שירים חדשים

מה זה ה"זה" הזה שחוזר בשיר? רגש? מועקה? עברית היא שפה עתירת מילים לתיאור רגש. לא רק מוש חוטא. היא (העברית המולחנת) הופכת בשנים האחרונות דלה, ענייה ורזה. מוש בן ארי בחר ב"זה" לתיאור תחושה שלאחר פרידה. מקונן על האובדן בקול

נשמע פולק-קאנטרי סונג מתורגם מאזורי הדרום האמריקני. איך אפשר שלא להתאהב בו מחדש. ואם כבר להתאהב מחדש – שזה לא יכאב, מבקשת הזמרת. הצליל, המבנה – כמעט קלישאה על סגנון, תפקיד השירה, הגיטרות הבס – מעין פורמולה ממוחזרת. הזמרת נשמעת

הם כבר נפגשו בשירים, יובל ויוסי, אב ובנו. זוכרים את "תחזור תחזור" של משינה? שיר על חיפוש אושר ועל הגורל. יוסי: דיבר אז על יום סגריר… נהרגו עשרות אנשים לפי קריין הטלוויזיה, לילה שחור שמתחיל, ומשהו בחייו עומד להשתנות… גם

נתנה לו את חייו, האמינה בו, וכך הוא מחזיר לה? עכשיו היא חולמת שהוא חוזר אליה כמו "מלך השב מן המדבר" , נופל על ברכיו והולך אחריה שבי בדרכי עפר ובעיוורון עיניים. ואללה. ממש ככה? אפילו הנוטש-בוגד היה מת מצחוק

מישהו רוצה גלי עטרי אחרת? מישהו רוצה גלי עטרי מחדשת? מיוחדת יותר, מעניינת יותר? גם מבחינת ה"ילדה הקטנה" שבתוכה – הזמן עצר מלכת. היא תמיד הייתה קצת אחרת, בטון בהגשה, בעידון, והיא רוצה לשמור על זה. גם מי שעמלים עבורה

אלי חדד? המתופף של "בנזין"? בקומוניקט מכנים אותו "המיתולוגי". מה זה אומר? שהזמן החולף הופך אותך גדול מן החיים?. אם אלי חדד מיתולוגי מה פוליקר? – קדוש אגדי? אחרי שישים שניות על קלישאות עיתונאיות, מתברר ששתי ה"אגדות" התאגדו ליחידה אחת.

בן נרדי, סולן שלישיית "האנשים הפשוטים" שרבט דיכאון מחויך. אני אבוד. אני זרוק. אני מורד באהבה. אני לא קשור לעולם. קסם הנעורים פג. ישן בתוך מערות. מה נותר? רגע, רגע: למעשה, התכוון להמנון הנואשים שישירו יחדיו ליד מדורות: "מי שמרגיש

בקומוניקט שהגיע עם הסינגל מספרים, כי מאיה הרמן הפיקה את השיר בברלין, שם מתגורר ועובד המעבד והמפיק שלה, אמיר צורף. למה פתחתי בעובדה הזו? כי הטקסט מתקשר עם "מהפכת המילקי", שבעטיה למדנו כי ישראלים צעירים עוברים לברלין, אחרי שהתייאשו לחפש

אם לקחת שורה/תובנה מובילה מהשיר אז – חם לו, לבחור, בעיר הגדולה, והחום משגע. "חום משגע" יכול להיות גם – חום בלתי נסבל, וגם לקבל משמעות של מטריף את המוח. אפרופו החום, רועי דותן מתבונן בצבעי הטבע. ההגיון כאן לא

נזכרתי בפראזה של דנה ברגר: "אתה בא והולך / אתה לא נשאר / ואי אפשר לקבוע איתך שום דבר / אתה בא והולך / אתה לא נשאר / אם אתה לא חבר אל תבוא יותר". ברגר נמצאת על הקרקע. דלית

אלפי מחשבות מתרוצצות במוחו של שבור הלב. לא עשרות. לא מאות. אלפי. ושוב אנחנו במדור הוותיק והמצליח – גברים בוכים בלילה. הנטושים, העזובים, המקוננים. איך ידעתי שהתיאור "מְרַגֵּש" יופיע בדברי ההסבר בדף יחסי הציבור. הנקודה היא שכותב שורות אינו מתרגש

חיפשתי שיר שהולם את המצב. ראיתם מה שהלך בבלומפילד. האוהד שקפץ למגרש הוא אחד המוטרפים במדינה שנראית בית משוגעים. הכדורגל ואוהדיו הם משל. הכדורגל הוא סימפטום, תוצאה? חפשו את הסיבות. המנהיגים, אנשי הדת, כנסת ישראל, העסקנים, פוליטיקאים מושחתים. הון ושלטון. "בית

ושוב הגבר בשיר הים-תיכוני בוכה בלילה: מתנצל בפניך. בגדתי, אשמתי, איך עשיתי לך את זה, עכשיו אוי-אוי-אוי נשארתי לבד. עצוב לי, סלחי לי… כותב הטקסט לא משעמם את עצמו? אופיר כהן ממחזר את הנרטיב: הגבר בשיר ה"מזרחי", מחורמן, בוגד, מסטול,

סינגל שני של תמר אייזנמן בעברית. המעבר הוכתר בהצלחה כבר בשיר הראשון שלה בפרק האומנותי החדש שלה – "כלום לא". ההמשך לא פחות משכנע. יש כאן כמעט מהלך אבולוציוני. הפעם – על יחסים ברטרוספקטיבה. שיר על אהבה, אכזבה, געגועים, ויציאה לדרך

דקלה סיפקה לאביתר קורקוס שיר אהבה. נדמה שהוא בוטח יותר בטנור היפהפה ובסלסול שלו, מאשר במלל של השיר. לא טקסט לכתוב עליו הביתה. הוא ביקש אהבה ללא תלאות. קלה, פשוטה. שקטה. לחיות את החיים. רק שתאמר לו "אתה נצחי". העניין

אנשים צעירים זועקים סבל. החיים הם "בערך". לא מה שחשבו. הוא כועס עליה "כי המתח נעלם". מצטער שלא נתן לה הכל. וגם משרבב "ילדות בוקעת מבין סדקים". ובעיקר– הבדידות כואבת. או-הא. איזה עומס נפשי על שיר. מוסיקת רוק אולי תציל מצרה.

צליל חשמליות אקספרסיבי מוביל לנרטיב הנוסטלגי. גבע אלון נטען בגעגועים. מעלה את הסיפור האישי על אבא מן האוב בטון מלנכולי. זה סיפור על החמצה. אבא שעבר טראומה כטייס בחיל האוויר, אבל מעולם לא הייתה ביניהם שיחה על כך. עכשיו הזמן

המחסור ב"חסד בין שקיעה ובין זריחה" לא נשמע טראומה. גם צליל "נשמות האבודים" אינו מכניס לסערת הדרמה. ההתבוננות/ וידוי של נעם רותם מתורגמים לשיר פולק עדין מאוד, זורם בנינוחות, עיבוד אקוסטי. הטון הקולי cool, אחיד לכל אורכו של השיר. אין

אני קורא לאחרונה הרבה טקסטים, שמוצאים את דרכם לפינה הותיקה "גברים בוכים בלילה".אין שום בעיה להגיש דו"ח סטטיסטי שיוכיח, כי בשירי הפופ הם הנפגעים הקשים ביחסי הבינו-בינה. אין לי בעיה להשתתף בצערם ולהיות איתם במאבקם. הבעיה היא בקלות שבה משרבטים

יש משהו דרמטי לחוץ, בוער, סוער בהבעה של ירמי קפלן. הוא שר גבוה מאוד, אמוציונאלי מאוד. המוסיקה מקדמת את הנרטיב ללא ניואנסים. ההבעה מטשטשת העדרה של מנגינה אולטימטיבית. קפלן מרבה לעסוק בשיריו במשבר הבינו-בינה. כל הזיכרונות כבר ארוזים בקופסא. גבר

איך שניים כותבים יחד מילים של שיר? במיוחד השיר הזה, טקסט מיוחד. אישי מאוד. הוא מדבר על "ראיתי" דברים. מה ראה? בסיס השיר – הבית שמתחיל ב"מהגגות אפשר היה לראות/ חלומות של אנשים הולכים ונעלמים/ בתוך שמיים בוערים/ ראיתי מהומות/

לינה מחול, זוכת העונה השנייה של דה-וויס, בחרה להוציא סינגל ראשון בערבית. זו שפתה. מצד שני: שמענו אותה שרה ויטני יוסטון נפלא – זמרת שיודעת להשתמש נכון בקול, לחצוב מתוכה פרשנות אמת, לשדר את פעימות ליבה. לינה מחול רוצה להישאר

מיקה קרני בחרה להתחיל מנקודה חדשה. מה היא מבקשת? שביל. שיתנו לה שביל. בשיר הקצר, המילה "שביל" חוזרת לעייפה 5 פעמים, אבל זה, מן הסתם, מפני שקרני בחרה להדגיש משאלת השביל הקטן לעומת הדרך הגדולה. כמו השביל גם העפיפון –

אסתר שמיר חושפת היבט על החיים על רקע עולם קשה ומנקודת מבט הבוחנת מחדש היחסים בינה ובינו, שהגיעו למצב של "סירה מטלטלת בתוך סערה". זהו אות חיים מוסיקלי ראשון מאז "זה בינך ובין אלוהים" של 2011. הטקסט הוא ניסיון לבקש

שני שירים שמובילים מאיסטנבול לברלין. הקשר: הניסיון של הישראלי להגדיר לא רק את שיוכו הלאומי, אלא מהות חייו בארץ מולדתו. "תחושת איסטנבול", חלק מהוויה הזהות המקומית המבלבלת, מתורגמת ע"י להקת שממל למוסיקה בלקנית תוססת שמחברת אלמנטים פאנקיים, חסידיים וצועניים. המוסיקה

מחפשים את להקת הרוק הבאה בעברית? לא בטוח שאיש בשורות אנוכי. "המסעות" רוצים להיות. הם בדרך. אני אמתין יחד איתם להמשך המסע. שלפתי שני שירים מתוך אלבומם החדש, "לישון בשקט" – "אישה" ו"חוזר אל המקום שלי". הראשון: על כשל ביחסים.