צהרי שישי, תיאטרון הבימה. מירי מסיקה רואה את אמא שלה על מדרגות התיאטרון. דאגה מתגנבת לליבה. "הכל בסדר אמא? מה את עושה שם? תחזרי למקום, אמא", היא מבקשת. נדמה לי שמירי מסיקה אינה מעכלת שאמא שלה אינה מעכלת, שהיא מופיעה
ישראל גוריון "קורא" את מחשבותיו של הקהל: "אתם בטח שואלים מי כאן הבן של בני אמדורסקי". אז נכון שמפרידות כמה שנים בין הבן של בני ובין בן זוגו ל"הדודאים", אבל אצל ישראל משתובב, כמו תמיד, הילד הנצחי. גם הליצן. הוא מסרב
"היה סבבה", אמר הזמר ג'ואי ברנס בסוף הערב. סולן קלקסיקו למד עוד כמה מילים מחניפות מאוצר הסלנג. לקראת סיום שלף אותן. רגע של – אני הולך להחניף לכם, הכל בסדר, כי אני עושה את זה בכל מדינה אליה קלקסיקו מגיעה.
טיפ ממדריך ההצלחה ברוק המקומי: עשה יום הולדת לתקליט ישן. אם אתה אמן מצליח, יש סיכוי ששיחקת אותה סולד אאוט. אבל כדאי גם שתהייה ברי סחרוף, ושיהיה לך אלבום ששווה לחגוג עליו. הגעתי לערב האחרון המפוצץ מתוך חמישה שחגגו 20
צודק גלעד כהנא. גם כשאנוכי הולך לראות להקת רוק, אני בא בשביל הסולן, בטח כשהסולן הוא גלעד כהנא. הנגנים יכולים להיעלב, אבל תארו לכם "ג'ירפות" ללא גלעד כהנא. אתם לא יכולים לתאר? אין דבר כזה. באחת עשרה ומשהו בלילה כוונו
ארבעה ימים אחרי שכתבתי על הדיסק – אני מקבל המחשת השקתו בלייב. בטח שחולפת מחשבה – אם הדיסק כל כך טוב, למה לקלקל לעצמך. אחרי הכל תזמורת קלאסית – יכולה להיות נטע זר (ומשעמם) במופע שמשתייך לז'אנר, שאינו חנוט בחליפות
כמו שמרגיש ליבו של כותב שורות אלו – הראל מויאל עדיין לא שם – לב הקונצנזוס, הגם שהוא מכוונן לתדרים הגבוהים של אהבת הקהל באגף המיינסטרים בין שלמה ארצי לשלומי שבת. צריך להודות: הכוונות להגיע לקיסריה – ברורות. הראל מויאל
קשה להאמין שטקסט תיאורי כזה, שמגיע מראייה רבת דמיון הוטען בזמנו בדציבלים של רוק. מצד שני – מכאן נבע קסמו של השיר שערן צור ביצע לראשונה במסגרת "כרמלה גרוס וגנר" של 1991, המשיך להלך עלינו, ומאז השיר הפך חלק בלתי
הרוק של פעם מזדקן, אבל עדיין בועט. יותר נכון להגיד: הזמן רץ, אבל אינו בורח לפליטי הז'אנר. הם הופכים יותר ויותר "מיתולוגיית רוק"… הערב במשכן לאומנויות הבמה – אורייה היפ Uriah heep, ילידת 1969 – לונדון. פעם אמרנו את השם
עידן רייכל מצטרף לעילי בוטנר וילדי החוץ? הפרויקט של רייכל את בוטנר? זו יכולה להיות הסנסציה של השנה, קונטרה אשכנזית ענקית לפופ הים-תיכוני, להיט סולד אאוט לחמש השנים הבאות. זה לא יקרה, אבל זה קרה. רייכל הגיע חד-פעמית לערב ההשקה
אור אדום מהשיר הראשון עד השיר האחרון. פניו מואפלים. רק הפלאשים חושפים את מה שמארק לאנגן מנסה להסתיר. קולו של מארק לאנגן – זה כמעט כל הסיפור, לא הפנים.הוא הגיע עם Blues Funeral, אלבום שיצא בהתחלת השנה, מחבר אותו לשירים
הטיפוס האורבאני מתגעגע למוסיקה הכפר האמריקנית. ערב במועדון שבלול, ושי לביא, מנסה להראות שהוא לא איחר את רכבת הרוק שדוהרת ל-2013. הרוח הגבית שמעלה אותו על הפסים מגיעה מהכיוון של הגיטריסט נתן סלומון, הנראה כהיפי המרדן, שלא גילח שערו מאז ימי המהפכה של
סיטואציה מורכבת: רמי קלינשטיין מנגן אימפרומפטי של שוברט לפסנתר, עובר ל"פיאנו מן" של בילי ג'ואל, מזמין את אפרת גוש ל"לראות את האור", חובר ל"אהובת הספן", "עטוף ברחמים" להיטיה של ריטה ומגיע עד "צעיר לנצח" ו"אש" ברגעי הסיום מקימי הקהל. בקלישאת
גלעד שגב תכנן לסיים את הערב עם "אור עליון", שיר תפילה, אבל באווירת המועדון דחוס-הסלבס, גם שגב הבין, שבמופע פופ מיינסטרים חגיגי, אתה לא יכול להרשות לעצמך רגע של רוח השכינה. מה עושים? עושים "נועדנו" פעם שנייה. הרי התכנסנו כדי
הרולינג סטונס חוזרים בגדול. ללד זפלין יש תחיה מחודשת. הספייס גירלז הופכות למיוסיקאל. גם לאלאניס מוריסט מגיעה תחיה מחודשת. הקהל הישראלי הלך על זה. עד שלא ראינו היכל נוקיה דחוס בכ-8,000 איש לא יכולנו להאמין. האמת היא, שהמושג הזה "תחיה
כיוון שאני בטוח שההפתעה הזו לא תחזור בהופעה הבאה של עברי לידר – אחשוף אותה קבל עם ומעריצי לידר, שלא הגיעו להופעה: קבלו את שרית חדד! לא סתם שרית חדד, אלא דואט ל"בחום של תל אביב". ידעתם שלידר כתב את המילים של
הדרום המופצץ יחכה. חמאס יכולים להפסיק את החגיגה רק אם יעיפו פאג'ר על הבארבי בדרום ת"א. מי נגד מי? מה קורה פה. תחנת אוטובוס על הבמה. עולים ויורדים אלרן דקל, שלומי אלון, גבע אלון, גדי אלטמן, מיקה שדה, ומה עושים
מה זה היה? מסיבת עיתונאים של מעריצים? אירוע צהבהב שסיומו מופע? קד"מ מלווה בשאלות-תשובות משעממות. מפגן מחווה של שירי מימון לכל מי שהביאה הלום? לא למחוק שומדבר. מה היה לנו? עבודה מפרכת של יחסי ציבור. למעשה הפקת יח"צ – מהפריזורה
רגיש, מרוגש, מתרגש. מגיעים סיפורים מהאזורים (הרגישים) של הלב, מהניסיון האותנטי לעמת עצמו עם עצמו. עידן חביב עדיין מודה על הזכות שניתנה. "אילו הייתם שואלים אותי לפני שנתיים וכו'" סינגר-סונגרייטר ששר ממקומות של הלב והפה שווים. גם עידן רייכל "קרא אותו" – כדי להגיע
"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ", כתבה המשוררת יונה וולך. הגרסאות המוסיקליות המוכרות ביותר לשיר הן של דורית ראובני (הישנה) ושל אברהם טל. מעטים מודעים כי המלחין של השיר הוא שמעון גלבץ, ששותף יחד עם המלחין והמוסיקאי אילן וירצברג
שירה בציבור? אצל שילה פרבר? לא מאמינים? אפילו הזמינה את הציבור לשיר "תכול המטפחת", "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת" מתוך "שוק המציאות"? שילה פרבר מחייכת, מתקשרת, אולי מתרפקת. אחרי הכל, אלתרמן חייך הרבה בשירים. אבל זה אינו רק
חמש שנים בדיוק עברו עלי מאז שראיתי את "בית הבובות" בפעם האחרונה. נובמבר 2007 מועדון בארבי תל-אביב, והנה אני מולם באולם ירושלמי, סוזן דלל. מי נשאר מההופעה ההיא? אפשר להירגע. הבסיס קיים: אמיר אטיאס ואיתי שיף כאן. גם דני מקוב
הערב התחיל בסולו פסנתר דרמטי בחשכה (רועי זוארץ). שום סימן דרך שמאותת מוש בן ארי. ואז בסיום (הסולו פסנתר), נתגלתה דמותו מאחור. קדמת הבמה נותרה ריקה. גיטרה הצטרפה לפסנתר כדי לבנות מחדש את "איך בסוף כל יום" ו"אנשום". נגן קונטרבס (אדם
שלמה גרוניך עשה כבר הכל? תתפלאו. עם להקת "היהודים" הוא הופיע? כדאי לבדוק. יכול להיות שגם אנחנו לא יודעים הכל. אבל אחרי שראינו אותו עם "מארש דונדורמה" ב"הפסנתר מארח" 2009, הגיעה השעה למשהו אטרקטיבי יותר, מוטרף יותר, עליז יותר. מה
בשיר האחרון Find My Love הייתה הצגה, ואני מדבר על אשכרה הצגה. תיאטרון רוק. פתאום נינט טייב נראתה לי מעולם אחר, כמו משייטת לתוך הקהל. נוגעת בו. זועקת את אהבתה כאילו אפוקליפסה עכשיו. בטוח שהיא רצתה להשאיר אותי קצת הלום.
בערבים שאת אמריקה מעניין יותר לראות את ברק אובמה אצל ג'יי לנו, הזרקורים הופנו לפתע לאקסל רוז, סולן גאנז נ' רוזס, שהופיע בלילה שעבר בראיון טלוויזיוני אצל ג'ימי קימל מנחה Jimmy Kimmel Live. התקשורת הגדירה את ההופעה כ"נדירה", אולי משום שאקסל רוז
לידי רקדה בתנועות די מוזרות גברת, שעל פי תווי פניה, אני מנחש, שהיא יותר פליטת סיקסטיז מאשר אייטיז. כל הכבוד: ישראלית, שרוב הקהל קרוב לודאי יכול היה להיות בגיל ילדיה, באה להעריץ את ג'יזס אנד מרי צ'יין וגם לפזז ללא
כוכב נולד, והוא הבן של ברברה סטרייסנד. האזינו לדואט של אם ובנה. ברברה סטרייסנד חזרה השבוע לברוקלין ניו-יורק, שם נולדה, לקונצרט חגיגות השבעים שלה, וארחה את בנה ג'ייסון גולד (שחקן, במאי, ומחזאי יליד 1966) מנישואיה לאליוט גולד (שהתפרקו ב-1971). נדמה
פרפרי התעתוע של ערן צור ממשיכים לחוג ולהיעלם. זהו אחד משירי האהבה היותר מיוחדים שנוצרו במוסיקה המקומית. חותמם – לנצח. שיר על אשליית האהבה לרגע. לרגע מתעוררת האהבה בדמות צבעים חיים, שלפתע מתכהים. האהבה וחמקמקותה. לפתע היא כאן – אבל הייתה כלא
פעם, כשכתבתי ביקורות לעיתון (לא של המדינה) – לא הפסדתי פסטיבל ילדים או פסטיגל. רוממה בחיפה (כן, הגעתי גם לשם) היכל התרבות, היכל הספורט. ימי סערות וחמסינים. הגעתי, התיישבתי ביציע בין אמהות חמודות-עצבניות וילדים משתאים-בוכיים-לחוצים (פיפי) דאגתי שמיקי פלד המיתולוגי יסדר
