סינגלים חדשים

בני בשן סוף סוף מצטרף לז'אנר? אחלה שיר מזרחי? תרשו לי לא לחשוד בתהליך התמזרחותו. אירוניה פרודית על שיר מזרחי? כן, אבל בהיתול קליל על הז'אנר, במוסיקה שאתה ממציא על הרגע רק כדי להגיד: לא בעיה לכתוב שטויות בשנייה. היתול, כי בני בשן של הזמן האחרון (שאני

דוגמה לשיר (טקסט) קטן שהמנגינה עשתה אותו בן אלמוות. חנה סנש, שכתבה, כמו לא סיימה לכתוב אותו, ככה שהוא נשאר מעין משפט בלתי גמור. דוד זהבי השתמש בו כטקסט למנגינה מופלאה שממש "התלבשה" עליו, והפכה אחת המלודיות האולטימטיביות בזמר הישראלי.

האוהב סובל? סובל גם סובל. אמרה לו דברים לא יפים שלא בגובה העיניים. והוא לא בראש איתה. אינו מאמין בכוכבים. גם לא בדיוק יודע מה רוצה –  אולי "רוצה לברוח אל החיים". שזה – מה? לצאת לטראק בהודו, להסתלבט על מישהו שידבר

מה הסיפור? מטפורה? – קלושה. ניתוח לב פתוח? השתלת לב פתוח (?) להרמת מצב הרוח? לא בטוח שמעניין אותי להבין את כוונת הכותב. הטקסט כמעט כלום. לא מטפורה, לא מציאות, לא בדיחה. הלב של לירון לב לא קיים. יש כאן משהו

דונט גו, בייבי. תעשי טובה, אל תלכי. אל תחשיכי לי ת'החיים, נו. דויט גו בייבי. מפני שעוד רגע אני כאן על הרצפה נופל ופורץ בבכי. דונט ליב מי נאו. פליז. תני לי עד כמה רגעים … ואת יודעת מה – ממש

שיר החתונה של השנה הבאה? בזכותה הא אדם אחר. והיא לא ידעה שהיא כזו. אם לא הקול של יוסי אזולאי – אין סיכוי. (שהייתה יודעת) איזה אוהב היה שר לאהובתו שכשהיא איתו – אלוהים עליו שומר. או-הא. היא יוצרת בו

אנחנו כבר בתשע"ב? ואללה. ממש אקטואלי. אבל זה אינו סתם שיר ראש שנה חנפני. אחרי שאני שומע את נועה גולדנסקי, אני נרגע מעט מהשנה שכבר נכנסה. עם כל הפחד הענק, יש לי הרגשה שאני רוצה להאמין שההרגשה של נועה גולדנסקי

"תסתכלי עלי, עכשיו אני מדבר", אמר הגבר לגברת. יש לו סיבות להיות קשוח איתה. תקראו את הטקסט ותבינו. או שזה ייגמר ברבנות או במעון לנשים מוכות. מצד שלישי: אולי בכל זאת יגמר בסדר, כי דווקא משום שהיא קשה ובלתי מושגת

יש מי שיבדוק כמה קרוב התפוח לעץ. הגנים עשו את שלהם, אבל נדמה לי שרוח האב (ישי) לא דבקה בבן (שיר) אני שומע דיסק שעטנז. מצד אחד, שבלונות של מוסיקה ים-תיכונית, מצד אחר, ניסיון לעלות על מסלול איכותי, במיוחד השירים

החיים בהפוך.  מטפורית, לעיתים זוהי כמעט מציאות לא הפוכה. רבים מהמתהלכים בתוכנו הם נחשים בצורת אדם. מצד אחר – פרספקטיבה נוקבת של האדם על מצבם של העצים בתקופתנו – העץ כורת אדם. והרי לכם נקם סביבתי סרקסטי בשם הטבע. אבל "אני

קשה למצוא אהבה. לא מחכה לנס. אבל מה: אולי ישכנע אותה להתאהב. לברוח לקיבוץ, למושב? איפה האהבה תבער יותר – בקיבוץ או במושב? מה עם צימר? אורן אורבך יודע טוב ממני. אבל תחילה צריך לקבל את הסכמתה, לפני הקיבוץ או

מכשירים את הדור הבא של "הזמרים המזרחיים". לידור סולטן נפל כפרי בשל מכוכב נולד 9. תיכוניסט נחמד בן 17 מבאר יעקב, שמוכר את נשמתו וקולו ליצרני הקונפקציה. (שבלונות מילים-לחן-קצב-עיבוד) הבעיה היא שיש מי שישכנע אותו או את מכיריו ומוקיריו, שרק

נדב ביטון כבר סגר הרשימה ל – 2 הצדדים למטבע – ההמשך? בני אלבז מבין שזה כמעט כל הסיפור. קח שיר מוכר, שכבר נשחק במקור המזוהה כ"אשכנזי" (ירדנה ארזי) ותביא אותו ב"מזרחית" מצויה. חבר את הקאבר למוניטין של "היכל התהילה" וקום לתחיה.רוחות

רונית שחר שרה על יחסים נפלאים-אבודים בצל מה שאנשים "אמרו" ועל הצלה שלא עלתה יפה: "ידעתי זה סתם סיכוי אבוד" (למה סתם?) אבל גם "יכולתי לעוף אם היית נשאר לצידי" בהמשך השיר מגיע משפט – "אולי רציתי שתציל אותי/ ממני

צלילי טאר פרסי פותחים את הדיסק בשיר על אהבה סעורת רגשות עתירת מטפורות. "נשכח או נסלח" מעלה שאלות על מהות היחסים בינו ובינה, ומגיע עד … התפרצות שדים מצד אחד וירידתם של מלאכים מאידך. או-הא. תן לדימיון לרוץ. עמדי רץ

הקופצניות והאה-הא-הו-הו עשו לי הרגשה אפרת-גושית, אלא שההשוואה לא תעשה טוב לסמדר אקראי. דווקא העיבוד וההפקה של גיל לואיס מאפילים על האינסטנט הזה שמוגש רוק פאנקי מהיר וחטיפי וגם משפרים אותו מקצה שיפורים: עבודת בס יפה, כניסה אקוסטית ביוניסון עם הקולות.

יש שתיקות, יש עצב, יש סתיו, יש שלכת, יש לב, יש גשם, ואיך לא – שמש. ניחשתם נכונה: כל החומרים השקופים שמרכיבים שיר אהבה. ולא רק: היא בגוף שלו, בין הקירות שלו, היא הגבול, היא לחיות או למות. נו, אז איך

"האם תטוסי / אלי? / האם תבואי? / לפני שאני מאבד את הרצון שלי לא אני לא אבכה עוד / כי זה עלול / לגרום לי / לשכוח בעולם מלא חסד/ אני רגיל לתפוס אותך, כשאת תמיד נופלת / והחזקתי

שנלמד שגם בן-מלך אינו מושלם? לוני זיבלט (יליד ארגנטינה) שוכב במיטה ומעלה הרהורים על נסיך הכי יפה בעולם. גם לו יש מגרעות. מה החידוש והחוכמה בזה? ומה יש כאן ללמוד? שמה שמצטייר אצלנו ללא רבב – יש בו רבב? הייתי משמיע לילדים. שיעור

לאה גולדברג משוררת הנצח, לנצח, ממשיכה לספק שירים למלחינים שמחפשים "שירי משוררים", בהנחה ששדובר באיכות פואטית "מעל לממוצע". גם זמרים מאמינים כי בחירה ב"שירי משוררים" משדרגת, כאילו השידוך חייב להיות אולטימטיבי, בטח לאה גולדברג, המשוררת הכי מולחנת בזמר העברי. מה ממשיך למשוך

אובדן התשוקה הופך למבע רגש נואש ונרגש, טקסט מעט מיופיף,סובל מחוסר קוהרנטיות – מילה כמו "פערים" היא לשון פרוזאית יומיומית שמקלקלת את השורות הפיוטיות. גם צירוף כ"אהבתי המפוספסת" לא ממש הומוגנית לטקסט שמתחיל במשפט כמו "צמחי הפרא שכיסו את השביל