מוסיקה לטינית

זה נפתח בצליל פסנתר רגוע וענוג, מה שלא מרמז על ההמשך. ואחר-כך מגיע הקול הגבוה והדואב. סינגל ראשון של טל ליהיא. נשמע סיפור טראומטי, האסוסיאציה היא פגיעה מינית, אונס או משהו כזה – בחלוף 10 שנים מאז האירוע. "תבכי תבכי

"עומר אומר שכבר מאוחר/ והוא דורש שאשאר ואשיר עוד שיר קצר". מה אתם אומרים על התחכום הלשוני "עומר-אומר" ו"דורש שאשאר ואשיר". פעם המורות שלי לספרות התמוגגו מכל מיני לשון-נופל-על לשון, מה שממש לא עורר בי ריגושים יתרים, וגם עומר אומר

"היום ליבי אלייך יאיר/ היום קולי עלייך ישיר". מי שר ככה היום? אפללו מעדיף שפה מתפייטת, וזה נשמע בסדר בסוג הזה של אתניות מסתלסלת. השאלה האם אני מזדהה – זו כבר שאלה אחרת, זה תלוי במה המוסיקה מעבירה. אני שומע שעטנז

יובל גורביץ' מתפלסף על זמן וחיים. אלמלא הקול המחוספס הזה, ספק אם השיר הזה  היה מעורר משהו. הוא בטח עורר בי געגועים לשמוליק קראוס (יש משהו דומה אם לא זהה בצבע הקולי), אולי טיפה עמיר לב. קצב מידטמפו עייף משהו

צלילי הקשה ואקוסטית בפתיחה מכינים קרקע פוריייה לנעים הזמירות ששואל את הגברת שאיתו או לא שאיתו – מה את אומרת על מה שמתרחש ביני ובינך. לי די נמאס מכל הסיפור. שר ארז דן, בסך הכל מה עשיתי שאת מתנהגת ככה.

עוד הרבה שבועות לפני שנקבע מיהו הכוכב נולד הבא, אני כבר בחרתי –  בשלוש מילים: מרינה מקסימיליאן בלומין. האמת: לא האמנתי שמרינה (19, מרמת גן) תבחר במסגרת הזו. תקראו מה כתבתי עליה כשהשתתפה בפסטיבל הג'אז באילת במסגרת "קומון בנד".  גם

טורי איימוס באלבום קונספט, 23 שירים – נוגעת באמריקה מהזוויות הפסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות שלה. בעיות העולם, מלחמות, פמיניזם. אמוס, מי שכונתה "מלכת הפיות", מי שמילאה את החלל הלא קטן שהאירה קייט בוש, כבר עשתה אלבום קונספט בעבר – Scarlet's Walk

Gimme The Light  (דוגמית למטה) הוא קטע רקיד רפטטיבי משעמם למדי, וזה מפתיע כי זה אחד מקטעי  ה- jamaican rap  שעשו את שון פול למה שהוא, נסיך ה- Dancehall   גם  "אמן הרגאיי הטוב ביותר" בשנת 2002. למעשה, לך תדע מה

אין כמו רוקפור לשחזר-למחזר את הצליל הפסיכודלי הבריטי שאיפיין אותם בכל השנים, להטעין אותו בדציבלים, לשזור בו נגינת חשמלית מהוקצעת ווירטואוזית, דיסטורשנים פה ושם.   הרוקפורים עסוקים רוב הזמן בהמצאתה מחדש של להקתם הותיקה, שזה אומר לחיות בעיקר בעבר, סיקסטיז,

המוטו של של דניאלה מרקורי: להתעדכן, להתעדכן ולהתעדכן בגדול. בואו לפייסטה של הקרנבל הברזילאי, תלחצו על השלט ותקבלו את זה בקצב לפי ז'אנרים – סמבה-האוז, סמבה פאנקי, סמבה רגאיי דאב, דראם אנ' בוסה נובה. הדיווה הברזילאית הלכה הפעם על דיסק

שם האלבום "אינסומניאק" נוגע בסובלים מנדודי שינה. האם אנריקה איגלסיאס התכוון למעריציו שנאלצו להמתין 3 שנים? "רינג מיי בל" הפותח, הוא פופ אמצע הדרך, בטון מתייסר משהו, כאילו איגלסיאס נושא על כתפיו את צער העולם. בסך הכל הוא מעודד אותה,

יש משהו יפה ומקדם בפתיחה המלו-קצבית הזו שמבטיחה הבטחות גדולות, ואז מגיע טון נעבעכי כזה ששר על כך שהחורף הקפוא  מבאס וסוגר והקיץ מחייך ופותח ומחזיר את כולם למסלול. זה סוג של רוק דאנס דיאטטי טקסטואלית, (זה כמו לשאול מישהו:

פעמיים בשבוע יש לה Love Boy. מה זה? לא רגיש, לא רומנטי, גם לא משנה אם הוא בעד או אנטי. הוא "דוקטור של כבוד באיך לגעת" וכשהוא אומר "מתחילים" – הלב שלה רוקד במעגלים. תרשו לי לא לפרשן. תבינו מה

אביהו לנדור מנסה לספר סיפור במקצב פאנקי קולח, מיד טמפו, שיר נסיעה כזה. משהו בדיקציה גרם לי לפספס מילים, ככה שלקחתי את העטיפה לדעת על מה סח-שר המספר. לנדור (ו' עיצורית)   לא ממש ממצה את הסיפור שלו.  הבנאדם "מחלק אכזבות"

אופטימיות אינה מילה גסה. יש שמאמינים כי אסור להתלונן, גם אם הפרנסה על הפנים, חבר בצרה, הלכה המכונית, התקלקל המקרר. עובד (ההוא מ"ברווזים ברווזים בואו הביתה", הגימיק המיותר- יענו מצחיק מלפני 20 שנה) מתעקש: לא נורא, הכל בא מאהבה. בשביל

זה יהיה השיר הבא לאודישנים בכוכב נולד?   למה אני אומר את זה? כי זה סוג השירים שהרגש רץ לפניך. הלילה מאיר, הרחובות דוממים והיא שואלת למה הכאב לא עוזב את שניהם.  סוג של טקסט שבדרך כלל נוטה למניפולציה על כאב.

היא צועדת בתוך מבוך של אלפי מסדרונות לבנים ובוהקים, עמוסים דלתות שחורות…. ומאחורי הדלתות חשה צרות… אסנת – ההיית או חלמת חלום? ניסיתי להבין מהשיר מה בדיוק המצוקה. מה זה "צעד אחר צעד אחרי שנים של שתיקה" רב המסתורין על

 יוני בלוך מתמקד בשירים שהם ניסיון להבין את עצמו ביחסים עם נשים לחוצות-מבולבלות. על העטיפה נראה בלוך מחויט, עניבה אדומה, יד של אישה מטושטשת פנים בשמלת כלה כרוכה סביב זרועו, זר פרחים בידה. נישואין לפי בלוך – ברירת מחדל: "נתחתן

גם אני אחד מהמטורפים על להיטי "אבבא" השוודית ואני לא ממש הולך לנתח את זה לעומק.  ואמנם, על אחד ממקדמי ההצלחה, ואולי הדומיננטי אין מחלוקת: מקבץ להיטי "אבבא" השוודית של בני אנדרסון וביורן אולבאוס, עליהם בנתה המחזאית קתרין ג'ונסון את המחזמר. 

  "ווט דה פאק איז גון וויז מי" צורח הסולן של לינקין. פאנק טעון ומכוסח. "מתעורר שטוף זיעה, עוד יום התזבזבז לבושתי, תקוע בראשי, לעולם לא אעזוב את המקום הזה, אין מפלט, אני האויב הכי גרוע של עצמי" (מתוך Given

"את מה שיש לי כבר לא ייקחו לי/ את מה שאין לי ודאי כבר לא אצטרך לעולם"   משפט גאוני, לא? צודקת חדד, את מה שיש לה לא יקחו ממנה, את מה שאין לה – המבקרים יכולים לדרוש עוד 20

להקת הרוק מארקנסאס ארה"ב מוגדרת בכל מיני הגדרות  Goth Metal  כמו גם Post Grunge, ויש מי שחשב עליה כשתיאר את המוסיקה שלה – כ"מפגש בין טורי איימוס ללינקין פארק". הגדרות כבודן במקומן. אוונאסנס מסתדרת בלעדיהן.  היא הציגה דף פתיחה מרשים

הקהל שהגיע לתיאטרון ירושלים הופתע למצוא את אולם (תיאטרון שרובר) ריק. הוא הופנה אל כניסת "מאחורי הקלעים" כדי לגלות חלל גדול עתיר מסכי וידאו ולהבין כי ישבניו אינם הולכים להתרווח על מושבים נוחים בשעתיים הקרובות. בשום מקום לא גילו לו

שון פול מגיע לקופות הכרטיסים בארץ, במלאת לקריירה שלו 11 שנה – מאז שהחל להפציץ את ג'מייקה בהיט סינגלס ב-1996. אבל רק ב-2002 הוא פרץ אל מעגל המיינסטרים עם Dutty Rock  אלבומו המצליח ביותר. בשמו המלא הוא הנריקס שון פול,

שון פול, אלבום שלישי, זוכה גראמי, ממשיך כאן בנוסחה מנצחת של מיקס בין דאנס, היפ הופ ורגאיי סולידי. תקשיבו ל-We Are Burnin  ותבינו מהות התערובת. האלבום הזה מגיע אחרי  Duty Rock  שהכיל שפע להיטים והעלה אותו אל אוטוסטראדת ההצלחה. שון פול עליז בקצביותו, אבל מי שמרפרף בטקסטים (כי להבין משמיעה כמעט

אלבומי טריביוט ליוצרים מובחרים מצליחים או נכשלים על היכולת של זמרים להעניק אינטרפרטציה בעלת ערך מוסף, חדשנות, זווית מיוחדת או ביכולתם לעורר מחדש את רוח המקור. השירים של ג'וני מיטשל – פולק או ג'אז אכן מייצרים מרחב אפשרויות לאמנים, אם הם רוקרים

האם מגאדת' עשתה כאן את אלבומה הטוב ביותר? זה  בטח נתון לויכוח. בכלל, בקורת על מטאל רוק היא לא מעט בעייתית –  שהרי יש מי שיתנו ציון גבוה על צליל ברוטאלי, יש מי שיתחשבו במנגינה, יש מי שיעריכו את המורכבות

שמעון בוסקילה הוא אחד היקירים של מה שנקרא "הז'אנר הים-תיכוני". מלודיסט אדיר, מסלסל בחסד. אבל גם הוא לא ממש דואג לרמת האמינות של החומרים שהוא בוחר. קחו את הקיטש הזה שסיפק לו יוסי גיספן. האוהב יפזר לה זר שושנים אדומות,

 רעיון יפה לעורר לחיים את הלהיט הותיק של יוסי אלפנט ז"ל. זילברשטיין עושה את זה בדינסוס פאנקי קל וחביב, שמוציא את המקור האלפנטי ההזוי משהו לאיוורור. אני לא נגד משבים מרעננים ביום קיץ חם, והגרסה באמת מחזירה אל שיר שקבע

אריק שר את תפילת הלב המתאהב. גם אם זה כבר מאוחר וגם אם הזמן עובר, שתזכור שיש לה מקום אצלו, אפילו אם היא ראתה את הסוף. עדיין ריחות גופה משכרים אותו. צליל צנוע של גיטרה אקוסטית. ליווי שלל מיתרים. מדבר