לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
יפיופה בואי אלי / תני לי נשיקה על השפתיים/ יפיופה בואי נעוף הלילה לשמיים. "יפיופה" הוא קורא לה. מה קרה ל"יפה שלי?" למה-מה? "יפיופה" יותר מעודכן? ואולי זה הראש שלהן, שיקראו להן "יפיופות". אלו אני בחורה, הייתי נעלבת. כל זה
כמה שעות אחרי ששמעתי את הדיסק החדש, התייצבתי למופע הבכורה, או כמו שנהוג בימינו לומר – ל"השקת הדיסק", לשון הורדת הספינה החדשה למים. קברניט הערב התיישב במרכז הבמה והנחה את ספינתו למשוט במבוכי קיומנו היהודי בארץ הזו, נכון להיום. באולם
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
שלום חנוך מתרפק על אהבת מאיה (בתו), בוחן את עצמו כביכול מעיניה, מה השתנה בו, מה היא עוד אוהבת בו, המאמיקה שלו, בהגיעה כבר לגיל עשרים. (האלבום – אריק איינשטיין שלום חנוך בהופעה משותפת) בקושי שתי דקות של שיר, וכמה
צודק שלומי: שרים כל הזמן על אמא. ומה עם אבא? הרי גם אבא יש רק אחד. השיר בא לתקן את המעוות. ואתם חושבים ששלומי ישיר אחרת על אבא מאשר על אמא? יעשה מאבא איזה רוקנ'רול מקפיץ, סמבה לוהטת. ריתם נ' בלוז מקפיץ. נו, נו,
המשוררת תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר מתוך אלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות סגנוניים (קרוס קלטשר) מגיע
"רדיו רמאללה" היה כינוי ישראלי לתדר ירדני מופלא שבני דור השישים האזינו אליו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר מוסיקת פופ שלא הגיעה אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת
מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי
רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו. זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין,
לריקי גל מריעים באמצע שיר. אי אפשר להמתין עד שתגיע לסופו. זה הניואנס בהגשה, באינטרפרטציה, מנקודת הזמן בה היא נמצאת, יש לה הג'סטה הזו, עד שאינך יכול להמתין למחיאת הכף בסוף השיר. כמו נטענה מחדש, טוענת את השיר בעוצמות מחודשות של אהבה, תשוקה,
כמה כואב לך אני יודעת/ כמה כואב לך/ תכאב/ תהיה עצוב/ אל תיכנע לפחד/ תאהב אותו/ תשקה אותו/ תן לו לאכול/ שיגדל, שיגדל// ותן לו ללכת/ תנשק מרחוק/ תן לו ללכת/ תשחרר שילך ויבוא/ לפעמים// כמה כואב לך אני יודעת/
"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על
שנים אני מחכה למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר. יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול
אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא
אריק ברדון סולן "החיות" היה בן 10 כששמע לראשונה את "בית השמש העולה", שיר פולק ישן שהוקלט לראשונה ע"י הזמר ג'וש ווייט. המילים לא ממש דיברו אליו. הלחן – לא הרפה ממנו. אנחנו מדברים על נער צפון אנגליה, בפרבר מתועש של
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
הגם שלא דובר על ערב שלה, אלא של הקאמרית הקיבוצית – באתי בשביל יסמין לוי, ואני מודה לתזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, שאפשרו לי להקשיב שוב ליסמין, ומתנצל בפני נגן המנדולינה הנפלא אבי אביטל – שהיה גם הוא אורח בערב הזה, שאינני מתמקד בו, ויש סיבה (להתמקד).
האנק מרווין גיטרה מובילה, ברוס וולש – גיטרת קצב, ג'ט האריס – בס , טוני מיאהן – תופים. מקום ראשון במצעד הבריטי. הצלליות שמעו את "אפאש" בפעם הראשונה בעת סיבוב הופעות בבריטניה, כאשר כותב המנגינה, הזמר ג'רי לורדן, ניגן אותה
דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי
הנעימה שימשה סרט גרמני באותו שם, והייתה ללהיט בגרמניה וביפן עוד בטרם כבשה את ראש המצעד האמריקני ב-1961. ברט קמפרט נולד בהמבורג ב-1923 ונפטר ב-1980, כשהוא בן 56. הוא ייזכר בתולדות המוסיקה כמי ששכר את שרותיהם של הביטלס ללוות את הזמר
הוא היה נושא השיר השיר המפורסם של רוברטה פלאק – "הורג אותי ברכות", והאמת: דון מקלין ממשיך להרוג אותי ברכותו. במועדון "מתגעגעים לסוונטיז", דון מקלין הוא אחד החברים הרצויים, כותבי הבלדות המקובלים ומעוררי הגעגועים, מה שתמיד מעורר אצלי את השאלה
אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש
הרולינג סטון בחר בקרייזי של גנרלס ברקלי לשיר העשור הקודם. (2000-2010) למה? האם זהו השיר הטוב-חשוב-מיוחד של העשור? לא בטוח שאני מבין או מעוניין לדעת מדוע השיר הזה נבחר ע"י המגזין הפופולארי לזכות בתואר. זוהי גם אחת הסיבות שאני לא אוהב
הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את
המושג World Music מתייחס בדרך כלל לז'אנרים שאינם המוסיקה של צפון אמריקה, גם של בריטניה, סגנונות רוק, פולק, קאונטרי, למשל, אינם נכנסים תחת הז'אנר הזה כמו גם כמה סגנונות אתניים שאינם נחשבים "מוסיקת עולם" כמו רגאיי ג'אמייקני או פופ לטיני. כמעט כל
רוחות הנוסטלגיה העונתיות מחזירות את הבלדה הדרמטית הנוגה הזו, טונים של זמר נואש שמקונן על צערו וצער העולם. "המרמלדה" הייתה להקת פופ סקוטית, שנהנתה מהצלחות לא מעטות בבריטניה בין 1968 ל-1976. במקור נקראה הלהקה Dean Ford & The Gaylords עד
נדיר לשמוע פיוז’ן כזה של סגנונות. לאונג'. Nu Jazz. מייקל ריקאר (Michael Ricar) השווייצי מתגעגע למוסיקה הקולנועית של פעם, שנות השישים. הוא לקח שנסונים, בוסה וגם טנגו ויצר תמהיל עם מוסיקה עכשווית של מחשבים, סינטיסייזרים וסמפלרים. התוצאה מאוד רכה-מלודית, מסתורית
רגעים קסומים בביצוע "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו ספטמבר 2010
