יכול להיות שאחינועם ניני לא הופיעה בראשון אפילו פעם אחת משך עשרים שנות הקריירה שלה? בסוגיה החשובה הזו דנו שני גברים ראשלצים בסיום ההופעה. מה הבעיה? גאוותכם נפגעה? הרי ניני עצמה הודתה באשמה. אחינועם ניני הגדולה לא הופיעה מעודה בעירכם
זה שישב לידי המהם-זמזם-זייף את "אהבה בת עשרים" ששרה קורין אלאל. לא חבל להרוס? נכון שהתכנסנו לשמוע שירים יפים ששר יוסי בנאי, אבל, אדוני, זה לא ערב של שירים ששרים עם שירונים, בא לי להגיד לו, ואם הייתי פחות מנומס הייתי
הורים יקרים. חיכיתם לילדים שלכם אחרי המופע בנוקיה?. טוב שלא נכנסתם. הייתם רואים את Redfoo עושה חגיגה בתחתונים. אני לא אקרא לזה מופע סטריפטיז לילדים. אבל עובדה אחת אין להכחיש. נוקיה הייתה מלאה בילדים מוטרפים. מיהו ה- Redfoo הזה מ-
משהו טוב קורה לאסף אבידן, אמר לי מישהו בסוף הערב. הרמתי גבה. משהו טוב? ומה-עד-עכשיו? היה רע? אבל במחשבה שנייה, יש אצל אבידן, אם לסכם את מחשבותיי עם יציאתי לשדר' ירושלים בסוף המופע – התמקצעות בימתית. נכון שהוא עדיין אינו
מה זה כובע הנפוליאון הזה? מה עושה כאן רקדן הבטן המתוכשט אלירן עמר עם בטנו הרוטטת. ואיך נפלה עלינו מלכת הדראג סוזי בום, ומשפחת אלאייב שהשתלטה על הבמה? נו טוב, אנחנו בחגיגת ההשקה של A Paris. ריף כהן החליטה שבחגיגה
הבמה של קורין אלאל ברידינג 3 הייתה על טהרת הגירלז. לא ממש להקה של גירלז במובן של עלמות צעירות שמתכוונות להגיע לפסטיבל גלסטונברי בקיץ הבא (שמעתי שנינט תהיה שם!) אבל מה שהתקשורת אוהבת לכנות "רוק נשי". לא רק המחשפות (או
ככלות הקול והתמונה, שיר אחרון בערב, אליו מצטרפים אורחים מיוחדים שנקראים "תיסלם", רשמתי מינוסים לשלושה שירים שהופיעו אצלי ברשימת ההדרן: "נועה של הים", "כוכבים" ו"עוד פגישה". אנחנו שישי בלילה, אמפי שוני. באחת עשרה חייבים לסגור את האורות, כי המועצה המקומית
כמה שילמתם על הרד הוט צ'ילי פפרס בפארק? כמה פריקים קנו כרטיסי VIP ב-1200 שקלים? כמה ל"טבעת הזהב" ב-750? בכלל, מעניין מי הם המעריצים של צ'ילי פפרס בישראל ? ממתי הם נעולים עליה? האם התחילו להאזין ללהקה לפני Under the
שאלו אותי – בסוף הערב איך הייתי מגדיר את המוסיקה של הכלייזמטיקס? קימטתי את המצח. עניתי בשאלה: לפני שיוני רכטר עלה לבמה או אחרי? החיבור עם יוני רכטר הוא כמובן חד-פעמי, אבל הצירוף הזה מסביר את אופן ההתגמשות המוסיקלית של הכלייזמטיקס, שבבסיסו הינו
משיקים את אסי ישראלוף החדש. ספינתו יצאה לדרך. מסע עם פסנתר. הרבה התרגשות. הרבה חברים. הרבה פרגון. מחוץ למועדון רדפו הצלמים אחרי מישהו. מה אסי כזה סלב? שאלתי את עצמי. על מה המהומה? אולי מזנבים אחרי חבריו ל"מה קשור", שהגיעו לחגוג
לפני ארבע שנים הגיעה לביתי בחורה, ליאת יצחקי שמה. אני, בתחושה של "מגלה כישרונות", הבנתי כי שיחקתי אותה. גיליתי זמרת. מאז, המתנתי, שבמהלך השנים יקרה עם המופלאה והנאווה משהו גדול. מצד שני, הסיפור שלה הסגיר בעייתיות: הזמרת, אז מבית שאן, הייתה
המילטון לייטהאוזר, Hamilton Leithauser, חליפה, עניבה (גם בחום הזה אתה מגיע להופעה בבגדי עבודה) במרכז הבמה לא עושה רושם שהוא הולך להחניף לנו אפילו ב"ערב טוב תל אביב". האיש באמת בא לעבודה. כל הרכב האינדי רוק הזה אומר – עזבו
הופתעתי: שבוע וחצי לפני האירוע – יוצאת הודעה על פסטיבל ערד 2012 שנקרא "יש זמר באוויר". וגם – הכרזה על חגיגות 30 שנה להיווסדו. מרגש את מישהו? גם בני בשן, איפה הילד, נחצ'ה היימן, דניאל סלומון, שרית חדד ונבחרת The
אתה נמצא כאן, אמפי שוני בנימינה. לא רחוק מכאן – רבע שעה נסיעה, קיסריה, הגן הלאומי. לפי הביקוש (מה ביקוש – תחנונים לכרטיסים) שעה לפני תחילת הערב, יש להעביר לשם, לקיסריה. יכול להיות שכבר קטן עליו מבצר שוני. סיבת ההתכנסות: "אתה
אחרי שש שעות מוסיקה, אתה מבין, כי יש רגע בו הגוף פשוט מסרב להמשיך, ליתר דיוק – מצווה עליך לפרוש. תשאיר משהו למחר, אתה אומר לעצמך, וקופץ לטעימה אחרונה באחת אחרי חצות אצל ריצ'ארד בונה הקמרוני, הבסיסט המופלא, שהגיע לאילת
באחת עשרה הם גמרו, כלומר – בשיא. כל ההופעות באמפי צריכות להסתיים בשעה הזאת, אחרת תושבי בנימינה, שגרים באזור, יצלצלו למשטרה, בטח במופע כמו שבק ס', קולקטיב היפ הופ עברי היפראקטיבי, שמגביר דציבלים ככל שההופעה מתקדמת. דווקא יכול היה להיות
נחגוג איתם איזו "מחאה" סחבקית באמפי שוני עם הראפים האחרונים שלהם, "פרה פרה", "לשבת לקום", "חמרמורת". הם לקחו את כל מה שמרכיב את המטבח המוסיקלי הישראלי, רוק-גיטרות, ראפ, יוונית, עם ופילוני וגם מוקי וגם צחוקים. ערבבו בין השאר באמצעות יוסי
"איזבו" אינם מתכוונים לעזוב בשלב זה את הארץ – קראתי באיזשהו מקום הצהרה שלהם לאחר האירוויזיון. הרמתי גבה (מה יש להם לחפש פה?!) . אחרי ההופעה בבארבי, אני יכול לבשר – "איזבו" כבר איננה בארץ, כלומר היא כאן אבל המוסיקה
שמעתי שבלונדון כריס קורנל שר דואט אדיר של Hunger Strike עם אדי ודר. רעיון לא רע, שהיה מתקבל כאן יותר מאשר בברכה. מה ברכה – בהיסטריה. מפגש צמרות של שני ווקליסטיים במבצר עברי מול עדת ישראלים רעבים למזון גראנג'י מוגש על
קית' ריצ'רדס Keith Richards בן ה-69 מספר ל-בי.בי.סי כי "האבנים המתגלגלות" נמצאים בחזרות. בלשונו של הגיטריסט המהולל "נפגשנו לשתי חזרות". מה יום מיומיים? חגיגות 50 שנה לסטונס. שמועות על טור הזהב לרגל שנת היובל הזהב מתרוצצות כבר הרבה שנים. ריצ'רדס
הוא שחרר עניבה, הוריד מעיל. פה זה לא אירופה, חייך. גם מזגני טורבו לא יכולים לחום יולי-אוגוסט ישראלי. נכון שברקע מאחוריו נשקף הכחול של הים התיכון, אבל הבריזה שעל פני המים לא הגיעה. האיש שלשמו הפעלנו ג'י. פי.אס. ("מרכז פרס
גלן יוז הבטיח לחזור. בטוח שהוא אומר זאת לכל קהל בכל מקום בעולם – הייתם הכי נפלאים, ומי בכלל אמר שזה מובן שאתם הגעתם לקונצרט שלי. אבל בישראל, מול קהל אוהדיו, בואו נאמין, שהוא לא מיחזר את הג'סטה הזו כמו בכל
אז מה כל הכרטיסים לכריס קורנל בשוני אזלו? תגיעו לנוקיה. יש מקום להתרגשות, הגם שהמקום נראה גדול על מופע אקוסטי, התחושה שכריס קורנל מסוגל לפזר אינטימיות גם כאן, רגועה ומשוחררת, רחוקה מרחק גדול מההופעה של 2009, בטח מסאונדגרדן. על הבמה
לא אלך לחגיגות עשרים שנה ל"זמן סוכר" של "איפה הילד", לא משום שאמפי שוני רחוק איזה 90 ק"מ מהבית שלי או שיש לי משהו נגד ימי הולדת וחגיגות. אתקן את עצמי אם אני טועה, אבל יש תחושה, שהרוק הישראלי רוב
אם פופ-רוק לטיני – אז סנטנה, לא? מי זו Mana? סנטנה לעניים?. מסתבר שלא. הביוגרפיה מדברת על Latin rock superstars ומחזירה אותנו ל-1986 ל – גוודלחרה שבמקסיקו, אז מוקמת החבורה על בסיס נגנים שהגיעו מלהקות רוק מקסיקניות שהתמחו בקאברים ללהקות
Aufheben הוא האלבום החדש של Brian Jonestown Massacre, להקת הקאלט מסן פרנציסקו בראשות אנטון ניוקומב, Anton Newcombe, שמגיעה להופעה אחת ב-12.7 בבארבי ת"א. האלבום יוצא כעשר שנים אחרי הסרט הדוקומנטרי המיוחד Dig שעקב אחרי BJM, הרכב נסיוני שהוקם בתחילת התשעים
באתי לשמוע את יורשו של זוהר ארגוב. קיבלתי את יורשו של זוהר ארגוב. ואתם יודעים מה: אני מתערב, שזו לא הייתה ההופעה הכי טובה של ישי לוי. נכון, אין לי אמנם יכולת להשוות להופעות אחרות שלו (כי זה היה הערב
יש עוד דברים כאלה. תסתכלו על התמונה. יצא מהמאה ה-19. בדף שקיבלתי מציינים – "נצר לשושלת מוסיקלית". אז אילן היוחסין כנראה מחייב גם חיצונית. ההרכב שלצידו – נראה חבר'ה שעוד רגע מחליפים לתת מקלעים ומגלים שהכל הסוואה. לקטוש. רובי לקטוש
שאגיד: יצאתי מהבארבי עם צלצולים באוזניים, אבל היה שווה? אז, הנה אמרתי. כלומר: עזבו אתכם מסאונד. הייתי בהופעה של ההאפגן ויגס. האזניים מצלצלות גם עכשיו, והיה שווה. נקודה. ראיתי ושמעתי את גרג דולי, האיש בקדמת הבמה ממרחק מטר! ולמען הצדק
"אנחנו מהעתיד, היכן שהעבר הוא הווה", זה המשפט שיצא מפיו של גרג דולי, האיש בקדמת הבמה של האפגן וויגס The Afghan Whigs, להקת הפוסט גראנג' והאלטרנטיב האמריקאית המתחדשת. עוד לפני שהקהל הספיק לעכל את האתגר המחשבתי שנזרק, עבר דולי ל
