור נדיר ושירה פיוטית. זמר של טון ומצלול. אינו נושא דגלים, מתנתק מעמודי החדשות, נשאר נאמן לנשמתו האצילית. הוא טרובדור ורומנטיקן, הכי קרוב לעצמו, במהות הכי תמה ופשוטה. פוסט מודרני בשזירה של אלמנטים מזרחיים מסורתיים למנגינה-עיבוד

אחרי עשרים שירים, הבנתי שאני רוצה להיות זמר. אם להיות זמר, אז הראל סקעת, תסלחו לי על ההיסחפות. לא שלא ידעתי משהו שלא ידעתי עליו קודם. הקול, החיוך, המניירות, הג'סטות, העמידה, הישיבה. טון הרגש הגואה. הכל אותו הדבר, אבל הערב בהבימה היה תזכורת

יפעת גורן לא תגיע ל – The Voice, וטוב שכך. היייתי מוסיף שורה לשיר השני "שמור אותי" – שמרו עליה מתוכניות ריאליטי מרושעות, שמקפדות כשרונות במחי גחמת מנטור, שמשחק אותה מתייסר על הדחה לפי מצוות ההפקה מספר שניות קבוע. כדי לגלות

דפני, מה את מתכננת לקיץ? המצב הרי לא מי יודע מה השתנה. למקרה ומתוכננת במה – תרשמי את השם איתי פרל. למה? כי הגיע הזמן לבלוז. הגיע הזמן לזמר מחאה ששר את הבלוז. אולי מכאן תיפתח הישועה. בלוז זה שמח

חדש: אפלקציית פנס בסלולר במקום נר. זה קרה לקראת סיום, כשריקי גל שרה "מקום לדאגה". הסתובבתי לאחור ולא האמנתי: שלל אורות שהציפו את חלל ההיכל. נדמה לי שגם ריקי גל לא האמינה למראה עיניה. את תחושתו של מתי כספי קשה

אנשי הבוץ משתלטים עלינו. הפכנו חסרי תחושות. לא עצב, לא אהבה. לירון ומורן אטיה מביאים את האפוקליפסה שלהם. האלבום של הפיל הכחול נפתח איטי מאוד, שירתו של לירון אטיה נשמעת כמו תחת השפעה. ואז – הזעקה. "מה יהיה איתי"? הבנאדם

בסוף הערב רשמתי כמעט ספונטנית משפט: "נורית גלרון  לא מנסה להמציא את עצמה מחדש". המשפט הזה עורר דיון קל ביני לבין עצמי: האם אמן צריך להמציא את עצמו מחדש? התשובה לפי נורית גלרון היא: איך שגלרון לא תשיר את עצמה, איך שלא

חיפשתי בביוגרפיה שלה – מה קושר את קרן קרולינה אברץ ללבנון. אפרופו השיר "שנסון ללבנון". הבנתי שמצד המוצא – היא דווקא מתכתבת עם שורשים יווניים-טורקיים… עזבו שורשים: קרולינה היא יוצרת וזמרת ורסטילית. היא לא זמרת של סגנון אחד, אבל היא

בסוף ההופעה, כשאני על דלת היציאה, עומדת נערה וממררת בבכי. "למה?", שאלתי אותה. "כי אני מתרגשת". "בת כמה?" – 14. לא יכול להיות. הליפסטיק התסרוקת. ככה נראות בנות 14 כיום?! הנעורים היפים או הארורים? לירן דנינו, כוכב נולד לשעבר, כוכב

שגיא צורף מרגיש נבוך, מתוסכל. משהו משובש בעולמו, משהו השתבש בסביבתו מכל בחינה.. בואו נחזור לבסיס האם של מי אנחנו, מה אנחנו, על מה ולמה. הוא חוזר בנאיביות לעסוק בשאלות יסוד במושגים של "יופי" ו"טוב" בשיר "יופי", הוא מביע את

קראו לו זכריה ג'קי מקייטן. יש שהפכו אותו לאגדת זמר מזרחי בשמונים. עכשיו הוא אגדה במותו. יורידו עוד פעם את "המענטזת" לסלולר. אבל מה נשאר מהאגדה? מספרים שבשנים האחרונות חזר לשם "זכריה". כששאלו את מרגול, היא אמרה: מותו פוצע לי

מהי מהירות זמן של תמי לוִיאָב? אישית, אם יורשה לי לסטות קמעה מהביקורת, הזמן בזמן האחרון הגביר אצלי מהירות חבל-על-הזמן. התחלתי ינואר, והנה, תוך כמה ימים אני כבר סוגר פברואר. מה יהיה עם הזמן הזה? אינו מרחם. אני ממתין למעצורים. לפסק

איפה להתחיל? ב"נשמה" או ב"מסיבה"? אם עדיין לא הבנתם, שלומי שבת עשה הפרדה באלבומו החדש בין שירי אהבה שקטים ובין שירי חאפלה שמחים. דיסק אחד – דאון טמפו, שני – אפ טמפו. "נשמה" מזוהה עם שיר אהבה. מה עם הנשמה ב"אחד למסיבה"? אל

לא האמנתי שאגיע במזג אוויר כזה לבארבי. מתברר שאני צריך לפעמים להאמין בעצמי. ננסח זאת קצת אחרת: מי שאינו מאמין, שיש רוק ישראלי, שבשבילו כדאי לצאת בלילה סוער למועדון רוק בהרצל פינת סלמה לשמוע "נערות ריינס" – נשאר בבית תחת