ביקורת מוסיקה

אילן וירצברג שר על פסק זמן בין שניים שנפגשים לטעום מהאסור. שיר על אהבה בלתי אפשרית שיכולה להתקיים בזמן קצר בבועה האינטימית שלהם. היא הגיעה ממרחק. הוא המתין לה בבית הקפה. רגעים של התרגשות. "מערבולת מותר ואסור" של שני "עולמות

ממש בשעה שעם ישראל התלכד בסלונים עמוסי פיצוחים סביב The Voice וראה את המנטור אביב גפן לוחץ על כפתור ומסתובב בכיסא חשמלי, עלו "בני המה", צמד הסינת-פופ האולטימטיבי, המוסיקאים אהד פישוף וישי אדר, לבמת תיאטרון תמונע , כדי להבין, שיותר

מישהו ציין טרם ההופעה, שרונה קינן לא הופיעה בבארבי כבר שש או שבע שנים. לא ממש הרמתי גבה. אבל אחרי הערב הזה, אני ממליץ לכל מי שמתכנן את יומן ההופעות שלה: אל תחכו שש שנים. לרונה קינן יש מופע רוק, ואני

השיר ה-15 באלבום, "רומנטי או סימפטי" (כן, הגעתי עד לשם…) מפתיע. דודו אהרון שר על פלרטוטים עם שלוש: "איתך אני רומנטי, איתה אני סימפטי, על השלישית ויתרתי". פתאום התפרחח לנו הבחור, שבכל שיריו מחזר אחרי האחת והיחידה. מה קרה דודו?

נורית גלרון עשתה לי לראשונה הכרה עם יעל גרמן ב-1978. הייתי אומר את הדברים קצת אחרת: גיליתי את נורית גלרון דרך הלחנים של יעל גרמן לשירי משוררים.. אני שולף את התקליט המאובק, לימים דיסק, שנפתח ב"כשהייתי ציפור ביער", מילים של

יש אינפלציה בטקסטים כאלה. החיים תקועים. האהובה רחוקה. אם לא ממש יטוס – אולי יעוף מעל הגגות והכי טוב, שהיא תכתוב לו כדי שיפתחו הלבבות, ויתאהבו מרחוק. שורבט משהו. הקול המאונפף הרגשני מנסה להנשים את המילים במעט נשמה, כדי שהטקסט

בשיר השני, "נדודים", מטפסת נתנאלה במנעד קולה באופן שמעולם לא שמעתי אותה שרה: "האם קולך יוסיף להצילך/ ולא יסבול תנאים?/ בסוף היום אביט על האתמול/ איך נשמתי עוד בי" אולי השיר הדרמטי ביותר שנתנאלה ביצעה מעודה. לחן מורכב, משתמשת בקולה

חמש שנים בלי עלי מוהר, ויש תכונה באוויר. שרים את שיריו. ויש שיר חדש. אני שומע את טון הצער המוכר של נורית גלרון, ליווי פסנתר נוגה. האדם שמרגיש שחווה כבר הכל ועדיין, כשהוא מול הראי – מחפש את זהותו. "מה

אחרי שחיממה את "אינטרפול" באוגוסט שנה שעברה, מתאחדת שוב "כרמלה גרוס וגנר" ל-4 הופעות במופע שייקרא "פרח שחור" . כרמלה גרוס ואגנר הוקמה ב-1989 – למעשה הרכב שהוביל ערן צור, נגן הבס בלהקת טאטו, שהחל להופיע כסולן בשירים משלו, חלקם

מישהו מוכן לוותר על המושג "מוסיקה מזרחית"? למישהו איכפת לקרוא לשירים טובים שנוצרים כאן "מוסיקה ישראלית"? הבלבול הרי נובע לא משום אי קיום של ז'אנר מזרחי אותנטי, אלא מערבוב של תחומים חברתיים-כלכליים ומוסיקליים. מעולם לא יכולתי לשייך את עמיר בניון

מה הסיפור של צחי אלוש? מה "מת" בקרבו? עוד בנאדם שמחפש דרכו באפלה, תוהה על מה ולמה הוא לוחם? הניסיון להראות מצב של לחץ מגיע עד מטפורה על אדם מבולבל חסר תוחלת במצב קריטי (דם, ניגר, מונשם ממכונה) חיפשתי עזרה

תימני, רוקר? למה שלא נחברה יחדיו? הלך על זה, סגיב כהן. חיבר. אצל האחות ברקת כהן שעל כלי ההקשה לא ראיתי תוף פח. מימינה ישב בכובע קסקט ליאור שולמן, והוא דפק על התופים באופן, שהייתי מעתיק אותו (את הערב) ממרכז

אתי לוי עומדת בגשם ומקוננת את מר אהבתה-אהובה, האיש שחי "חיים כפולים כמו סוכן חשאי". תחת מטר מהשמיים, ועם מוסר כליות ענק כמו לוויתן, היא קוברת הכל ומחפשת לה "רומן קטן בלי לעשות עניין".זה הסיפור. ז'אנר שירי הדיכאון המקומי לא

יום קדוש עושה דרכו מבית הכנסת "היכל יעקב" אל היכל השמחות בקצב דרבוקות סוער. חיבור בין מקורות ומסורת לפופ אינו המצאה חדשה מאז עופרה חזה ז"ל שלקחה את "אם ננעלו" למערב בעיבוד ובהפקה אלקטרונית מדונססת. האותנטיות של המקור עולה על

פעם שירי מחאה היו פולק ובלוז, אחר-כך פולק-רוק. לענקי המחאה קראו בוב דילן, ג'ון באאז, פיל אוצ'ס, ג'ון לנון. שרו שירים למען החופש, נגד מלחמת ויטנאם, למען זכויות האזרח, בעד מעמד הפועלים. גם בישראל שמענו פה ושם מחאה. שלום חנוך אחד.

צליל אווירה אלקטרוני נוגה מקדים קול דרמטי שיורה מילים. מילים נזרקות לתוך קצב. לא חייבים לפרשן/לחפש משמעות. קחו החומרים, ציירו ציור בצלילים. אהד פישוף וישי הדר חובשים מגבעת אלקטרונית חדשה כעשרים שנה מאז נושאי המגבעת. אחרי כחמישים דקות של שברי

לא בטוח שברק פלדמן סיפר לצביקה פיק מי זו הרוני הזו. לפחות לפי הביצוע, לפיק לא הכי חשוב. אני גם לא מאמין לו, כשהוא שר שהוא רוצה לדעת/ללמוד משהו עליה ועל עצמו. מה בדיוק? צביקה פיק בא לעבודה. הוא לקראת

התזמורת הפילהרמונית הישראלית רקדה על הרבה חתונות קלילות במסגרת תוכנית הנושאת השם "קלאסיקה אחרת". תזמורת לכל עת, לכל זמר, לכל סגנון. הכל הולך בשם הפופוליזם. אבל אסתר עופרים היא שם נרדף לקלאסיקה. תרצו – קלאסיקה של הזמר הישראלי. אסתר עופרים בהיכל

מה קליידרמן עדיין קיים? כן, ריצ'ארד קליידרמן? הבלונד, העינים הכחולות? והוא מנגן אותו הדבר "הבלדה לאדלין"? כשהשבנות שלי היו תינוקות, עלינו על גג מלון בתל-אביב. הבטיחו להן לפגוש את החלום הגדול של אותם ימים. אני חוזר כמעט 30 שנה לאחור.