מוסיקה הופעות

שר התרבות של ברזיל לשעבר חוזר לשורשים בדרכו שלו. ז'ילברטו ז'יל בן 71, שיער אפור במקום תספורת הדרדלוק של פעם, מצטרף לגל הקשישים בעשור השביעי שלהם, שרוקדים על הבמה, לופת גיטרה חשמלית אדומה, מוביל הרכב עם כלים פולקלוריסטיים כמו אקורדיון

לפני ששלומי שבן הצטרף לסימפונט רעננה באמפי של רמת הגולן, קיבלנו קטעים מאופרות, ליתר דיוק דובדבנים מהקצפת של מבחר האופרות הגדולות. דוד זבה, מנצח הסימפונט, סיפר את הסיפורים בלהיטות יתר והזמין בעלי הקול לשיר. תחת שמי ירח בגולן בליל ט"ו

שם רמת הגולן, הושט היד וגע בה – בירח מלא. ועוד בערב ט"ו באב. וגם סימפונט רעננה ושלומי שבן. איפה אנחנו? באמפי גולן בקיבוץ אפיק. חוויה של פעם (אולי פעמיים) בחיים מהסיבה הפשוטה: אוטובוס תיירים לקח את כבודו לסיור ט"ו

מי שמע על הטייגר ליליס? ב"בארבי" שמעתי הרבה רוסית. אבל אחרי הערב הזה, אני יכול לבשר שהקהל הלא "רוסי" הפסיד בגדול. טריו קול-באס-תופים העביר אותנו אל קברט פאנק ברכטיאני סוריאליסטי בתערובת של אופרה, פולקלור-צועני, ושירי-הלל לחיי דקדנט-הביבים ברוח הגדה השמאלית

חאריס אלקסיו חייבת לנו חצי הופעה. מילים פשוטות: ההופעה החלה רק בחצי השני. תרצו: מהפך. אחרי שעה לא מרשימה, גילינו את חרולה שאנחנו אוהבים. מה קרה בחצי הראשון: תחברו רפרטואר לא אטרקטיבי, סאונד סגור וזמרת שנשארה בהילוך שני עם הצליל

בסוף הערב היו מי שביקשו את "ילדים זה שמחה". מבחינתם – שלמה בר ללא השיר הזה אינו שלמה בר השלם. אבל שלמה בר בערב הזה דווקא בחר לא להציג את שלמה בר השלם, אלא חלקים ממנו במופע שנקרא "נקודת מפגש".

ואיפה הראסטות? רייכל בקרקפת חשופה עלול לגרום הלם לקהל, שהגיע בשביל רייכל עם כל הדבר הזה על הראש. זה נראה כמו הפרת הסכם. אבל אז הגיעו הצלילים הראשונים, האיש, הפסנתר והחגיגה, ובחלל אמפי קיסריה נשמעה צפירת ארגעה. זהו עידן רייכל.  בסוף הערב

שנתיים וחצי אחרי "אור גדול" (דצמבר 2010) חזרתי לשמוע את אמיר דדון באותו מקום. אמרתי לו אחרי המופע, שאם היה לי מד אנרגיות, נדמה, שהמחוג היה קופץ גבוה יותר לעומת המופע ההוא. הלך משיא לשיא. הטעין כל שיר – קצבי כשקט בעוצמות תחושתיות נדירות.

ג'וני ווינטר התחיל עם "ג'וני בי גוד" קאבר לצ'אק ברי.  קשיש לבקן (בן 69 בלבד) בכובע בוקרים, מחמם כיסא כמעט לאורך כל הערב. הקול בקע ממיתרים שרופים שמתחצפים לשיר, המיתרים של החשמלית שלו – הם העניין, אלא שבשירים הראשונים הגיטרה לא

שלמה גרוניך בארבע מערכות. פסנתר, אנסמבל מיתרים, נגני ההרכב. עם שלומי שבן, ארבע ידיים על פסנתר, בשני פסנתרים. איך חוזרים למציאות אחרי ערב כזה? שאלה לא פשוטה לגרוניך. היו כאן כמה שיאים שגרוניך לא יכול לחזור עליהם כל ערב, בעיקר הדואטים עם שלומי

לדניאל ג'ונסטון יש אומץ לעלות על במה עם כרס נשפכת מתחת לחולצה, יד רועדת שאוחזת במקרופון וגם לעשות שימוש בהרכב החימום הישראלי ("סודה פבריק") של הערב מבלי שהופיע איתו אפילו פעם אחת לפני כן. לא יכול להיות שזה אדם רגיל.

עידן עמדי סיפר על איזו הופעה באשקלון. עשרים ושמונה אנשים קנו כרטיסים. ברור היה שאם זה יימשך ככה, יש להחזיר ציוד, ועמדי יודע מה זה להחזיר ציוד. באמפי שוני התברר שאם אתה אמן בדם – לך עם זה עד הסוף.

"יש רק דרך אחת להרגיע את נשמתי, כאשר השמש שוקעת. אני מגיע אליך, כשאין אף אחד אחר בסביבה"… שר דייב גאהן ב – Soothe My Soul, תוך שהוא מוסיף פירואטים לביצוע."דפש מוד" הגיעו אחרי השקיעה לפארק בסחף חושים ענק. כדי

יכול להיות שהגענו מהר מדי לסוף? גם נינט שאלה את השאלה. גם לה זה חלף ביעף. ספרתי 18 שירים מתוכם – עשרה שירים מהחדש, "כל החיות ידעו". סיכון? נינט היא זמרת שממשיכה בדרכה הנועזת, ההרפתקנית. אמנות איכותית אינה נוצרת מהחנפה.

אחרי האלבום, מגיעה כמעט באופן טבעי – ההשקה. פעם קראו ל"השקה" – "בכורה". היום השקה היא אופרה בפני עצמה, טקס, חגיגה, הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, אנקדוטות, אורחים על הבמה. תודות ארוכות ויהונתן גפן אחד בכובע שחור. יהונתן גפן התנחל

פסטיבל ישראל עושה מאמץ למלא את משבצת הג'אז והפופ. הצצה למבחר מראה תערובת מגוונת בין אנינות לפופוליסטיות. "כוורת", שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר, מול ההרכב האקלקטי של איש כלי הנשיפה דון ביירון. דון ביירון  ו ה– New Gospel Quintet. המוטו של ביירון, "אמן

פול גילברט, לא יפה. מפיק הערב הבטיח לקהל, שאם הוא יעשה "הרבה רעש", אתה חוזר להדרן. הקהל הרעיש, אבל אתה לא חזרת. ככה מודים לקהל שקיבל אותך כל כך יפה? שדחף את ההופעה שלך, כאילו סגד לאלוהי הגיטרה החדשים? אגב,