מוסיקה ישראלית

הדממה אינה מכירה את אורות הניאון של חיינו, ממתינה בלי טינה שנתעורר אל האור שבה. מוש בן בסט מחפש את האור בדממה. אנחנו בחורף 2012. הנרטיב שלו מתאים לימים אפורים. גם צבע העטיפה בהתאם – איש קטן על אפור גדול.

חיפשתי שיר של מושיק עפיה. לא כמבצע. אלא ככותב. שיר מקורי אחד לרפואה. לשווא. תן לכתבנים-יצרנים לשחק אותה בשבילך. למה אני אומר את זה? כי בשביל להתבלט במה שנקרא "הז'אנר הים-תיכוני" – רצוי שיהיה לך איזשהו ערך מוסף. למושיק עפיה

איך רוקדים לבד "בחללים האדישים של הלב"? לנועם חורב, שמסר את הטקסט למירי מסיקה (השיר "לרקוד לבד"), יש כנראה הסבר למטפורה ה"קרדיולוגית" המעניינת הזו. אם להיאחז בה – מירי מסיקה היא זמרת, ששרה מכל חדרי הלב, זמרת של גאות רגשות.

אחרי 11 שירים, אני לא יודע מיהו  יאיא כהן אהרונוב. כלומר – זהו הבחור המתולתל שאוחז בס ב"הדג נחש", אבל באלבום הזה הוא אינו דג ולא נחש, לא חתול ולא אריה. הוא כמה חיות שמתרוצצות על הפס קול המוסיקלי שלו.

בספרדית – להיות מאוהב זה להשיק ספינת נשיקות על המים, לתת ללב לצרוח, לגוף להשתגע, להרגיש דם רותח. לסבול קשיי נשימה. אבל כאן – זה עברית. האמת אין כמו פבלו רוזנברג לשיר פופ לטיני בעברית, בלי שזה יישמע שפה מנופחת,

את ההופעה הזו אני חייב לעצמי פעם נוספת . יש סיבות: נלך מן הקל – האולם במרכז ענב מבאס, במיוחד כשמדובר במופעי רוק. אולם קטן מאוד, אבל יש לך תחושה שהזמר מרוחק. וגם התאורה – לא נותנת כבוד לזמרת. מה

מה חדש אצל מאיה בוסקילה?. יש ויש. בל נמעיטה. אומרים לי שהיא כנראה בדרך לאירוויזיון, ושהיא נוסעת ללה לה לנד. רגע, לאן מאיה בוסקילה נוסעת? ללה-לה-לנד? למה מה? למה לה? אפשר עוד לעצור אותה? בזאפה הייתה לה תוכנית ריאליטי מרהיבה.

לפני השיר "מלטף ומשקר", דיבר עברי לידר על אביו שנפטר. נמלא געגועים. רעד בקולו. ליטף ולא שיקר. שלח את הקהל הביתה לצלצל להורים. זה רגע מכונן, כמעט פסק זמן בחגיגות עברי לידר 2012, שהגיעו להרבה שיאים צפויים. חגיגות? לא תמיד

האלבום נגמר אחרי שבעה שירים. מי שיגיד – הראל סקעת "לא סיפק הסחורה" – לא אתווכח איתו. מה החיפזון? מה קרה? מה החאפ-לאפ? פיצוי? הדואט עם יהודה פוליקר בשיר "גיבור"?  – לא ממש. מה מהות הדואט? האם רק כדי  להציג  את

בפרפרזה על שיר מוכר: גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. הקולות, המנגינות, ההרמוניות מבהירים, כי "המרפסות" נמצאים שם, משוטטים בנבכי נשמותיהם, שרים על חיים כאוטיים על אובדן דרך, ספקות. איבוד אמונה. "מעיל גשם" מדבר על אדם שלא מרגיש דבר. היאוש מגיע

רועי פרייליך רוצה לעמוד מתחת לחופה. לא להאמין שמישהי מוכנה – לעמוד איתו. זו אינה טעות. כך נפתח האלבום השני שאני שומע מ"נערות ריינס" אחרי "נערות ריינס" של 2009. רוק'נ'רול Raw בסיסי. גיטרות-בס-תופים. כמו המוסיקה באלבום ההוא – גם הפעם היא

אלבום חדש לעמיר בניון, ואני מוצא עצמי עוסק/עסוק בהבנת הנקרא, עוד בטרם מוסיקה, ובמילים פשוטות: למה התכוון המשורר, ואם לדייק המשוררת. מרים בניון שמה, רעיתו של עמיר. חמשת השירים (המילים) שעמיר בחר מפרי עטה מיוחדים, לא פשוטים. מאתגרים. הנועדו? נועדו

הבטחנו לעדכן: ידענו שלא יישאר זמר ים-תיכוני שלא יצטרף לחגיגות ויחדש את להיטי הז'אנר של פעם בעוד שרשראות של מחרוזות: הפעם דקלון וצלילי הכרם מצרפים אליהם את חיים משה כדי להשיב לחיים את חנהל'ה התבלבלה, חסידה צחורה, גדליה רבע עוף, סורו

דנה עדיני, צליל דנין, ברי סחרוף, מיכה שטרית, ריף כהן, אפרת גוש, מוניקה סקס. אבל מה עם "מטרופולין", הרכב הקונספט שאפיין את אלבומיו הקודמים של עופר מאירי, המוסיקאי-המפיק הנחשב-מוערך-מבוקש (בימים אלה – רמי קלינשטיין, אביב גפן, גיא ויהל)? "מטרופולין" הוא

השבוע התיישבה יעל דקלבאום ליד יובל בנאי בבארבי לשירי שירי משינה אנפלאגד. מה היא עשתה עם משינה? תקשיבו לדיסק החדש, ותבינו את השאלה. בכל זאת, היא שרה בערב הזה את "קצוות" מהדיסק החדש. זה הולך ככה: "לפני שתיקה בקצה האור/

כמה שעות אחרי שסיימתי לשמוע את "עץ על המים" הדיסק החדש, אני כבר מול עמיר בניון במועדון (אוכל לפני מוסיקה, מסתובבים הרבה באמצע ההופעה). לא הסתיר התרגשות עמוקה. בסוף הערב, סיפר לי, שההתרגשות קשורה גם במועקה, נטל שההופעה גורמת לו. אם

ממש בשעה שעם ישראל התלכד בסלונים עמוסי פיצוחים סביב The Voice וראה את המנטור אביב גפן לוחץ על כפתור ומסתובב בכיסא חשמלי, עלו "בני המה", צמד הסינת-פופ האולטימטיבי, המוסיקאים אהד פישוף וישי אדר, לבמת תיאטרון תמונע , כדי להבין, שיותר

מישהו ציין טרם ההופעה, שרונה קינן לא הופיעה בבארבי כבר שש או שבע שנים. לא ממש הרמתי גבה. אבל אחרי הערב הזה, אני ממליץ לכל מי שמתכנן את יומן ההופעות שלה: אל תחכו שש שנים. לרונה קינן יש מופע רוק, ואני

השיר ה-15 באלבום, "רומנטי או סימפטי" (כן, הגעתי עד לשם…) מפתיע. דודו אהרון שר על פלרטוטים עם שלוש: "איתך אני רומנטי, איתה אני סימפטי, על השלישית ויתרתי". פתאום התפרחח לנו הבחור, שבכל שיריו מחזר אחרי האחת והיחידה. מה קרה דודו?

הרביעיה? זו הייתה צריכה להיות "החמישיה" מי לא התלבש? נו, ברור. יצחק קלפטר. ראיתי אותו בקהל. עובר תקופת התאוששות. נאחל לו רק בריאות. קלפטר – כי הרביעיה היא למעשה חיבור בין שני הרכבים שבהם השתתף קלפטר: "נפגשנו" עם אלון אולארצ'יק

נורית גלרון עשתה לי לראשונה הכרה עם יעל גרמן ב-1978. הייתי אומר את הדברים קצת אחרת: גיליתי את נורית גלרון דרך הלחנים של יעל גרמן לשירי משוררים.. אני שולף את התקליט המאובק, לימים דיסק, שנפתח ב"כשהייתי ציפור ביער", מילים של

בשיר השני, "נדודים", מטפסת נתנאלה במנעד קולה באופן שמעולם לא שמעתי אותה שרה: "האם קולך יוסיף להצילך/ ולא יסבול תנאים?/ בסוף היום אביט על האתמול/ איך נשמתי עוד בי" אולי השיר הדרמטי ביותר שנתנאלה ביצעה מעודה. לחן מורכב, משתמשת בקולה

מישהו מוכן לוותר על המושג "מוסיקה מזרחית"? למישהו איכפת לקרוא לשירים טובים שנוצרים כאן "מוסיקה ישראלית"? הבלבול הרי נובע לא משום אי קיום של ז'אנר מזרחי אותנטי, אלא מערבוב של תחומים חברתיים-כלכליים ומוסיקליים. מעולם לא יכולתי לשייך את עמיר בניון

תימני, רוקר? למה שלא נחברה יחדיו? הלך על זה, סגיב כהן. חיבר. אצל האחות ברקת כהן שעל כלי ההקשה לא ראיתי תוף פח. מימינה ישב בכובע קסקט ליאור שולמן, והוא דפק על התופים באופן, שהייתי מעתיק אותו (את הערב) ממרכז

שמחה גדולה. ריטה חוזרת הביתה. שיר ראשון – שאנה (מסרק). קומו. תרקדו איתה. דמיינו הלהט שלה. צ'ה, צ'ה, צ'ה. מילים? – בפרסית. הצטרפו למקהלת משפחות יהאן-פרוז ואלייב. ריטה מספרת כי בסאונד המקורי עשו שימוש בשיניי מסרק. אז יאללה, תביאו מסרק.

פעם שירי מחאה היו פולק ובלוז, אחר-כך פולק-רוק. לענקי המחאה קראו בוב דילן, ג'ון באאז, פיל אוצ'ס, ג'ון לנון. שרו שירים למען החופש, נגד מלחמת ויטנאם, למען זכויות האזרח, בעד מעמד הפועלים. גם בישראל שמענו פה ושם מחאה. שלום חנוך אחד.

צליל אווירה אלקטרוני נוגה מקדים קול דרמטי שיורה מילים. מילים נזרקות לתוך קצב. לא חייבים לפרשן/לחפש משמעות. קחו החומרים, ציירו ציור בצלילים. אהד פישוף וישי הדר חובשים מגבעת אלקטרונית חדשה כעשרים שנה מאז נושאי המגבעת. אחרי כחמישים דקות של שברי