מוסיקה ישראלית

דיסק 4 – הבחירות שלי יהודה פוליקר, ברי סחרוף – "רדיו רמאללה". מילים: יעקב גלעד. לחן: יהודה פוליקר. ביצוע מקורי: יהודה פוליקר. כמו יעקב גלעד, גם לי יש געגוע לרדיו רמאללה, "אי של שפיות", כפי שגלעד מגדיר, בשנות השישים, כשכאן

דיסק 2 – הבחירות שלי מטרופולין – "כל האמת" (איגואינטריגו) מילים: דתי דותן. לחן: אלי אברמוב. ביצוע מקורי: הקליק. עדכון סהרורי ללהקה שעשתה שינוי של ממש בפופ הישראלי. קשה מאןד לעשות משיר כזה שתמיד נשמע עדכני, משהו עדכני יותר. והנה,

אילנית מתרפקת במנגינת געגועים על הארץ הזו, "ארץ אלף החידות", על חלום ושברו שנוגעים בנחמה ושאלת השאלות – "מה יקרה איתנו כאן"? שאלת שיחות סלון טיפוסית. מה שמנחם בשיר הזה היא המלודיה. הלחן שהלחין תומר הדדי, מלחין צעיר שהצליח לאבחן ולאפיין

שירים שנודדים בין השאר מרחוב פריסאי ביום סתו לרחוב ניו-יורקי רצחני ביום חורף מקפיא ועד לדממה. מאחוריהם: המוסיקאי אבי ליבוביץ' שהלחין, עיבד והפיק את שירי נדב לויתן. את פריס – מקבלים בבוסה נובה. על שירת החיים שיוצאת מעיר האורות. נוסטלגיה

אני פותח את חוברת המילים ומקבל צילום עם מבט מצועף ושורה מתוך יהודה עמיחי: "בארץ הלוהטת הזו, מילים צריכות להיות צל"… "מבול" שפותח נותן הסברים לחשיפה היוקדת תחת קרני השמש הלוהטת. וידוי של סערת רגשות. שיר משמר אישי מאוד, על מה

צליל האקוסטית ב"בחצר של אלינור" מבשר על משינאי לשעבר שמתיישב לספר סיפורים ולנגן אותם סביב למדורה. אני זוכר יובל בנאי של פארקים טעוני וולטאג'ים. והנה: זמר עם בחצר האחורית. פולק סינגר ששר "לפעמים החיים הם יפים בלי להסביר בלי דימויים". ועל "הכפר

זמרים אורחים: דיוויד ברוזה ב"אשת חיל", גד אלבז ב"אל אשר תלכי – אלך", "זמרו", "הינך יפה רעייתי", "געגוע", חיים אוליאל – "אשיבה שופטייך", בן חסד בן ישראל מצאל בן ישראל – קולות ב"ברך עלינו", אלי גורנשטיין – קולות ב"ברך עלינו",

אני קורא את הטקסטים שלאה איני כתבה לתמר גלעדי, תחילה בלי להקשיב למוסיקה. זו אחת הדרכים לברר בהמשך את תרומת הלחן, הביצוע הקולי והעיבוד למילים. ובמילים פשוטות: האם המוסיקה עוזרת לרעיון/סיפור להגיע. "אז מה" הוא שיר על יחסים מזוויתה של

שירים הרבה נכתבים/ לבחורות הלא נכונות/ מתבזבז לו העניין/ הולכות הכוונות" רמי פיינשטיין מחפש מפתחות לאושר. גם הבחורות – קשות. בלתי נסבלות. אז מוצאים פתרונות לעוד לילה. הוא היה מוכן לסבול כמעט הכל, אילו ידע שאושר זה רק עניין של

זה מתחיל בשגיאת עברית נפוצה: "היינו זוג כל כך מושלם, את ואני/ והיום כבר לא רואים אחד את השני". כל מי שלמד את "ודייק" לקראת בחינות הבגרות מכיר את השגיאה. לא עברית תקנית היא הבעיה של אייל גולן. הקשבתי לאלבום, מנה

חוזר אליה מזירת הפשע. שותק מבפנים. משליך הכל בעונג מפוקפק. שיר על גבר שתמיד נשבע שזה הסוף לבגידות. ארי גורלי חזר מזירת הפשע ביחסי הבינו-בינה. בנה את השיר הפותח "חוזר כמו ענק" כסרט מתח. מספר את הסיפור בבריטון מסתורי. העיבוד

משהו מתחיל מחדש, משהו מתגלגל ברחובות, משהו יורד במדרגות. דברים קורים בזמן נכון. משהו חדש מתחיל עכשיו. אז בואו נפתח בצפירת הרגעה: אם צפיתם לסערות מהחדש של רובס, אז זוהי רק רוח חמה וידידותית שנושבת מן העבר. וזוהי אולי בשורה

מה עושה שם אדית פיאף עם "החיים בורוד" בפתח מופע הלייב של גפן?  Le Vie En Rose נשאר בלתי מפוענח. אולי גפן רוצה להיות יותר שנסונייר מאשר רוקר. תקשיבו ל"לילות לבנים". סוג של שנסון. הקשבתי גם למאות ילדים שרים  על

‎ ציון קדם, אמרגנה של גליקריה בישראל תרגם מיוונית את "בקפה של סטליוס" שפותח את הדיסק. במקרה (או שלא במקרה?)  למנהל המוסיקלי של האלבום העברי של הזמרת היווניה קוראים סטליוס פוטאידיס, שהוא בעלה. זה נשמע כמו שיר מתוך מחזמר. בקפה

הפקה מוסיקלית: נדב ביטון, שמוליק דניאל. עיבודים: נדב ביטון, שמוליק דניאל, עמיר בניון "פעם רציתי להיות/ כמו גיבור מלחמה רציתי להיות/כמו נביא משוגע רצית להיות/כמו סבי הזקן רציתי להיות/ מה יהיה" (עמיר בניון, אסף אטדגי) עמיר בניון מתעמת עם עברו.

שרון זועק: "איך שלא נסתכל על זה אנחנו פה לבד". לחשמלית שמנגן יהל דורון יש כאן לא פחות "אמירה" מאשר להולצמן, שמסתפק בטקסט רזה. "אקדח" ממשיך קצב תזזיתי, אבל בתוספת הרמוניות א-לה סיקטיז. על אחת שניסתה לפתות, ומצאה עצמה מול

צליל הפסנתר בפתיחה הזכיר לי את את  הפסנתר של בילי ג'ואל בשירים הראשונים שלו.  נגינה מאוד סינקופית, שמגיעה מעוצמות פנימיות. איה כורם אלבום שני. סיננר סונגרייטרית, משכתבת סיפורים והרהורים אישים לשירים. מגיעה מתוך געגועיה לאהבה שאינה נמצאת נמצא ("רוחות המערב", מהשירים

כשאביגיל רוז שרה "ואולי אני חולמת בהקיץ/ ואולי אתה תסכים לחלום איתי", היא מספרת סיפור.למרות שאינה זמרת  ג'אז במהות, היא שרה באוריינטציה ג'אזית. שיר אהבה מעביר כאב בטון כזה של הזיה בהקיץ. הדרמה נוצרת מהעוצמות הפנימיות האותנטיות. העיבוד הבהיר לגיטרות

הטון הגבוה ב"קרוב אליך" (שיר שלישי) והצליל המלודי הרוק-אקוסטי משרטט פחות או יותר את תמצית "האחים והחיות", להקה שבראשה האחים גילי (שירה) ושי (גיטרה) ליבוביץ'  שמנסה לומר לנו – משהו השתבש ביחסים שלי (הגבר) איתה, וזה משהו שעובר לאורך הדיסק

  פרפרים שמתים ליד האור הולכים יחד עם הדאגה שהוא ינטוש אותה. קולה המאנפף משהו של אלכס מגיע כשהוא עטוף בסאונד אווירה שרקחו לה אביב גפן ועופר מאיר. "אם תפסיק לאהוב אותי" לא משתבץ בשום ז'אנר. הזכיר לי את סוג

צליל חליל מדבר עמוק מעודן ומהפנט (אמיר שהסאר) פותח את הדיסק. ואז נכנס יהודה מסס ב"היה לי חלום" ו"לא יכולתי לקום, האמנתי שתחזרי לפנות בוקר". לטיני ומזרחי, קצב ומנגינה פשוטים ויפים, על הפער בין חלום למציאות.   מסס הוא זמר

זה מסוג האוספים שיוצא כדי שיהיה עוד אוסף. סתם "השירים היפים של 2007". כמובן מדובר בשירים היפים רק מהמאגר של אן.אם.סי, ולפי בחירה אישית.  עוזי פרויס לקח תפקיד עורך תוכנית כבקשתכם. שירים שהייתם שולחים עם ד"ש, חלקם יותר מסתם "נעימים".

רמי לב –  החרזן החדש של הזמר הים-תיכוני? לא שמעתי על פועלו בעבר, אבל בואו נגיד שלפי "קרוב ללב" שפותח את החדש של חיים משה וגם כמה דברים בהמשך, אין על מה לרוץ לבשר. "חבקי אותי קרוב ללב/ כי את

על גבי העטיפה נראה רוי אדרי רוכן ליד פטיפון  מחזיק עטיפת תקליט ויניל של סטיוויי ונדר. לפי הדף שנשלח עם דיסק הבכורה שלו – דואט שאדרי עשה עם וונדר על הבמה ב-1995, כשזה הופיע כאן,  הוא שחולל בו הרצון להיות

שש שנים אחרי, "האור בפנים", מקבלים את שרון מולדאבי עם פנים קצת אחרות אבל לא שינוי של זהות – שר על העיניים של אמא שלא רואות ועל ילד מפלסטיק שלא מרגיש כלום, על ילדות של ילד נפחד שנולד להפסיד שחוטף

יש שני צדדים לדיסק? לא סתם אני שואל, כי באחורי העטיפה רשום צד א' וצד ב'.  ועל פני העטיפה מופיעות המילים HI FI Stereo, וגם כאן – סוג של נוסטלגיה. געגועים לויניל?   לעדר יש צד נוסטלגי אחד ברור –

מתוך האפלה,  מתוך יאוש של חוסר ביטחון – אתה מקשיב לעצמך ויודע מה נכון. מתוך האפלה – ראה את האור. אוהד חיטמן פותח בשיר מלודי להפליא הנישא על קצב משדרג. גיטרה אקוסטית מקשטת. קולות מייצרים אווירה הזויה.  העצבות היפה. העצבות

"הפזמונאי הלאומי"?  חיים חפר, חרזן ופייטן בלתי נלאה,  נישא על גלי ההיסטוריה המקומית (ב-1983 קיבל את פרס ישראל בתחום פזמונאות עברית) וכתב אותה בפזמונים.  תגידו "צ'יזבטרון", תגידו "פלמ"ח", מלחמת העצמאות, "המטאטא", "תל-אביב הקטנה" "החמאם", "בצל ירוק" "התרנגולים", להקת הנח"ל, "קזבלן",

"האלהים שלך הוא שתי שניות של צחוק/ והשטן שוקולד מתוק" ("שוקולד")   ענבל דור שרה סיפורי (תסכולי)  האהבה ללא דרמות – טון רך, נוגה משהו,  שולט לאורך הדיסק  עד כדי מונוטוניות מסוימת. זה דיסק שעוסק בדרך כלל בפגיעות אישיתנשית, רחשי

הכוכב מנסה להיוולד מחדש באלבום, שכל השירים – מילים ולחנים – הם מפרי עטו. הוא פותח במילים כ"משחק בדם", "משחרר נפשי", "מאבד דרכי", "מחפש איזון בלא קיים", "משנה מקום" ו"מי אני בכלל", גבב-זרם מילים שמנסות לייצר דרמה ולבטא מערבולת רגשות.