מוסיקה ישראלית

אחרי ששמעתי את השיר,צלצלתי 100. שאלתי איפה מגישים תלונה נגד הסתה. שאלו אותי מה קרה? אמרתי: תקשיבו לשיר הזה – "אש בעיניים" שקורא לשרוף פוליטיקאים. במשטרה צחקו עלי. בקושי יש להם כוח אדם לתפוס גנבים, רמאים ומושחתים, אז מה זה

בירלי לגרן – גיטרה, פאול וינטרשטיין – גיטרת קצב, פרנק וולף – סקסופון, גוטיה לורין – בס, אנדרה צ'קרלי – תופים. זמרת אורחת: שרה לזרוס. מי שהוא גיטריסט, מי שהוא כשרון גיטרה שעדיין לא הגשים את עצמו, תלמידים ומורים, גבירותי

דייב ליבמן – סקסופונים, ג'ו לובאנו – סקסופונים, ראווי קולטרין – סקסופונים, פיל מרקוביץ' – פסנתר, ססיל מקבי – בס, בילי הארט תופים.   הפסגה התכנסה לשני ערבים. הראשון – הוקדש לגדול המוסיקאים-נגנים-יוצרים, ג'ון קולטריין, שאילו חי היום היה בן

תומש סטנקו (Tomasz Stanko) בן 65  לא אומר אפילו חצי מילה בין השירים. מדובר באחד ממוסיקאי הג'אז הגדולים של פולין, חצוצרן שמקליט ב-ECM האירופאית כמו אלבומו Lontano עתיר השבחים שהוא השלישי בטרילוגיה שכללה את  The Soul Of Things ואת Suspended

רמי וריטה כבר לא ביחד? אין שום ספק שרמי קליינשטין הוא לא רק חלק מהקריירה שלה מהבחינה האומנותית. הוא קידם ודחף ושדרג את הקריירה שלה, ודי להזכיר את  "ימי התום", "מחול מטורף", "עטוף ברחמים", "עד שתעזוב", "תפתח חלון" "שביל הבריחה"

טרנט רזנור הוא הסולן שמוביל את הרכב האינדסטריאל-רוק "ניין אינץ' ניילס"  (יליד 1989, קליבלנד אוהיו) – בפורמט בסיס גיטרה-בס-תופים. למעשה, הניין אינץ' היא החלוצה האותנטית של הסגנון הזה. אומרים שיש משהו מאוד פשיסטי בהופעה של NIN.  זה בולט גם בחזות

האוברטורה הפסאודו אתנית, קול-של-תפילה, חלילים איריים, כאילו מבשרים על "יצירה". אבל אז מתברר שמויאל ומעבדו המוסיקלי פשוט בחרו לעטר את הדיסק בפתיח מהסוג שלוקח לנופים אחרים.  גם ב"לבדי", שיר ראשון, העיבוד לוקח את מויאל לנופים איריים. "הכל יחלוף עם הרוח כמו קטע

זמרים: עופר מאירי, ברק גביזון, עברי לידר, רוני אלטר, דנה עדיני, אביב גפן, ארקדי דוכין, מיכאל פרוסט,   מטרופולין של עופר מאירי מכניסה לספירות אווירה הזויות, לא ממש מסגרת של סיפורים אלא שירים של הלכי נפש, זעקות ולחישות והגיגי נואשות,

אהבה – הרבה דרגות לה. איך נמדדנה? קרן אבראשי,  היא מסוג הזמרות שבפשטות שירתה וביפי מנגינותיה – מעבירה את התחושה – "מי יחבק אותי חזק/ ולא יתן לי לעזוב", וזה מסוג הביצועים שהטון קובע, אפילו מאפיל על המילים. ביקשתי מקרן

אנדרסון פתח א ההופעה בזאפה ב –Love is Dead שיר מתוך אלבום הסולו שלו שאחרי להקת "סווייד", אחד שהירים היפים ששמעתי לאחרונה בסצינת האינדי בריט-רוק, והנה התברר כי האיש נמצא עכשיו בשיא יצירתי חדש, וגם כפרפורמר הוא גורם לעור שלך

האמת היא שהלכתי לשמוע את סווייד. בשבילי ברט אנדרסון זה סווייד. את אלבום הבכורה שלו פספסתי, הגם שהצלחתי לשמוע ושם כמה שירים. ככה שאמרתי לעצמי: רק שלא יתן פחות מסווייד. שזה יהיה לפחות  הדבר הזה.  בקשותי אם להעביר את הסיכומים

"לחיות בעבר", ככה נקראת אחת היצירות של להקת ג'טרו טאל. כשאיאן אנדרסון ומרטין באר עלו על בימת מתחם הרכבת השינה בירושלים, הייתה תחושה של – רק בעיר הקודש אפשר להעלות מן האוב שתי אגדות כאלו. אחר-כך התברר שהאגדות חיות מאוד.

שאלו אותי בסוף הערב: אז אתה ממליץ?  אמרתי: תלוי. כי במקרה של יוני בלוך אתה צריך להיות ראש איתו. אני למשל, אשמח לדמיין את המעריצים של שלמה ארצי מתניעים מכונית ומתפקקים בואכה קיסריה למען הבלוך. אני הייתי מתפקק בשבילו אם כי לא בטוח – שהייתי

 אמא שלי הייתה אומרת לי תמיד: מכל רע יצא טוב, ואני הייתי אומר לה: אשרי המאמין. או: תמשיכי להאמין.  דנה אינטרנשיונל מדנססת את זה ב"הכל זה לטובה"  הקצב והמנגינה – בהפקת אלי אברמוב את זיו גולנד,   שגם כתב את

מילכוד? האם אלבום אחד יכול להספיק להריץ ערב חדש, אפילו שמדובר באליל פופ?  את צוותא מילאו בעיקר ילדות שלא הפסיקו להקליק בסלולארים  לכיוון של רן דנקר ולמחוא כפיים בשיאי הרגש, לא תמיד במקומות הנכונים.  דנקר פתח בשיר געגועים רגשני. היכולות

"כל הכוכבים" ו"שמור על העולם ילד" הם שניים מהלהיטים הנכללים במופע הרב סגנוני של הזמר שבזכות קולו הקונטרה טנורי נוסק לשמיים יחד עם קהל מרוגש ומצומרר ברחבי העולם להרחבה

ד'אור בהופעה חיה – 12 נגנים על הבמה – עושה אמנם כמעט סוג של מניפולציה כדי לרגש, כולל עוד גרסה ל-Caruso , השיר הכי מכוסה-מאוס בהיסטוריה של הקאברים, אבל אלה מניפולציות כמו שאומרים  "במסגרת החוק",  לא משהו שהוא התמרחות רגש

קראתי באיזשהו מקום, שקלפטון ממשיך כאן את "רוכב עם המלך", אלבומו הקודם, שהוקדש לדואטים עם בי בי קינג, מלך הבלוז. יש בזה משהו, לפחות מבחינת הנגנים שהשתתפו בהקלטות החדשות. כמעט כולם נמצאים גם כאן. נכון, בלוז היה ונשאר חוט השדרה

מי שהכניס את ג'ון המונד וטום וייטס לאולפן אחד יבורך וינושק. לפני 25 שנים ווייטס היה נגן החימום של המונד. היום המונד שר את שיריו. וייטס הפיק בדרכו. הפקה מחוספסת, מזוקקת, חפה ממיסחור, האוויריה האורבנית האפלולית עם קישוטים יפים כמו

הייתה לי התלבטות אם להכניס את מאליה תחת סול או ג'אז. בדבר אחד לא התחבטתי לשנייה:  גיליתי זמרת, ואם מדברים על סיווגים – היא מהפרמייר ליג של הייחודיות, מנינה סימון, דרך שאדיי, בילי הולידיי. מרלה גלן, מייסי גריי. הקול, ההגשה. 

צריכים להקשיב ולראות. איזה שיר. הלחן הבלעדי של מירון מינסטר ל"נפרדנו כך" כולל האווירה הטעונה-הזויה  בליווי הפילהרמונית בניצוחו של אילן מוכיח קרא עוד

אחרי 11 שירים כתבתי לעצמי "יוצר רגיש", "מלודיסט משובח שלא קשור באופנה מוסיקלית כזו או אחרת", אבל חשתי שאני חייב לחזור לשמיעה שניה ושלישית – כדי לעשות אבחנות יותר מדויקות באשר לדניאל סלומון.   "היתכן" ו"איתך" שפותחים את הדיסק, הם

"כי ראית את דרכי נעלמת/ ביער סבוך/ בין קירות חורשים/ ובתוך האדמה המדממת/ רגלי ננעצו היכו שורשים"   גם אחרי 11 שירים הטקסט הזה של "לראות את האור" (ברק פלדמן) הוא הטקסט שהכי ננעץ במוחי, וזה גם השיר הטוב באלבום

"מרגיש בחוץ כמו אבן/ בתוך תוכי גן עדן/עוד כמה זמן אמשוך/עד שאתפוצץ"   תחושת ה"גן עדן" לא הכי הסתדרה לי עם הדובר בשיר הזה – שליבו נשבר ב"מסע שאינו נגמר", אבל מה  כבר משנה הטקסט כאשר הביצוע של "שמן" (שחר

לכולם בחיפה, כולם בעכו, כולם ביבנה, כולם ביפו. הקצב הוא הבשורה. מקצב עובר ושב. זה המוטו. שבק ס חוזרים לקצב. יש בזה בשורה? לא. שום בשורה. קטע כוחני שמנסה לשדר מציאות. עמוס מאוד. פילוני לא ריחם עלי. אני שומע משפט

צליל פסנתר מינוריים ענוגים בפתיחה. הטון שמגיע רך ושקט, על חיבור בין שטן ששמו שוקולד, אלהים שהוא שתי שניות של צחוק, על חופשה שמפגישה אותה עם בחור שסיומה בכי ודמעות. ענבל דור פיוטית, אולי פיוטית יתר על המידה בניסיון שלה

שבחים לציון בימים טרופים אלה? תתפלאו. ענוג הוא קולו של רזאל כשהוא שר – "כי  מציון תצא האהבה, יפה, זכורה, נעימה" ועל כך נאמר – אשרי המאמין. רזאל מתגעגע  לציון רחוקה, נאמר – כפי שחוו אותה בגולה. המנגינה יפה, אם

טובה גרטנר מפתחת התמחות בתחום הנשיקות. את הצרפתית כולם מכירים. מה עם אינדונזית אלכסונית? אוורירית שובבה? אבל כשהיא רואה אותו, היא רוצה אותה "ראשונה" ו"דו לשונית". מצחיק? מיוחד? מעניין? מבדר? הטונים שלה מלוחששים, תיאטרליים. מנסה לעשות מזה סיפור דרמטי בקול

שיר שמגיע מאי-שם בשישים-שבעים, חיבור בין כוורת וסנדרסון, מנגינה שלא קשורה לזמן, לטרנד. יש תחושה שאולארצ'יק חורז כדי שתצא מוסיקה ושהטקסט לא ממש חצוב מקרבו.  אבל אולי החיוך הזה, הלמה-שנעשה טרגדיה מהעניין הזה הואצפוי במקרה של אולארצ'יק למרות שמדובר בשיר

מי אמר פעם ששתיקה שווה זהב. אור סיבוני טוענת בשיר הזה שהשתיקה ממש לא מועילה ומשדרת לה תמונה לא ברורה של עצמה ביחסים איתו, והיא עוד מקווה שהוא יקשיב לה, שיפסיק לשתוק. זה מתחיל אמנם שקט בליווי פסנתר, אבל בפזמון החוזר