רוק אווירה חללי ניו-וויב מעין-אלטרנטיבי, שנות השמונים מקדם את הבאים ל"פתיתי שלג של חצות" של המרקורי רב מניו-יורק. "פתיתי שלג בעולם החם" שפותח את הדיסק הוא תיאור אפוקליפטי משהו של מצבו של האדם "פתיתי שלג בעולם החם/ אל תיתן להם
לורי אנדרסון בקונצרט בניו-יורק שהוקלט כמה ימים אחרי אסון התאמים 9/11 – והיא מתייחסת לזה בפתיחה. עיניה לעולם חדש. צליל כינור נוגה מפלח את האוויר. והיא מתפנה לסיפוריה-הגיגיה. מיקס של שירים מכל התקופות, חלקם שהוקלטו בתחילת ה-80, כולל O Superman
הסבלנות השתלמה. כמה שנים חיכינו לחדש של רנדי ניומן? כמעט עשור. הסבלנות השתלמה, כי זה אותו רנדי ניומן המצחיק, השנון, העוקצני והסטירי אבל גם הרומנטיקן הכי נוגע ומגיע. גם המוסיקאי המגוון. אבל רגע, לא בטוח שכל מי שקורא שורות אלה
על המוסיקה של רדיוהד נתנו רוב המבקרים ציון 5. על האוסף פחות – 4 או 3. מבקרים לא אוהבים אוספים מנותקים מקונטקסט, במיוחד כשמדובר בלהקה שכמעט כל אלבום שלה הוא יחידה מגובשת. כשרדיוהד החליטו לקראת הוצאת In Rainbows לחדש קשר
הגעתי למס. 9 בדיסק. לעמעם אורות. הגיע הזמן להאט את קצב המסיבה. השיר נקרא Could Be Wrong, או בשפת ילידי המקום – "יכול לטעות". איזבו עושים סלואו. "חום הוא השיער שאת לובשת …. בתוך עינייך אנחנו טובעים… למילים שאמרת אין
סמי בירנבך – שירה, מלכה שפיגל – שירה, בס, קלידים, רמי פורטיס – גיטרה, שירה, ברי סחרוף – גיטרה ושירה, מקס פרנקנן – תופים. קשה ולא רצוי להתווכח עם אגדות, במיוחד כאלו שעולות מן האוב עם דמויות אב של הרוק
1. Who by Fire – The House of Love 2. Hey, That's No Way to Say Goodbye – Ian McCulloch 3. I Can't Forget – Pixies 4. Stories of the Street – That Petrol Emotion 5. Bird on a Wire
הררי ציפיות נערמו לקראת אלבום האולפן הרביעי של קודפליי אחרי X&Y של 2005. בריאן אינו מפיקו אימץ את שם האלבום מציור של האמן המקסיקני Frida Kahlo. גם העלה את רף הציפיות בהבטיחו משהו כמו חידושים גדולים בצליל של קולדפליי. לא
"אני אשלוט על ליבך" I Will Possess Your Heart שיצא כסינגל הוא קטע של 8 דקות, מתחיל פסנתר רילקס, בקטע אינסטרומנטאלי ארוך שנמשך לא פחות מארבע וחצי דקות עד ששומעים את הזמר בן גיבארד שר: "כמה הייתי רוצה שתראי את
אני שומע צלילי מוסיקה קלאסית בפתיחת ה-CD. זה נקרא – Intro. ברקע שאון האלפים באיצטדיון הענק. ואז נכנס צליל החשמלית. עוברים ל- Knights Of Cydonia ויש תחושה שאנחנו בתחילת אופרת רוק. מיוז ממלאת את וומבלי, ולא מדובר באיזו להקה פומפוזית כמו
הצלילים האלה מגיעים כמו מתוך ערפל. כאילו הזמר תפס מרחק מהמקרופון. הקטע הראשון Three Way ממוסך בפידבקים, אחר-כך זוהי מעין האפלה של מלודיות פשוטות. "דיסטורשן" מזכיר אלבומים מוקדמים של מגנטיק פילדז, ('69 Love Songs' ) בעיקר האלקטרוניים (זהו הרכב שמוציא
צליל ויולה מנסר את האוויר, קצב אלקטרוני רפטטיבי, ואז מגיע קול נשי כמו מתוך הזיה – "אל תברח מהפאניקה/ כשאתה חש שהיא עולה/ קח נשימה" …. קול נמוך, מסתורי. שיר אווירה … "הישאר שם … מרחף בחלל … אל תילחם
זה תקליט האולפן ה-14 של קייב והזרעים הרעים – מתמקד בלזרוס, אלעזר מהברית החדשה באיפיון של דמות מניו-יורק העכשווית, שואב גם מאיש הקסמים הודיני. ההרכב הותיק הגיע לאולפן כולל הכנר וורן ויליס והפסנתרן קונוויי סאבאג'. הצליל בדיסק מחוספס יותר, רוקרי
אחרי הרעש וההמולה (רדיוהד איפשרו לראשונה להוריד דיסק דיגיטאלי שלם בכל תשלום שהמאזין יבחר) אפשר להתפנות להקשבה לשביעי של הלהקה. מעט מאוד דיברו על המוסיקה עצמה. אז בואו ונדבר: זה אולי האלבום המאופק ביותר שרדיוהד עשו עד היום. פרופיל נמוך.
זוכרים לחבורה הזו חסד מאלבומה המצוין "1977", גם אלבומיה המצוינים – 'Nuclear Sounds' ואת 'Free All Angels' . מה שמביא מיד להשוואות. אני לא אעסוק בהשוואות. די לי באלבום השישי של אחת הלהקות המצליחות בין להקות צפון אירלנד (הוקמה ב
Is everyone afraid?Is everyone ashamed? They're running towards their holes to find out Apocalyptic means are lose among our dead A message to our friends to get out There's wages on this fear Oh so clear Depends on what you'll
לפני שעוברים להיזכר מה-זה-גארבג', הנה נתון שבטח מצדיק אוסף: עשרה מליון אלבומים מכורים. מפתיע שגארבייג' לא שחררו אוסף לפני כן. הנה כמה מתאבנים: מתחילים ב – Vow מהאלבום של 1994. אחר-כך מגיעים. "סטיופיד גירל", "צ"רי ליפס", Special, Milk, Bleed Like
אווירת העגמומיות והמלנכוליה של Misery Is A Butterfly הוחלפה במעין מסע מיסטי שבו מורגשות אנרגיות חדשות. זה אומר מוסיקה יותר הרמונית, צליל יותר סופט, יותר הרמוני. קולה הדק של היפנית קאזו מאקינו נהייה יותר הזוי, ריחופי. ספירה אחרת, וגם המנגינות
כמה מיוחדים. כמה אחרים. להקת האינדי רוק הזו מניו-יורק (הוקמה ע"י קאזו מקינו + מאקי טאקאשי היפניים, והאחים האיטלקיים – סיימון ואמדיאו פאצ'ה והפכה לטריו מינוס טאקאשי) באלבום האולפן השישי שלה. צריכים לצלול לתוך הטקסטים האלה. הזויים, מסתובבים אי שם בתוך
קול סופראנו גבוה מאוד מטפס מעל תזמורים מעורבים של הבי מטאל, קלטי, מקהלתי. להרכב ההולנדי הדביקו תווית של סגנון "מטאל גותי". מה ששומעים הוא סוג מאוד פופולארי של שירת פופ אופראית של זמרת העונה לשם שרון אדל, שההבעה המאוד דרמטית
טורי איימוס באלבום קונספט, 23 שירים – נוגעת באמריקה מהזוויות הפסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות שלה. בעיות העולם, מלחמות, פמיניזם. אמוס, מי שכונתה "מלכת הפיות", מי שמילאה את החלל הלא קטן שהאירה קייט בוש, כבר עשתה אלבום קונספט בעבר – Scarlet's Walk
חיכיתי שוויין האסי (Wayne Hussey), האיש שבפרונט יסיר סוף סוף את משקפיו הכהים ויישר פנים אל גובה הקהל. זה לא קרה. כשהתרחקתי מהבמה, הוא נראה לי פתאום בונו. תשאלו אם דמיינתי באותם רגעים הופעה של U2. התשובה היא לא הייתי
באלבום האולפן השישי שלה, ביורק מנסה שוב להרחיב את גבולות המוסיקה שלה. האלבום נכתב והופק על-ידי ביורק עצמה, אבל בשיתופי פעולה עם אמנים כטימבאלאנד שהפיק את הסינגל מהאלבום – Earth Intruders , מארק בל מ – LFO , אנתוני הגרטי
כולם נמשכים לליאונרד כהן. יש משהו כמעט היפנוטי באיש ושיריו שממגנט זמרים ויוצרים מתחום הפופ והרוק שמצהירים על עצמם כעל מעריציו ומנסים גרסאות משלהם לשיריו. הבעיה שלי, ונדמה לי שהיא לא אישית מאוד שאני מעדיף לשמוע את שיריו של כהן
פורקיופיין טרי עשו 6 קטעים בחמישים דקות, כלומר אשכרה יצירה מרשימה בת שישה חלקים, קטעים (שירים) שמגיעים עד 17 דקות, ואחרי חמישים דקות אתה מתאהב מחדש בלהקה של סטיבן וילסון, ובלי שום קשר למה שהוא עשה עם אביב גפן בבלקפילד..
"שמי פריז מתחת לעינייך/ כל שיש לנו זה עכשיו …והקשת של גבתך" השני של החבורה מניוקאסל מאשר שעידן האלטרנטיב/אינדי בריט-פופ חי קיים ונושם. "מקסימו פארק" עשתה כאן מעין אופרת רוק סוערת. פול סמיתס הסולן שר הרבה על יחסים בקריסתם.
טום ווייטס מתחיל ברוקנ'רול בסיסי (רוקאבילי) את האלבום, פתיחה ל-54 שירים, כן 54 שירים שנדחסו ל-3 דיסקים. זה יותר מרטרוספקיבה – כי יש כאן 30 (!) שירים חדשים. "יתומים"? נדמה לי שטום ווייטס מתכוון לשירים עצמם – חלקם מפרוייקטים שונים
"נערה אם את נוף ים/ אני סירה מצוירת" אי אפשר לזלזל באלבום שנמכר בשבוע הראשון ב-100,000 עותקים. הצליל של השינז הוא של להקת אינדי אייטיז, בסביבה של הסמיתס (מוריסיי) והקיור – עם נטיות פסיכודליות. ג'יימס מרסר הוא הטון הדכאוני
