מוזיקה ישראלית

תחושת זרות של ישראלי בחו"ל עלולה להיות מוקצנת, כשנמצאים במצוקה. תומר יוסף כותב על מצוקה בטוקיו, שהחלה אחרי שטעם טעם של "פרח מקומי". המועקה נוצרה על רקע הטראומה – נופל על מדרכה ונזכר בערגה במדרכות של יפו בלילות, כי אפילו

צליל אלקטרו רוק פותח שיר המתאר סיטואציה של חתונה שכנראה נועד לכישלון – בגלל "האויב שבפנים", בתוך נפשו. ההבטחות שנתן – כולן עפות ברוח. היא, הכלה יורדת לבושה לבן, כולם מרימים עיניים אליה, ואילו הוא משפיל מבט, חש זר. רן

ועכשיו תכירו את הזמר אלון גל. בסופה של הביקורת הזו אני אמור לייעץ לו מה יותר כדאי לו: להמשיך להיות "המאמן הלאומי", או מעכשיו להתמקד בקריירה חדשה. אני שומע קולות שמימיים על הפתיחה שעוטפים גם בהמשך את הבריטון הנעים שמצליח

לי גאון שרה על "שקיפות מדויקת" ביחסים ביניהם. שגרת היום-יום. השיר נשמע קברט בטעם צרפתי עם נגיעות של ג'אז צועני. השירה אוורירית, אינה טעונה דאגה, מפוכחת, טיפה מחויכת. נשמעת יותר כמספרת על ופחות מי חשה את. תיאור מצב של יחסים

נעם חורב כתב לדיאנה גולבי דרמה אישית. שיר כאב, של עצב עמוק, של מילים קשות – "ציפורניים של קור", "שבילים הכי רעים", "זכרונות שקברתי עם ריח אדמה" רקע למצב נפשי קשה – קולו שמגיע בחלום הבלהות, חוסר ייכולת להירדם, ובעיקר

יהודה פוליקר מתגעגע למה שנראה כמיתוס, וכואב מציאות מאכזבת שבה נעלם מהנוף דמותו של לובש המדים הקשוח שמגן עלינו בלי לבכות, אולי ערגה לדימוי סמל הצבר "יפה הבלורית והתואר" בעבר. "גברים קשוחים שלא בוכים כבר לא תמצא בינינו", "אחים לדם".

הלחן הנצחי של חיים ברקני. הביצוע הלא פחות נצחי של חוה אלברשטיין. והנה באה שרון רוטר ומציעה לחן חדש במקצב בוסה נובה בביצוע "על בהונות", מרוחף-מהורהר. מיוחד. תזכורת: ב"האומנם עוד יבואו ימים" מעמידה לאה גולדברג ניגוד בין עתיד מאיר ואופטימי

ענבל אבנעים שרה על יחסים עם אחות (לפי הקומוניקט – נופר, הצעירה ממנה בשנה). מילים לא תמיד מביעות עומק התחושות. אבל הנגיעות מצליחות לבטא משהו מהסיפור בין השתיים, שעדיין קיים בו חלק לא פתור. השירה בתחילת השיר מעט נבלעת, ההמשך

דואט מתקתק על יחסים חסרי סיכויים בין ילדה קטנה לגבר. דני רייכנטל וליטל תיר נינוחים-מעודנים-תמימים  מאוד בשירה המשותפת, מביאים את הטקסט למקומות מאוד לא דרמטיים, נעים על מי מנוחות של המנגינה הרייכנטלית המחניפה שמזכירה משהו רייכלי. לא בדיוק זמרים "גדולים"

"ילדתי" באיזו משמעות?  אמא שמדברת אל ילדתה בגיל ההתבגרות? ואולי חשבון נפש נשי– פניה בגוף ראשון לעצמה? או מתרפקת על עברה ("זה ניחוח ישן ששובר את ליבך"), על עצמה כ"ילדת פרחים" – האם זו אסוסיאציה לילדי הפרחים של השישים –

לעולם – מהי אהבה. אם זה בא – סימן שאלוהים לצידך, אל תבזבז דקה. נחמה מייעץ גם "אל תהיה חלש" "תתחזק", תן ללב להשתחרר. אהבה שמקרבת אושר שמאפשרת שרידות. מילים. עוד וריאציה שלא תקבל את פרס המקוריות. בתאוריה – פסיכולוגיה באגורה.

שירת ה"אנחנו" שכתב אהוד מנור ז"ל כנציג העם ("אחים אנו ואחיות"), אומרת: אם למדנו משהו מהעבר, המחר שיגיע יהיה טוב ("חדש ויפה וטהור") כי בסך הכל אנחנו יכולים – "גילינו את סוד הקשר". טקסטים כאלה, שמדברים בשם עם ומדינה, כבר

מיקי גבריאלוב של השנים האחרונות מסובב גלובוס. טרובדור ארצישראלי שהוא כור היתוך של סגנונות: יווני. תורכי, בזמנו – מלחין הבית של אריק איינשטיין, בעל אוריינטציה של חבירה לשירי משוררים (ביאליק ואלתרמן) יש תחושה שבבגרותו – גבריאלוב לא ממש החליט מה הוא

שנרקוד ואלס לצלילי "אהובתי יעל"? דיסק 2 באוסף המשולש. המילים של יורם טהרלב, הלחן של יוחנן זראי. הגששים מצרפים קולות. קולותיהם המצורפים ממשיכים להדהד מן העבר. בדרך כלל קונים גשש כדי לצחוק. כאן זה גשש בעיקר בשביל לשיר. 60 שירים.

האהבה ושברונה מצמיחים עוד ועוד הררי מילות רגש, ומעט מאוד שירים מקוריים. עוד לפני שאעבור ללחן ולביצוע – כותב הטקסט עשה שימוש בכל דימוי וקלישאה אפשריים לעוד גבב מילים שדוף-שחוק-חבוט על הנושא. לילה שחר מול חלום עטוף בלבן. וגם הפער

השירים שיתנגנו בימים הקרובים מייצרים את העצב הקולקטיבי, אבל נוגעים חזק גם בעצב והטראומה האישיים. אין כמו שירים עצובים להמחיש  את האובדן, גם לחבק את הצער על בחור צעיר יפה תואר שלא הספיק לחיות. אסתר שמיר כתבה "חצי חיים אתה חבר שלי"

"רק לגעת לא לדעת לגשש במילה" שר נתן סלור שיר בביצוע משותף עם רוני אלטר, במוסיקה שלוקחת לרחבת המועדון, משפט מבטא מה שחשתי בסיום עשרת השירים באלבום החדש של סלור. נוגע, מגשש, אבל לא ממש מגיע אל עצמו, ולא רק מפני שהדיסק רובו

במציאות שלנו התחרות קשה: בטוח ששיר ביטון רוצה להיות המלכה החדשה. האם תהיה? לא פשוט: כוכב נולד, שממנו באה הציב לפחות אחת בז'אנר המיינסטרימי שלה – שלא תעשה לה חיים קלים – שירי מימון.  אני לא אומר נינט – כי נינט עשתה שינויים

ליבי לדודו. מתגעגע בטירוף לימים שהיה ילד  בחיק אמ'שלו. אלא מה: החיים מחייבים לעזוב את הקן: (פסיכולוגיה באגורה)  "אני גוזל שלך אבל צריך ללכת לצעוד אל העולם". בסוף מגיע גם משפט כזה: "כבוד אני אתן לך עד יום מותי". זה

מה חדש אצל אולארצ'יק אחרי 10 אלבומי סולו? שיר אחד – "אין זמן" – זה הכל? אם לקחת את המושג "זמן" – הרי קובץ השירים המוכרים עומד ברובו במבחן הזמן, לא משום שכל השירים קורצו מחומרים "קלאסיים", אלא מפני שאולארצ'יק

מה היא צועקת "אני כאן"? תרצו – למה היא צועקת? בוא נשאל את השאלה קצת אחרת: זה מה שהולידה תוכנית הכוכבת נולדת הים תיכונית של אייל גולן ("אייל גולן קורא לך")? שלא בעוונותי, לא צפיתי בה, אבל אם מורן מזור

"עולם הפוך ראיתי – אין שלם מלב שבור" אסתר שמיר מחפשת את הדרך אל השלם מתוך השבור. המסקנות מתוך השירים – יש מקום לאופטימיות. האם התשובות ברורות? לא בטוח, אבל הרצון למצוא אותן, התפילה להשגת הטוב היכולת להכיל את החסר

עמיר בניון שולח מהאולפן רגעים קסומים של "בואי אמא". צריכים אולי להתרגל למציאות חדשה ששירים מגיעים לא באמצעות הפצה רגילה (סינגלים, יחצנים, חברות מוסיקה, הורדות סלולר) אלא ברשת (פייסבוק) או ביוטיוב. בניון מספר כי את השיר מזכיר לו ילדות, למעשה

יונתן גולדשטיין, המוכר בכינויו ג'וני. לא בכדי אני פותח בו. על העטיפה רשום: עיבוד והפקה מוסיקלית. האם זה אותו ג'וני שכתבתי על מופע ההיפ הופ שלו (המופע של ג'וני) ב-2008?אחרי 14 קטעים מתברר שחותמו כמוסיקאי-מעבד-מתזמר על האלבום החדש של דנה

תמר קפסוטו שרה בלשון זכר "כמה שאוהב את החורף/ לא אוהב את הסתיו" . למה זכר? האם היא חושבת את מה שהוא חושב מנקודת ראותו? ופתאום זה דואט: כשאלי לולאי מצטרף. אז מדוע דואט? מבולבלים? גם אני. שיר שעוסק במהות

איזה מחיר היא בדיוק משלמת על הגעתה לעיר? שורטי שרה: "אם לשלם את המחיר אז לפחות שיהיה נעים". אבל מה המחיר? מבטים שננעצים על היותה במכנסים קצרצרים? הזיונים? חיוכים שמשקרים? צפיפות? סירחון שבאוויר? בנים בגופיות? מה הבעיה שלה? בטח שורטי יודעת

"מי זוכר ומי יודע/ את הדרך אל ביתי/ מי אשר קולי שומע/ הוא יבוא הביתה איתי" מי שר? יהורם גאון. השיר "סימני דרך" של נעמי שמר פותח את האוסף השלישי של "ארבע אחרי הצהרים" אחרי אות התוכנית (ה"בה דה דה

הכל בסדר?!  מור, את בטוחה?  תלוי את מי שואלים: כששואלים אותי – "הכל בסדר?", אני לפעמים מתחבט אם לענות "בסדר" או "הכל בסדר", שזה אחלה בסבבה, אבל יש גם גרסה פולנית: "שלא יהיה גרוע יותר" או גרסת הפטליסט – "חי,

מה קרה אחרי עשרה חודשים? אור בקצה המנהרה? האפשר להשיב אהבתו שאבדה? ליבי-ליבי לדור דניאל. עשרה חודשים, עשרה שירים. טון קולו משדר לאורך הדיסק – לא קלים חיי איש צעיר אוהב. אוהב-דואב-כואב-מתגעגע. בשיר האחרון הבליח לו משפט יפה: "ובין השקט