איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא
קני גארט קווינטט הוא קודם ריתם סקשן נפלא, עוד לפני שמגיעים לכוכב הערב. נראה כאילו אינך יכול לנגן ליד גארט בלי שיש לך את תחושת הגרוב שלו. מהקטע הראשון –פוסט בופ עוצמתי, סווינגי. הערב הזה התחיל בנפקדות: מרקוס ביילור המתופף
גיל הפסנתרנים שכובשים את פסטיבלי הג'אז נמצא בירידה. גדי להבי, שניגן בפסטיבל ג'אז בים האדום פסנתר מול פסנתר עם עדן לדין בן 16 בלבד. אלי דג'יברי, המנהל האמנותי החדש, הבין שברמת נגינה כזו, אין צורך להמתין. חוכמת נגינה, מיומנות, אוריינטציה של
ג'אז במקור הוא קצב תופים – הוא קצב הרגליים. היו ימים שהם חיו בשלום במועדוני הג'אז של פעם. מי שלא עיין בתוכניה, הופתע מגיחת רקדן סטפס של הפסנתרנית ג'רי אלן לבמה. אלן בת החמישים וחמש, ניסתה להראות שמסורת הג'אז, החל מהמוסיקה
תרשמו: א. חמישיית שון ג'ונס. ב. שלישיית כריסטיאן מקברייד. הסדר אינו קובע. בשביל שני ההרכבים האלה כדאי להגיע לפסטיבל ג'אז. כל פסטיבל ג'אז. כל אירוע ג'אז. להאזין פעם פעמיים, ולהגיע לתחושה שאתה חייב עוד ועוד ועוד.כריסיטיאן מקברייד כבר נמצא בפנתיאון
אחרי שש שעות מוסיקה, אתה מבין, כי יש רגע בו הגוף פשוט מסרב להמשיך, ליתר דיוק – מצווה עליך לפרוש. תשאיר משהו למחר, אתה אומר לעצמך, וקופץ לטעימה אחרונה באחת אחרי חצות אצל ריצ'ארד בונה הקמרוני, הבסיסט המופלא, שהגיע לאילת
ותעברו למספר 5 – "אתה חייב להאמין באביב" (ברגמן-דמי-לגראן). יש רגעים איניטמיים שכובשים בכנות העמוקה שלהם. זה הקטע הזה. בנט שר אותו שקט ורוגש מבפנים. ביל אוואנס בפסנתר חש את טוני בנט, מגיע אף הוא לאינטימיות בטון פסנתרני יפהפה. הייתה
זריחת השמש של הסקסופוניסט עמית פרידמן אינה זריחה רגילה. היא רבת צבעים וכיוונים. יוצאת מהמזרח המקומי ומותחת קשת לעולם. Sunrise היא מנגינה רבת ההשראה חברו עמוס הופמן בעוד, עומרי מור – על קלידי הפסנתר, גלעד אברו בבס, אמיר ברסלר בתופים.
הפתיחה – בוסה בליווי גיטרה ספרדית. השיר נקרא Mira. אבל אל תטעו: זה לא אלבום ברזילאי. מלודי גרדוט (27) זמרת שמגיעה מהג'אז – מסובבת גלובוס. האלבום הקודם השני שלה My One and Only Thrill שיצא ב-2009 נמכר בארה"ב בחצי מיליון
קינוחים בסיומה של מסיבת העיתונאים: הפסנתרן המאוד צעיר גדי להבי בדואט עם המנהל האומנותי החדש, הסקסופוניסט אלי דג'יברי. להבי בן 16 בלבד, חזר מהופעות באוסטרליה עם דג'יברי.הוא הילד הגאון שיכבוש פסטיבל ג'אז ביום האדום 2012, שלראשונה משנה את מועדו. במקום – סוף
דו שיח פסנתר בס. שום כלי נוסף. כשאני מגיע לסיום אחרי תשעה קטעים. אני יכול להסכים עם אבישי כהן, שאפילו פרקשנס עדינים היו עלולים להקהות את עומק הדואט האורגני הזה. בדפים שהגיעו עם הדיסק, מנסים לתרגם המילה Duende. אבישי כהן בחר במילה
ואיפה אבישי כהן? בתוכניה הבטיחו גם אבישי כהן. לא שמעתי רבע תלונה. הקהל לא דרש אותו בקול רם. נדמה לי, שאבישי צריך להתלונן על שלא התלוננו על היעדרו. אבל עידן רייכל הגיע להשתתף בתרגיל האימפרוביזציות של בובי מקפרין. מזמן לא
תביטו בתמונה. קוסם הצליל שלפתע נשאר עם הכלי הענק בפיו ללא אחיזת ידיים. אגב את קורטני פיין אסור לצלם. כלומר שני שירים, ואז מגיע איש אנגלי שמן, ומבקש מכל בעל סמארטפון לחדול. לא שממש הייתה לו עבודה קשה. חמישים איש
בובי מקפרין הודיע מראש, כי גם הוא אינו יודע מה יקרה על הבמה. זה הוא והאורחים שלו והקהל. מכאן והלאה – הכל אלתור. תן לאימפרוביזציה לנצח. איש אחד וקולו. לא הרכב. לא כלי. הוא הכלי. משהו שנשמע לא מבטיח? חלטורה
משך כל מסיבת העיתונאים הוא נמצא בתזזית קצבית. משהו מתנגן בתוכו. נדמה לי שהוא עושה את הפרקטיסינג, אימון בוקר על השואלים. כמה פעמים נשאל בובי מקפרין אותן השאלות. מצד שני, מ'כפת. רוצו. שחקו אותה. על כל שאלה תשובה מנומקת ומנומסת. בכייף. ובקצב,
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. כמעט הכל היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. בהפסקה חשבתי פתאום על האיחוד מחדש של הרכב הפיוז'ן
אפשר לחשוב כבר על דיסק אוסף: נגני ג'אז איטלקיים מנגנים שירים ישראלים. אחרי ההופעה של הפסנתרן מרקו סיניורילה Mirko Signorile, ושלישייתו יחד עם הסקסופוניסט רוברטו אוטאביינו – רשימת השירים הישראלים תפחה. נדמה לי שכאן אנחנו מקוריים: אין מדינה בעולם שמפורגנת
איטליה חזק על מפת הג'אז, במיוחד כשמדובר בסדרת ג'אז במשכן: ובסוף השבוע הזה, בקונצרט הרביעי במסגרת "סדרת ג'אז במשכן", (יום שישי ה-20.4.12) ינגן בפסנתר מירקו סיניורילה, מהכישרונות הבולטים ביותר בסצנת הג’אז העכשווית באיטליה. סיניורילה עם שלישיית הג'אז בהנהגתו, יגיש לחנים מקוריים
הרבה מרימים גבה. מה סוחב את פול מקרטני למוסיקה של שנות השלושים-ארבעים. מה ההתרפקות הזו? המסנגרים יגידו: אל תשכחו שזו בדיוק המוסיקה עליה גדל בילדותו, רמזים לכך יש אפילו בשירי הביטלס בשירים כמו Honey Pie וב – When I'm Sixty-Four
יש שמזהים את בובי מקפרין, שמגיע לישראל, עם הבחור ששר Don’t Worry Be Happy. אין פה אגב, טעות. אלא שבובי מקפרין הוא הרבה הרבה הרבה יותר . תקישו "בוב מקפרין" ביוטיוב. תבינו. מקפרין (יליד 1950, ניו-יורק) הוא אשף הג'אז הווקאלי. למעשה,
אלי דג'יברי הגיע להופעות בישראל. משפט מוזר לפתוח רשימה על הופעת ג'אז של נגן שלפני חודש ראיינתי בביתו שבחולון? אבל הרביעייה של אלי דג'יברי ששמעתי בזאפה במוצאי חג הפסח, היא מסוג הרביעיות עליהן אומרים: הגיעה לישראל להופעות. אגב, דג'יברי והנגנים
הפסנתרן סטפנו בולאני בא למשכן לאומנויות הבמה לבלות. הוא הזמין שני נגנים ישראלים נפלאים, שהבינו כי הוא בא לבלות, אז גם להם מותר.הלכו דאחקות, בדיחות, צחוקים. וגם ניגנו. ניגנו יפה. וירטואוזי. קליל, מוקפץ וחם. גם מייינסטרים ג'אז צריכים לדעת לעשות.
יש לי מדף לזמרות ג'אז. זה עולם ומלואו של מוסיקה. אני מדגיש זמרות ג'אז. משהו מאוד ייחודי מחבר בין כל הגדולות. בין אלה לשרה לבילי לדי.די. תנו לי זמרות ג'אז מעולות, ואני אמצא אי בודד. והנה – גם מולי. מולי
מקוי טיינר נע בכבדות לכיוון הפסנתר, כאילו עוד שניה רגליו בוגדות בו. מרגע שהוא מתיישב לנגן – קשישותו נעלמת. הכל עובר לידיים (ולראש), וכאן יש עדיין בשורות למי שהגיע לשמוע אגדה מנגנת. היא קיימת בשתי הידיים בנות השבעים ושלוש, אלו
חתולה קופצת על המקרופון ולועסת את ידי… ראיון עם נגן סקסופון מופלא בביתו החדש בחולון. אחרי שעזבנו, חשבנו מי מאכיל אותה (את החתולה) כשאלי דג'יברי יוצא למסעותיו. בקרוב זה יקרה. בסיום הסיבוב האירופאי שלו הוא יגיע לזאפה (7.4) עם ארון גולדברג (פסנתר), רובן רוג'רס (בס), עופרי נחמיה (תופים)
את הדיסק קיבלתי, ימים ספורים לפני שמקוי טיינר ניגן בפסטיבל ג'אז ביום האדום ב-1995. היום, לקראת הגעתו להופעה בהיכל התרבות בפתח-תקווה פתח-תקוה, אפשר לדבר על אחד מהאלבומים המעולים שלו, כמו גם על אחד מאלבומי הג'אז הטובים בכל הזמנים. השילוב בין
A Handful Of Changes נקרא האלבום החדש של הפסנתרן ארי ערב. קומץ או מלוא החופן שינויים? מי ששמע את אלבום הטריו הקודם של ערב About Time יגיע למסקנה עוד לפני שיסתיימו שבעים וחמש דקות של מוסיקה. נדמה לי שמהדיסק הזה יוצאות
הפסנתרן האיטלקי סטפאנו בולאני הוא אורח קבוע בישראל. בסדרת ג'אז במשכן הוא כבר חותם על כרטיס עבודה. ב-2006 החל הרומן הופיע בהרכב השלישייה שלו. ב-2008 הוא ניגן עם החצוצרן המהולל אנריקו ראבה, בן ארצו. ב-2009 הוא הראה לנו איך הוא חובר
כשאני רוצה לשמוע ניחוח של מוסיקה ישראלית עכשווית – אני מקבל אותו לעיתים מהג'אזיסטים המקומיים, לא מ"שירי ארץ ישראל" המושרים בצוותא, כאלה שמגיעים היום לבארים, לאולמי ההרקדה, לשירה בציבור, אלא מהעיבוד החדש, מהאמפרוביזציה שמפליגה למחוזות חדשים. מהמקצב האותנטי. מאינטרקציה בין
שלישיית דימיטר בודורוב עם החלילן תיאודוסי ספאסוב אני אוהב ג'אז בולגרי. כלומר: אני אוהב ג'אז בולגרי מרגע ששמעתי בצהרי שישי בסינימטק טריו בולגרי חובר לחלילן בולגרי שמנגן על חליל רועים שנקרא קאוואל. חשבתי עוד לקפוץ לשמוע את נורית גלרון באולם המקביל,
