כמעט עברנו על זה בשתיקה. אוסקר פיטרסון מת בגיל 82 בביתו שבפרבר של טורנטו, קנדה. ראיתם כותרת בעיתון? גם אני לא. איך מסכמים קריירה של 6 עשורים של וירטואוז פסנתר ענק? אפשר להפנות מיד לדיסק הזה – אוסקר פיטרסון בבלו
קול האלט הסקסי שלה לא מדהים, אבל היא עושה בו דברים מדהימים, והיא מנגנת פסנתר זורם, מלודי. יודעת לסחוף את הריתם סקשן שלה. הופעה חיה בנובמבר 2001 באולימפיה פריז. דיאנה קראל קראל בחרה סטנדרטים הכי מוכרים. "אני אוהבת להיות כאן
יש רגעים שהמצלמה נדרשת להנציח, ולא – הם יבלעו אל תהום השכחה. עבדכם צילם את נגן החצוצרה גרגורי ריבקין מנגן "קרן שמש מאוחרת" של שלום חנוך עם תזמורת הג'אז של תל-אביב בניצוחו של עמיקם קימלמן במסגרת פסטיבל יפו ג'אז. קרה
להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה (מרץ 2007) ומתברר שאי אפשר שלא להוציא עוד פעם קריאת התפעלות. מדובר ברמות נגינה לא אנושיות כמעט. דימיולה גם דאג שיהיו לצידו הנגנים שאיתם הוא
הכותרת צריכה היתה להיות הפוכה: עומר קליין מנגן אלינגטון. שירה: קרולינה. אז למה הכותרת הזו? כי חשבתי עיתונאית ש"קרולינה שרה אלינגטון" היא יותר אטרקציה מעומר קליין מנגן אלינגטון. תשאלו אתה מחפש רייטינג? התשובה היא כן, אבל גם לצאת מהקופסה. קרולינה
סוף סוף אני שומע את ארי ערב בפסטיבל ג'אז רשמי בישראל. אנחנו באולם קאופמן, מוזיאון תל-אביב, פסטיבל ג'אז תל-אביב. לא בטוח שקוראי רשימה זו מזהים את פסנתרן הג'אז הותיק. כתבתי בעבר על שניים מאלבומיו של ערב A Handful Of Changes
כלים לא שגרתיים בפסטיבל ג'אז תל-אביב דצמבר 2019: הזדמנות של ממש לגלות מחדש את ההאמונד B-3 ככלי ג'אזי ואת מפעילו המחונן ג'ואי דה פרנצ'סקו, נגן שנותן גם את המבוא וגם את פרקי ההמשך, כשרוחו של ג'ימי סמית' נושבת בגבו. השילוב
פסטיבל הג'אז של דצמבר נפתח בנובמבר בפסטיבל הפסנתר. יוני רכטר אורח ותיק בפסטיבל, התייצב עם האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית לנסות עיבודים חדשים לשיריו. רכטר אוהב אתגרים. מוסיקאי סקרן. התרעננות עושה לו את זה, והציפיה היא שביצועי ביג בנד לשיריו בזוויות
אין כזו מסיבת סיום בפסטיבלי ג'אז, בה כל המשתתפים מתכנסים לערב אחד ומנגנים כל אחד בתורו. נדמה לי ש"יפוג'אז" הוא הפסטיבל היחיד בעולם שמצליח ליצור התכנסות שכזו, שהיא תוצר של קונספט לפיו משתתפי הפסטיבל מצווותים לערבים שונים כלידרים, גם כנגנים מן השורה
בלגן ביפו. רחובות חסומים. שדרות חפורים. פקקים נוראים. אבל יפו לא עוצרת. חובבי הג’אז מצאו דרך להגיע כמו מסתלבטי הפאבים, אוהבי האוכל והים. כתובת: סטודיו למשחק ניסן נתיב ברחוב נועם. יפו ג’אז, פסטיבל הג’אז הבינלאומי של יפו חוגג שם 5 שנים לקיומו
על פי דונלד מגגין, הביוגרף של סטן גטס, הנסיבות סביב ביצוע ההקלטות הללו משנת 1983 היו לא נעימות בלשון המעטה. מסיבות שונות סטן גטס לא היה מרוצה מהקונצרט עם צ'ט בייקר, ואילץ אותו לפרוש לפני סיום סיבוב ההופעות בן 35 הימים.
האלבום יצא מחדש תחת השם "הקונצרט הגדול ביותר אי פעם" "The Greatest Concert Ever". מנגנת קבוצת האל סטארס של הג'אז – צ'רלי פרקר, דיזי גילספי, באד פאוול, צ'ארלס מינגוס ומקס רואץ' – כולם מוסיקאים ונגנים בולטים בהתפתחות הביבופ, כולם ותיקים מנוסים
ביקורת הג'אז דיברה על האלבום הזה כאחת מההקלטות הטובות ביותר, המרתקות ביותר של קליפורד ג'ורדן. "פשוט אחד מתקליטורי הג'אז האמיתיים ביותר ששמעתי" כתב המבקר של הג'אז טיימס. סקסופוניסט הטנור קליפורד ג'ורדן (1931-1993) המוערך והייחודי ורביעייתו הקליטו את האלבום חי במועדון את'ל
הגעתי עם הר של ציפיות. ביל פריזל (57) נחשב ההיילייט של כל פסטיבל ג'אז, מסוג הנגנים המסומנים כאסורים להחמצה, יוצר אקלקטי, אחד הגיטריסטים היותר מיוחדים בסצנת הג'אז מאז שנות השבעים, בעל יריעה סגנונית רחבה, נגינה נדירה במבניה, בטכניקה. ואם להתחיל
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
ג'אז ישן הוא מתכון לשילוב של נוסטלגיה ובידור. מסורת ניו-אורלינס מנצחת כשמדובר בסידני בשה. שומעים את צליל הסקסופון סופרן של אוליביה פרנק ונזכרים בלהיט ישן שנקרא Petite Fleur -"הפרח הקטן", שהסקסופוניסט סידני בשה הקליט עם תזמורת, קלוד לותר בפריז ב-1952. ההרכב שהגיע מצרפת
ג'אז וניו-אורלינס הם ככל הנראה מילות קסם למשיכת קהל. כבר על המופע של ד"ר מייקל וייט ורביעיית הג'אז מניו אורלינס נרשם Sold Out. מה מחפשים בג'אז אולד אולד סקול של תחילת המאה? את ה"שורשים" של מה שנקרא "עידן הזהב של
באחרי צהרי שישי באנו לשמוע את אבישי כהן (החצוצרן, לא לטעות) מנגן את יצירתו Flood בזאפה הרצליה. בני משפחה רבים הגיעו. גם את הילדים הקטנים של הנגנים אפשר היה לשמוע על רקע המוסיקה. באנו לשמוע איך נשמע הדיסק Flood בלייב אחרי שכבר התייחסנו אליו כאן. לצידו – יונתן אבישי בפסנתר. דניאל פרידמן בהקשה.
האם מועדון "טרמינל 4" במתחם התחנה בת"א עומד להפוך ל"בלו נוט" של ישראל? אמרו לי: נסחפת. המקום אפילו אינו מוגדר מועדון ג'אז, גם אם מישהו חשב שהוא יחליף את מועדון "שבלול" ז"ל, כנראה התבסס על wishful thinking. ג'אז נטו מעולם
דניאל זמיר וסקסופון הסופרן שלו פתחו את הערב עם "שלושה עשרה", מאלבומו "אחד". אין לי מושג אם זה היה מכוון – אבל ההתכנסות ב"זאפה" היתה כדי לחגוג את אלבומו ה-13, "אליי", שהוא בחלקו אלבום של שירים מושרים, ביניהם "מודה אני",
אסתר רדא הצטרפה לתזמורת המהפכה ושלישית "Geshem" רק בשיר השמיני – The Man I Love. פתאום התקרבנו לסטנדרט ג'אז באוריינטציה השכיחה שלו. עד אז התזמורת עשתה שימוש בסטנדרטים לצורך עיבודים אקוסטיים-אלקטרוניים מורכבים, חלקם – מעניינים, חלקם – פחות. הערב – בעונתה
למוסיקאי ג'אז מעולים, היוצאים מישראל אין כמעט מה לחפש כאן. העולם המערבי ממתין להם. רבים יגיעו לכאן רק כשיש סיבה. פסטיבל ג'אז באילת הוא סיבה. הפסטיבל מגלה לעיתים את מי שלא היו מתגלים בלעדיו – וראויים להתגלות, וגם פותח שער
בתוכניה של פסטיבל הג'אז הם הוגדרו "אולסטארז ישראלים", מינוח לא שכיח בג'אז – בטח כשמדובר בנגני ג'אז תוצרת הארץ. לכל הארבעה שעלו לנגן על במת "רקאנטי" יש תעודת יצוא של מוסיקה ישראלית משובחת, ולפי המוניטין שלהם בעולם, לפי תגובות הקהל באולם –
Mugician הוא צירוף בין המילים Musician + Magic, צמד המילים המכתיר אלבום שמכיל את המסע של זוכה הגראמי קיאון הרולד, ביטוי לכאב, זעם וטראומה, שחווה החצוצרן בעקבות גל מעשי האלימות ששטפו את עיר הולדתו פרגוסון אחרי הריגתו של הצעיר השחור מייקל בראון ע"י
הרמתי גבה: מה עושה חנן בן ארי בפסטיבל ג'אז תל-אביב? הייתם מאמינים שהזמר של "ויקיפדיה" ישיר They Can't Take That Away from Me, סטנדרט של גרשווין? המופע באולם רקנאטי הוגדר "הפקה מיוחדת לפסטיבל" עם תזמורת האורקסטרה בניהול מוסיקלי של רון אלמוג ויאיר
מה עוד אפשר לעשות עם השירים של ברי סחרוף? הייתי חוסך במילים הבאות, ופשוט שולח אתכם למפגש האטרקטיבי, שכמותו ניתן לקבל כנראה רק בפסטיבל כמו פסטיבל הפסנתר. בתוכניה דובר על טריו, אבל על הבמה התייצבה רביעייה – סחרוף – גיטרה וקלידים,
הזמינו את כל נגני הפסטיבל מחו"ל לחגיגת הסיום. מתי לאחרונה שמעתם על במה אחת מקבץ של כל באי הפסטיבל? עמיקם קימלמן, המנהל האומנותי של יפו ג'אז, הגה את הרעיון (הכלכלי/אומנותי) של כולם מנגנים בשביל כולם – בחילופי תפקידים (פעם מוביל,
כוכב הערב השני של פסטיבל יפו ג'אז הוא אוליביה קר אוריו (Olivier Ker Ourio), נגן מפוחית צרפתי נפלא, שיודע "לתרגם" שיר פופ מסוגים שונים לג'אז מענג, וזוהי הרי מטרתו של הפסטיבל השנה: לנסות לייצר אינטרקציה בין סגנונות פופ שונים ובין
אלטון ג'ון בג'אז? החומה של פינק פלויד? ריי צ'ארלס, אריתה פרנקלין? יש מצב? – למה לא? ג'אז הוא ז'אנר שמאפשר לך ללכת רחוק. האתגר תמיד קיים, והתשובה נעוצה מן הסתם בתוצאה הסופית. בג'אז אין משהו כמו "גרסאות כיסוי". מצד שני
ג'אז בבארבי, מעוז הרוק? נו טוב, בעבר קיימו במקום גם ערבי שירה בציבור. (כן, שרהל'ה שרון הופיעה בבארבי!). היה מעט דימיון בין שני הקהלים, אם כי בטוח שאין מדובר באותם הקהלים. והנה, הביג בנד של אלי דג'יברי עושה הסטוריה. יוני
