אם גיטרה – מתי כספי בחר לנגן באקוסטית ולא בפסנתר, בערב משירי סאשה ארגוב. ליד הפסנתר ישבה גבי ארגוב, כלתו של סשה, והשילוב הזה התברר כמדויק ונפלא. סשה היה אוהב. כספי הוציא ב-1982 את האלבום "מתי כספי שר סשה ארגוב"
שנה שנייה במתחם מרכז סוזן דלל, והפסטיבל הזה עולה על מסלול של חיבורים ייחודים, מיוחדים ואטרקטיביים. הוא נפתח בהופעות קצרות של שבעה יוצרים-זמרים לרגל 7 שנות פסטיבל. באופן טבעי, חיפשתי את האינטרקציה של הזמר עם הפסנתר. עברי לידר, למשל, הוא אמן
אורן ברזילי – גיטרה ושירה, שי להב – שירה, גלעד פסטרנק – גיטרות, אורן זיו –בס, ערן תלמור – קלידים, יובי חייבי – תופים. לך תתווכח עם קהל שמגיע כדי לשיר-לקפוץ-לחגוג את השירים. קאמבקים הולכים אצלנו אחלה., מגיע דור
קוואמי – ראפ, עידו בלאושטיין – תופים, אדם שפלן – גיטרה ושירה איליה שנברגר – באס, די.ג’יי אלארם – דגימות, סקרצ’ים והפתעות. "זאפה" ת"א כשכבר נגמרה לקוואמי רשימת האורחים, הוא שלף את ההפתעה. אחרי כול הקפיצות ההיפ הופיות, הצעקות
על הבמה פיזזו, שרו, התחככו שתי חטובות ויפות. זה היה יכול בקלות להפוך למופע חשפנות, אלא שליוצרי הפרוייקט "נובל ווג" הצרפתים יש יומרה ליותר מזה. מדובר באחד מהפרוייקטים הצרפתיים המצליחים בכל מה שקשור ליצירת מעין סגנון קרוס-אובר מגרסאות כיסוי לשירים מסוף
את זהותה הישראלית אפשר לגלות רק כשהיא מדברת בין השירים. מכול בחינה אחרת, היא ממש לא ישראלית. היא נראית קטנה ושברירית, ונשמעת אפילו קצת ביישנית. הטונים בשירים הראשונים רכים ומעודנים מאוד, דורשים מאמץ בהקשבה, כי הלהקה לפעמים מכסה אותה. זה ישתפר
"שליחי הבלוז" מצדיעים ל"פינק פלוייד", דני שושן – שירה, צ’לי סיגלסקי – גיטרות, גולן זוסקוביץ’ – גיטרה בס, ניב חובב – קלידים ושירה, שאול אליהו – תופים. אורח: אילן וירצברג. קמלוט הרצליה. עשרים וחמש שנה אחרי שראיתי את הפינק פלוייד
שנת 2005 ואנחנו חוזרים לאלף תשע מאות שבעים ומשהו. הנוסטלגיה מתממשת בערב של חבר למען חבר: קלפטר למען שמיר, שמיר למען קלפטר, קלפטר למען אולארצ’יק, ולהיפך. תעירו אותם באמצע הלילה. הם ינגנו את השירים האלה מתוך שינה. כול קומבינה מכוורת של
גלעד שגב – "עכשיו טוב" ניר גבע – גיטרה חשמלית, עדי הר-צבי – בס, אביב כהן – תופים, הפקה מוסיקלית – גלעד שמואלי. מועדון בארבי ת"א. "עם היד באוויר ציירתי את החול", שר הבחור על הבמה. "אני לבד בחוף מחשיך…
אהוד בנאי – "הזמן נוסע", נועם הלוי – כלי הקשה, סמפלר, גיל סמטנה – בס, הפקה מוסיקלית, דודי לוי – גיטרות, ניצן-חן רואל – כינור, ערן פורת תופים. "אומרים שהזמן עומד ואנחנו נוסעים בתוכו". כיפה שחורה אחוזה בסיכת ראש. גו
משהו לא הסתדר לה עם המחשוף. גם אני חשבתי שמי שעיצב לה את השמלה, לא ממש התחשב בנתוניה. מילא, החשיפה הגדולה הייתה בביצועים. מירי מסיקה מביאה את האלבום הראשון לבמה. יש לה מעריצים שלא רק שרים את המילים. הם יודעים
מאור כהן שר סינטרה, נגנים: שמעון אבן צור – תופים, עופר גנור – גיטרה, אייל גנור – בס, אורי גינדל – פסנתר, מועדון קמלוט הרצליה. גיל הקהל מסביב – ארבעים, חמישים פלוס. כשמאור כהן פוצח בשיר הראשון, הכול מתבהר. האיש
כש"שוטי הנבואה" מגיעים למועדון, מעיפים את הכיסאות והשולחנות ופותחים מקום לרחבת ריקודים. אצל השוטים אין מופעי ישיבה. בעמידה יש סיכוי שכולם ירקדו רגאיי, סקה והיפהופ. "תשאירי לי פרח", פוצחים השוטים בקצב רגאיי עסיסי, "רוטס" ג’אמייקני בעברית. "אם תלכי מפה מחר
עמדתי בתוך האנגר ענק בין איזה 4,000 איש, וראיתי את לידר מתרוצץ על אחד מארבעת מסכי הענק, שהקרינו לסירוגין סרטי וידאו ארט ואנימציה וגם את עברי עצמו, הנגנים והקהל. מופע איצטדיונים לכול דבר. עברי לידר בנה את ערב הבכורה לאלבומו הרביעי כפרוייקט חיים.
לא הייתי מזהה אותה ברחוב. תספורת בלונד חדשה ומיוחדת. שמלה שחורה מעוצבת מיוחד. גם מוסיקלית, משהו התחדש איתה. שירים חדשים שנוגעים ומגיעים. היא פותחת בקלידים סולו ("יאנקו"), עוברת לאקוסטית ומסיימת בכינור סולו במקצב אירי. "מגדלור" נשמע דאנס בדיסק. תקראו את
בוטן מתוק בקרקס היא רוק כבד שנשענת חזק על אדם אחד, גדי אלטמן. האיש כתב, שר, מנגן. חלק מההצגה שלו (בכורה לרגל החדש "יום עדין") זו בנדנה שמכסה את כול ראשו ממנה משתלשלות שתי צמות סיניתטיות צבעוניות. לפי האורחים
תנו לגידי גוב הרכב ג’אז טוב, והוא יזרום איתו בקלות מחממת לב. זה מה שקורה בערב הזה. זה הוא נשמע חם, בוגר, במגרש הטבעי שלו. קולח עם הרכב אותו מוביל עדי רנרט בקלידים ובחצוצרה. גידי שר תמהיל של סטנדרטים אמריקנים,
מוש בן ארי – "דרך" אסי איילון- גיטרה חשמלית, עמוס פרידמן- גיטרה בס,ליאור שולמן- מערכת תופים, עופר מאיר אנקורי- סקסופון, נהי, חליל צד, אלון יופה- כלי הקשה, אייל יחיאלי- חצוצרה, תומר בן ארי- קלידים, מועדון זאפה ת"א. אנשים שמחים, אנשים
אייל הלר בגיטרות, סלעית להב בכלי נשיפה ובאקורדיון, אמיר פינטו בכלי הקשה. לפי החיבור בין השירה לנגינת הקלידים, במיוחד בסולם המינורי, חיטמן שמע הרבה בילי ג’ואל ויודע לאלתר. שר מאוד רגשני, קול חם, צלול ועשיר, ונדמה לי שזיהיתי בקולו צבע
דבר אחד אי אפשר להגיד על הכלייזמטיקס הניו-יורקים: שהם חוששים לעשות מוסיקת כלייזמר איך-שבא-להם. כלומר: כלייזמר עם כול דבר. גם קיטש עם כול דבר. הלהקה שחוגגת 20 שנה, מייצגת את הגישה היותר ורסטילית למוסיקת הכלייזמר היהודית. זוהי תערובת של בידור בסגנון הוודביל,
עידן רייכל- קלידים, סמפלרים, שירה, מאיה אברהם – שירה, כברה קסאי – שירה, ווגדרס אבי וואסה – שירה, גלעד שמואלי – תופים, איתמר דוארי – כלי הקשה, גולן זוסקוביץ’ – באס, יענקלה סגל -גיטרות. אני מניח את עט המבקר. בואו
דודו טסה בהופעה דודו טסה – גיטרות ושירה, קרן אברושי גיטרה, שירה, ירין גורן – בס, שמוליק דניאל – תופים. תיאטרון תמונע ת"א (אוגוסט 2005) "באת עם השמש מצאת אותי רטוב אחרי לילה של רעש". את השורה הזו הוצאתי מעטיפת
