שירים חדשים

שגרתית כמו "קפה ראשון בבוקר"? או פתאומית כמו "להבה בשדה קוצים" או "שיטפון שאין לו סכר". פתרונים לרחלי שביט, ששלפה צרור מטפורות שחוקות בניסיון לצייר את פתלתלותה של האהבה. הטקסט נשמע מעט סתמי, בטח לא אישי. כאן נכנס המוסיקאי שאמור

על פי המוסיקה והקליפ (המסיבה במטוס), יש כאן חגיגה לא קטנה שמרחיקה ממשמעות הטקסט ומשטחת אותו. מוקי שר על מסע שורשים אל מקום בו לא ביקר מעולם. בהכללה – המקום זר לו. יש בו מעט שמש והרבה קור וניכור. התחושה

לוי את לוי לוקחים את השיר לפסגות הרגש. האהבה נבחנת מניסיון חיים, יחסים שיש בהם מן הטוב, גם מן הכואב והדוקר. לפעמים הדרך הקשה מובילה אל הטוב. הדובר בשיר מתייחס לזוגיות אישית על רקע תובנה כללית על יחסים בין זוגות.

מה היו יוצרי השירים עושים ללא מועקות הנפש, התסכולים המגיעים מציפיות – כל מה שקשור למה שרציתי להיות, למה שהגעת, ואיך זה נראה נכון לעכשיו. הפסיכולוג מתפרנס מזה. בשביל היוצר – סוג של תרפיה. מאיה הרמן שוטחת החלומות מדירת שני

געגועים לאבא שלחו את שלומית אהרון לשלמה ארצי, שכתב  והלחין  לה, כנראה, את געגועיו לאביו. ההתרגשות שלה מראה כי התחושה מאוד משותפת. מה שהוחמץ בחיים, מגיע במילים וברגש באיחור. הרצון להכיר באמת את האב –  נובע ממקום אישי מאוד, אפילו אנוכי.

שירי מחאה במקומותינו מדגדגים את מושאיהם בצורה שאינה גורמת אף להתגרד. שישחקו הליצנים לפנינו. העם לא מעוניין בזמרים שחושפים מציאות על הפנים. תן לו מנגינה לחגוג. עזוב אותך ממחאה.  נדמה שגם הדג נחש ואברהם טל לא התכוונו ליותר מזה לקראת ההופעה

"מה מיהרת כל כך למות?" שואל שלום את מי שאיננו איתו. געגועיו קשים מנשוא, נשזרים ע"י תמונות נוף מוכר מן העבר באיפוק, בלי לגלוש לדרמה. נחליאלי בשדה שנחרש, עץ התות, לטאה ארוכת זנב. מגדל המים, השדרה האפורה. מבטים בלילות קיץ שמעוררים

שיר אהבה בגשם. כמה גשם יורד בשיר הזה. חודר לכל מקום. הגשם שמרטיב אותה, שמכסה כבישים ומדרכות, שמוחק גם את מה שכתב אהובה בבכי ודמעות. אורן אליעזרי תרגם את סיפור האהבה הטראגי הרטוב הזה של האחים רחבאני (לבנון) המוכר מהזמרת

חשבון נפש במיטה בלילה הוא בדרך כלל משהו, שרוב בני האדם אינם צריכים להמתין לו עשרים-שלושים שנה. כבר בחייהם הנוכחיים אין בדרך כלל סיבה למסיבה. האופטימיסט מאמין שיגיע לזמן הזה, בו יגלה את האור/אושר בקצה המנהרה. העצה של "תן לכל

דרכי הדמיון מובילות את האדם למקומות בלתי אפשריים. באמצעותו ניתן לשרוד את החיים: ציפור ללא כנפיים עפה לה לשמיים בזכות הלב, לא הגוף. נחל יבש שמוסיף לנוע בזכות שיר וגעגוע על שבילי שרב. המטפורות המרכזיות בשיר משקפות את האדם המוגבל

למרות שהיא, על פי השמועה, עובדת לא רחוק, הוא מרגיש רחוק, נואש, נבוך, תועה, אומלל. בודד על רקע העיר הגדולה, המתנכרת. הצליל האלקטרוני מכין את השטח, מייצר פס-קול אווירה להלך הנפש המדוכדך המגיע ממקומות שמתחת למיתרי קולו של דרור משען. המנגינה יוצאת

גם אם לא נדע מיהו בלוטמן, כמה אופייני לישראלי לספר על הצרות שלו משדה הקרב, מהמילואים בחברת אח לנשק. מה מצב? – חם. יורים, מסע לא נגמר, לחץ מדינה. חולמים לחזור לאישה. ויסקי ירגיע. סלע דנא שר מתוך סיר הלחץ

פרומיסס, פרומיסס. מה יום מיומיים? אל תשאלו אותו מדוע הפסיק להיות מבוהל, לברוח ולהחליט לצאת למלחמה. העיקר שמבטיח דף חדש, תיקונים, אושר תמידי, להיות לה מגן. מה סוד המטמורפוזה? מה קרה שוא צריך לפתוח? אורינטאל-רוק בהשראת ומאת סחרוף מאפשר לטל

את הסיפור הזה סיפר-שר עמיר לב עוד ב-1995 באלבום "עמיר לב". עכשיו לקראת ציון 20 שנה – הוא מוריד את השיר מהבוידעם לאוורור. מספר אותו כאילו לא עברו 20 שנה. אותו טון, אותה אינטונציה. אותו חספוס. העיבוד מגוון את גרסת

מה מעניין במערכת היחסים של איה זהבי פייגלין עם הכיסא הריק בצד ימין של המכונית? תהיתי אם השיר ייתן תשובות, ושקעתי בחוסר עניין מוחלט, למרות ההומור והציניות המשתרבבים. שרבוט עדיין לא נותן שיר. גם הצלילים אינם עוזרים לטקסט לעלות קומה.

"צחקנו בכינו, מלחמה אהבה ושלום", שרה-מקוננת אתי ביטון. או-הא. האם היא עומדת מאחורי כובד הטקסט?  (רמז לשם הרומן של טולסטוי?)  ממש כאן ירד מד האמינות של השיר לגובה רצפה. גיספן עסוק בהמצאת מילים לכוכבת הז'אנר התורנית. חוסר האמת מתחיל בפערים

אנחנו בסדרה הלא נגמרת "גברים בוכים בלילה". רק בבוקר היא תדע שהוא רצה אותה ורק אותה. לא הקשיב לדברי חברים ש"רמזו" לו ללכת הלאה. נתן עדיפות ל"עננים של מחשבות" לחלוף במוחו. אהבה גדולה לא נגמרת. מזהים את קלישאת הטקסט? לירון

המילים מתנגנות עוד בטרם לחן. שיר של החלטה שהתגבשה, שמובילה להשלמה עם מצב אהבה שהתבשלה. לא ברקים ורעמים. השורשים שלה, הזמן עשו את שלהם. יהושוע לימוני מבשר לה: אני כאן כדי להפסיק לחפור. אין עוד חזרה אחורה. אופיע מחדש אצלך,

הכאב, הלב, הדמעות, הגעגועים. הפעם אנחנו במדור הבריאות של חולי האהבה. הסיפור הזה של האהובה שבגדה "לא בריא", טוען אהרון. הנבגד גם מתלונן על חולשה ("אני חלש להילחם") וחוסר שינה. תצקצקו. לפחות נשארה תמונה ממנה כדי לחזור על קלישאה שחוקה

יש למישהו את מספר הטלפון של ברוך פרידלנד? אם השיר משקף נכונה מצב אמיתי, חייבים להזעיק עזרה? אם פרידלנד רק בראש של "כל העולם במה", וזה חלק מישותו האומנותית, נכון לעכשיו, אפשר לשחרר צפירת הרגעה ולבטל את הקריאה לעזרה. אנחנו

הטון הנוגה-מעודן משדר את המשאלה: אם הייתה יכולה להיות יותר קטנה. סיטואציה: שניהם במיטה. היא מתבוננת מן הצד על היחסים ביניהם, מודעת לכך, שהם ביחד, אבל כל אחד לחוד. היא כמהה לעבור מהפך, משחקת במחשבות של אילו… אילו הייתה יכולה

אם הכל בסדר, אז מה לא בסדר באהבה? עידן יניב מנסה להתמודד עם השאלה במסלול מיינסטרים חדש. החורף כבר כאן. גשם-דמעות הולך טוב. קשת וענן נשלפים לטובת הדימוי. לב של רומנטיקן (פבלו רוזנברג) חובר ללב זמר נעים זמירות. צליל ים תיכון

אלכס טופל מסכם את סוף סיפור היחסים ביניהם בשפה מעודכנת השואבת משפת הניווט המודרנית: "מחשב מסלול מחדש". רעיון טוב. הניסיון להסביר את הסיטואציה בדימוי מתחום התיאטרון –נשמע שחוק  – "שני שחקנים לבד על הבמה/ משחקים את מה שכבר ברור שאין