לקראת סיום תורגמה ההתרגשות המשפחתית לשיר ערש אידי (יובל כהן קרא לו "שיר הרדמה"… ) Ai Li Lu Li Lu, שאמא שרה להם בילדותם. אילו הייתה טלוויזיה, המצלמות היו מתכווננות לשורה 4, כדי לקבל פני אמא-אבא של שלושת הכהנים. יש
השאלה שלכם נכונה: מה לצמד "הפרברים" ולג'אז?. תפנו אותה לעמיקם קימלמן, המנהל האומנותי של פסטיבל יפוג'אז, שעומד השנה בסימן של דואטים. קימלמן, מוסיקאי ליגת על וסקסופוניסט מעולה, הכין רשימה של אמנים ומופעים בסימן של "אינטימי בשניים" – "כשהג’אז פוגש את
יום הולדת 70 היתה סיבה למסיבה לאחמד ג’אמאל באולימפיה בפריס, מהפסנרנים היותר משפיעים על סצינת הג’אז המודרנית. החברים שעלו לנגן מצויינים: ג’ורג’ קולמן בסקסופון טנור בצליל כמו-קולטרייני בשרני, אידריס מוחמד שעל התופים, ג’ייימס קאמאק בבס. בין 6 הקטעים 4 סטנדרטים
אם יש משהו שנקרא "ג'אז צועני" (או "ג'יפסי סווינג") – אז זה האלבום הזה. רמת נגינת גיטרות וירטואוזית – בפני עצמה. אני משווה את זה נאמר למה שפאקו דה לוסיה נותן בביצועי הפלמנקו שלו כולל הרמה הפנטסטית במשולש הגיטריסטים של
קול האלט הסקסי שלה לא מדהים, אבל היא עושה בו דברים מדהימים, והיא מנגנת פסנתר זורם, מלודי. יודעת לסחוף את הריתם סקשן שלה. הופעה חיה בנובמבר 2001 באולימפיה פריז. דיאנה קראל קראל בחרה סטנדרטים הכי מוכרים. "אני אוהבת להיות כאן
פסטיבל ניו אורלינס 2022 במוזיאון החזיר לעיר תל אביב את מה שהיתה זקוקה לו כאוויר תרבותי נקי לנשימה – חגיגה מוסיקלית קוסמופוליטית. על האטרקציה – סווינג דאנס אורקסטרה מברלין כתבתי במסגרת נפרדת. ההיי לייט הברור של הפסטיבל. הפסטיבל החזיר גם
ווינטון מרסליס וההרכב ניגנו במחצית הראשונה של הקונצרט כיצירות שנכתבו בשנות ה-20, ואילו המחצית השנייה כללה שירים מהעשור של 1940-1950. בתולדות הג'אז, שני העשורים הללו היו בעלי משמעות רבה ועמדו בסימן של אירועים ודמויות בולטים רבים. שנות ה-20 היו עידן
ג'אז לתועלת מוסיקאי הג'אז. נגנים מתנדבים בלי לשאול על פרנסה, גם כשהם עצמם נזקקים. כפי שמציין נט הנטוף בהערות לאלבום הזה בן שני הדיסקים, "מוזיקאי ג'אז לא מקבלים ביטוח רפואי. הם גם לא מקבלים פנסיה…כשהם כבר לא עובדים באופן קבוע
לראות מופע ג'אז שצולם בצבע בשנת 1964 – מחזה נדיר. המקום "תאטרו דל ארטה (Teatro dell'Arte) שבמילאנו איטליה. גאון החצוצרה מיילס דיוויס מופיעה עם חמשייה שבשורותיה ויין שורטר בסקסופון טנור, הרבי הנקוק בפסנתר, רון קרטר בס, טוני ויליאמס – תופים.
דבר אחד סיקרן אותי באותם רגעים: מה סשה ארגוב עצמו היה אומר על העיבודים שבולאני רקח למוסיקה שלו. כמו שאני זוכר אותו, הוא לא הכי אהב שעושים כל מיני מניפולציות על המוסיקה שלו. סשה אהב שהיא מנוגנת ומזומרת הכי קרוב
כמה עמוקה אהבתי לנגינתו של ביל אוונס. הקלטות חיות משנות השישים, מה"טאון הול" ו"וילאג’ וונגארד" בניו-יורק. לא רק. טריו הכי מתאים לו. גם לי. בין הנגנים – אדי גומז וצ’אק יזראלס בבס, לארי בנקר וג’ק דג’ונט בתופים. הרבה סטנדרטים. ההרמוניה, הקצב
שלישית הסטנדרט'ס הנצחית מנצחת כרגיל. מכרים ותיקים תמיד מתקבלים בברכה. האלבום ה-18 של ג'ארט-פיקוק-דג'ונט ב-ECM , ויש טוענים, נאמר בסופרלטיב לא היסטרי, שזו השלישיה הגדולה בהסטוריה של הג'אז. ואכן: הטריו הזה גרם לי רוב השנים מנחת ועד עונג. אנחנו בפסטיבל
אהבת הג'אז האקלקטי של איריס ועופר פורטוגלי. ניכנס לבייסמנט שלהם. אלבום שמיני יצא משם. חם, מחמם לב – עם מיטב הנגנים שהוזמנו לנגן מוסיקה מכל הגוונים, סטנדרטים, ג'אז קלאסי, יצירות מקוריות. עונג ג'אז ישראלי. ההתחלה עוד במרץ 2020. הסגר על
ההתקדמות של אבישי כהן, הבסיסט הישראלי בעולם הג'אז מאז הופעתו בשלישייה של צ'יק קוריאה ב-1997 פנומנלית. אפשר לומר את הדברים בצורה הכי בהירה: הוא הפך לכוכב עולמי בזכות צליל הבס שלו שמייצר צבעים בין צ'לו לכלי הקשה, יצירות מקוריות החובקות
ב -29 בספטמבר 1947, התרחש האיחוד הנדיר של שתי אגדות ג'אז: מנהיג הלהקות והחצוצרן דיזי גילספי והסקסופוניסט האגדי צ'רלי "בירד" פרקר. אליהם הצטרפו נגנים וסולנים ידועים ביניהם ג'יימס מודי וססיל פיין. הקונצרט נקרא רשמית כמופע של "דיזי גילספי והתזמורת שלו",שאמור
במקום הרכב ג'אז מלא, החצוצרן אבישי כהן והפסנתרן יונתן אבישי בחרו להצטמצם לצמד. חברים ושותפים מוזיקליים מאז חטיבת הביניים, הם תיעדו את שיתוף הפעולה המתמשך ביניהם ב – Playing The Room, אלבום שיצא בחברת המוסיקה ECM. התוצאה הראתה שהשניים ידעו
מתי שמענו לאחרונה ענקי ג'אז בישראל? מאז פסטיבלי הג'אז באילת סוף השמונים-תשעים של המאה הקודמת – פחות פחות מגיעים לכאן. אירוח של אגדות ג'אז הוא חיזיון כל כך נדיר, שצריכים לפנות לאיש בעל קשרים כמו הפסנתרן לאוניד פטשקה, שמנגן הרבה
יכול להיות משהו מלהיב בהאזנה לזמר ג'אז שמצליח בפרייזינג נכון, במנעד גבוה, בשליטה להעניק לשירים עוצמה ופרשנות ייחודיים. יש זמרים שאוהבים לחקות נגני ג'אז, יש שלוקחים הרבה סולואים מאולתרים בסגנון 'סקאט', יש שמעדיפים להתמקד בפרשנות שלהם למנגינה ולמילים. ישנם הזמרים
היא הגיעה לשיר שירים של שרה ווהן ושל דיוק אלינגטון. מי שחיפש את שרה ווהן העכשווית אצל דניס קינג – לשווא חיפש. הן שונות, או כמו שאמר מפיק הערב, ברק וייס, את ווהן אי אפשר לחקות, כמו ששום זמרת ג'אז
מה עוד אפשר לעשות עם פסנתר? אליו וילפרנקה, פסנתרן ומלחין ג'אז קובני, הגיע לכאן לנגן צ'יק קוריאה. הוא היה בין חמשת הפסנתרנים שנבחרו ע"י קוריאה להופיע בפסטיבל הג'אז שנקרא על שמו. אייקון הג'אז שנפטר בפברואר 2021, שימש השראה לוילפרנקה, שהתעמק
חלק מהמעלה בתקליטור זה הוא שהשירים מייצגים סוג של דגימה של אמנים שונים שרוי היינס ניגן איתם לאורך השנים, עד לידת העידן הג'אז הקריר. הוא היה המתופף של לסטר יאנג בסוף שנות הארבעים, שיתף פעולה עם באד פאוול, מיילס דיוויס, צ'ארלי פרקר,
לא הייתי צריך לחכות לסולו הנפלא של "Rhapsody in Blue" כדי להבין את החיבור של הפסנתרן טד רוזנטל לגרשווין. ארבע השעות של הטריו שלו במועדון גריי בת"א במסגרת מופעי קהילת הג'אז ההישראלית בניהולו של ברק וייס, היו אחת מחוויות פסנתר
שמעתי בעבר קאברים טובים של רדיוהד של מוזיקאי ג'אז, למשל בראד מלדאו בגרסת סולו לפסנתר של "Paranoid Android", שהוקלט בפסטיבל ג'אז בצרפת. ירון הרמן, הפסנתרן הישראלי שבסיסו בצרפת, עשה את "No Surprises" עם הרכב שכלל את כריס טורדיני (בס) וטומי
סופרלטיבים? עם פט מתיני אני מרשה לעצמי להתפרע. בסוף הערב רשמתי משפט כמו – קוסם הגיטרה ניגן פה. הוא אגב הרוויח אותו (את הסופרלטיב) ביושר. מה שהאוזניים של אלפיים איש שמעו בהאנגר – הוא סוג של מוסיקה ששומעים רק מנגן
הביטלס עדין Here, There and Everywhere, וכשמדובר בלהקת ארבעת המופלאים – סולד אאוט הוא מובן מאליו, גם כשהז'אנר הוא ג'אז. אנחנו בערב הסיום במשכנו החדש של פסטיבל יפוג'אז בבית ציוני אמריקה ב…תל אביב. המותג נשאר, העיר (יפו) נשארה מאחור. תמיד
בתוכניה של הפסטיבל נכתב כי הרוק הוא "ילדו החוקי של הג'אז". יותר נכון יהיה לומר ששניהם נולדו מהבלוז, אבל המרחק שנוצר ביניהם הוליד ברבות השנים ניסיונות לקרב אותם, ואפילו להתחבר. מיילס דיוויס, למשל, נחשב לאחד החלוצים הבולטים במיזוג בין שני
אין כמו יפו בלילות הירח האלה, אבל כדי לראות ולשמוע את פסטיבל הג'אז שנולד בה, תצטרכו לשים בווויז "בית ציוני אמריקה" במרכז ת"א… זה קורה כשפסטיבל יפוג'אז עובר שלושה קילומטר צפונה לתל-אביב, ועדין נקרא "יפוג'אז", כי על מותג לא ממהרים
הסקסופוניסטית והחלילנית הצעירה מרתה ווידג'יק Marta Wajdzik מנגנת בסקסופונים ובחלילים עם רביעיה הכוללת את הפסנתרן החשוב פאבל תומאשבסקי. מדובר בנגנית המדורגת בין הטובים בגל חדש של סקסופוניסטים יצירתיים. היא רק בת 21, נגינתה נותנת הצצה לדור החדש של הג'אזיסטים הפולנים. המסורת הנפלאה נמשכת.
"ברחוב הדולפין הירוק" ("On Green Dolphin Street") הוא שיר פופולרי משנת 1947 שהלחין ברוניסלב קייפר למילים של נד וושינגטון. השיר הולחן לסרט "גרין דולפין סטריט", שהתבסס על רומן באותו שם משנת 1944 מאת אליזבת גודג', והפך לסטנדרט ג'אז לאחר שהוקלט
"איזה כף לדבר עברית", אומר הפסנתרן אוריאל הרמן לקהל. סיבת ההתפעמות? אוריאל, אחד הפסנתרנים הישראלים הפעילים והמצליחים בעולם, כמעט אינו נמצא בארץ. כשהוא מגיע לכאן לנגן – יש לו ככל הנראה מטרה אומנותית מאתגרת. אנחנו בפסטיבל הג'אז הפולני במועדון גריי
