מוסיקה ישראלית

יאללה, בכפיים. ברגליים. בקצות הציפורניים. מי לא רוקד כאן? תקום, חביבי. תצטרף. מה אתה יושב ככה. אז זהו, שאני יושב ככה, כי לא בא לי, למרות שבתוך עמי אנוכי יושב. יושב, אבל לא רוקד. מישהו אמר את זה לפני: אם

אין הסבר ואין שליטה על תחושות כשהן לפתע משתלטות. מה שנראה מכאן הוא לא מה שנראה משם. במקום מילים מתנגן "שיר מוכר". תעתועי האהבה. המתח בין שרידותה לחמקמקותה – בעיניה. שיר שמתנגן במנגינה וקצב ידידותיים, עיבוד פופ מאוזן ותומך, מה

הקונוטציה של "נשורת" – נפולת רדיו אקטיבית – מצביעה על מצב של חוסר אונים, אי יכולת להילחם במציאות המפחידה החזקה ממך. מה מתאים לזה מוסיקלית? נעם רותם העדיף לשיר צליל שדות הפולק האמריקנים של שנות הששים-שבעים, פשטות בסיסית רכה, מלודיה ידידותית,

הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן

לעיתים נדירות מזהים זמר/ת לפי המותג המעניק לו/לה חסות. יובל דיין היא זמרת של "ארומה". מה זה אומר? נלך על ניחוח מלו מלנכולי נעים. מיינסטרים מזוכך. רצוי שהצליל יהיה אקוסטי. תבלין ים-תיכוני יתקבל בברכה. פטריק סבג, המעבד והמפיק המוסיקלי, עטף

"אז איפה החומוס הכי טעים בארץ?" שואל עמיר לב במהלך מסע שמתנהל בין חו"ל לישראל (השיר "חזי ורות"). השיר ה"מתמטי" מעמיד את השיח הנדוש מול מספרים המוניים של אנשים. לפי הטון והתזמור – אין כאן שמץ של קלילות. ארבעה מיליון

גם אביב גפן יודה שללא העולם החדש – הקליפ היפני של השיר לא היה נולד. הוא (הקליפ) רץ לפני השיר, וכמו בהרבה מקרים בתולדות הקליפים המוסיקליים – מדובר ביצירה אומנותית בפני עצמה, שהקשר בינה ובין השיר נע בין אפשרי למקרי.

יכולים לשאול: עכשיו הוא נזכר שאין אצלנו מה שנקרא "זמר מחאה" אחד לרפואה, כזה שיהיה פה לכל החבר'ה שלימדו אותם שטוב למות בעד אדמה. באיחור של ככה וכמה עשרות שנים, מציע אריק ברמן שיר מחאה סטייל שנות שישים טוב לכל

עוד בטרם יצא האלבום "שכונה של איש אחד" (אלבומו השישי), מיהר דודי לוי להזמין להשקתו. מה בוער? שלוש שנים עמל עליו. אז מה הם כבר עוד שבוע שבועיים? תן לו לצאת. שמעתי שלושה סינגלים – "בית" "שכונה של איש אחד" ו"איך

אריק איינשטיין אהב לשיר אברהם חלפי. שירי חלפי הם חלק מהזהות האומנותית שלו. הגורל והזמן כמוטיבים מובילים. השירים האחרונים שהקליט טרם מותו היו של חלפי. השורות מבליטות את גודל האירוניה: הגורל פתע נכנס הביתה. ומודיע: "היכון בן אדם, היכון". אריק

בקומוניקט שצורף לדיסק חיפשתי את השם The Voice. לא מצאתי. נכתב על המעבר שלה ל"לב הפריים טיים". מישהו זוכר? התסרוקת הגבוהה המנופחת. אפריל 2012. קטלין רייטר זכתה בתחרות. קול גדול, אבל בלי ייחוד. כתבתי אז: רז שמואלי החיננית, המיוחדת, האמיתית,

האם גם אתם שומעים כאן עידן רייכל? הייתי מפנה את השאלה גם לגלעד שמואלי, שחלקו במוסיקה של עידן רייכל לא יסולא בפז. בעיקר – בפזמון החוזר. לא חייבים אוזן מוסיקלית מיומנת כדי לזהות, לחשוד אפילו בפלגיאט. מה זה השקט הזה

יש אהבה למרחקים קצרים, חזקה, לוהטת, ישירה מאוד. אין לה תאריך תפוגה, אבל חייה עשויים/עלולים להיות קצרים מאוד. מה הלאה? או שהיא מתפוגגת עד אובדן, או שהיא נטענת אנרגיות שונות מאלו שהיו בראשיתה, שורדת למרות המהמורות שבדרך וצוברת עוצמות מחודשות.

אסף אמדורסקי הבן ממשיך את בני אמדורסקי האב ב"שרים דודאים" עם החצי השני של הצמד – ישראל גוריון, למעשה הוא מוסיקאי של "ראש אחר", נמצא במחוזותיו הרוק-אלקטרוניות, אבל חוזר בלב שלם לשירים האלה, ואני מאמין – לא רק לצורכי פרנסה.

השוק מוצף בשירי אינסטנט על אהבה ושברונה. מילים מתיפייפות "פלשת לשדות שלי", "היית בסופות איתי", "ימים ולילות מתחלפים כמו תמונה", "השארת רסיסים סביבי". לא חסרים יצרני-משרבטי מילים לשעה לצורך "שירים מְרַגְּשִים". מחברים למלודיה יפה, מתקינים עיבוד אקוסטי מרכך ועוטף בחום.

לנציג הדור העכשווי של הרוק המקומי יש מה להגיד על מעמדו: "אני קשר, לא חלוץ מרכזי כמו אריק איינשטיין". לרחם על אלישע בנאי? ממש לא. הרוקרים הצעירים עושים קריירה מהעובדה,  שהם לא יהיו גיבורי התרבות הבאים. הם גיבורי האכזבה, כלשונו

בטוח שדן סלומון מאמין בדרכו. הבעיה היא שאמונה לבדה אינה מספיקה כשמדובר ביצירה. אפילו שירה רגשנית מלאה כוונה עדיין אינה מבטיחה גדולות ונצורות. הטקסט הזה הוא צירוף מאוד שבלוני של אמירות נדושות-סתמיות. לשאול עד כמה אתה מאמין בעצמך – הוא

"מעניין את מי יזכרו", "כולם נעלמים, הכל שקרים", שרה נועה דויטש בשיר מס. 9 "תחרות". תעמידו את השורה הזו למבחן. נועה היא פליטת כוכב נולד 8. מישהו זוכר? מודה ומתוודה: גם אני עשיתי גוגל. ראיתי אודישן של "לא גבר לא

רואים לה בעיניים. נכון יותר: הדובר בשיר רואה לה בעיניים. הוא קורא אותה ומשתתף בצערה. לא רק משתתף בצערה, אלא מספק לה טיפ פסיכולוגי שימושי: תני לעצמך לבכות כי "אין שום סיבה להחזיק את זה". כפיר בן ליש שר את

לפי הדף המצורף, יוני פוליקר כתב את השיר על אחיו קובי שנספה בעת שירותו הצבאי (*). השיר נשמע יותר נוסטלגיה נוסח פופ שנות השישים מאשר שיר כאב המתעמת עם הטראומה. יוני מספר על ימי שישי והחברים בקריות, על תקופת הצבא

על איזו מחלה בדיוק שרה נעמה כהן? מה בדיוק השתנה בעולם הזה? בת כמה נעמה שהיא יכולה להשוות את החברה של פעם לחברה של היום? גם פעם היו "לבבות סגורים" – שנשארו סגורים. בעיות סגירות אינן דווקא תוצר של חברה

גבר בוכה בלילה בגלל כניעתו בקרב על דמותה של אהובה שנטשה. לא רק לקחה איתה את שמחת חייו, אלא התמסרה לאחר. או-הא. אשרי המאמינים לאייל גולן, שהוא רוצה לחזור לגלימת הנזיר. אבל זו אינה הבעיה.  אם ללכת על מבחן הטקסט

צערו של יענקל'ה רוטבליט חלחל לליבו של מיקי גבריאלוב. הלחן, הטון משדרים את עומקו. האם לגיטימי לייפות את העצב? הדיכוטומיה הזו קיימת בשיר הזה. הכאב קשה, הצלילים , גם כשהם אינם מביעים שמחה, יפים בעצבותם. גבריאלוב ייפה את העצב. העניק לו

הדובר בשיר שר על עצמו בגוף שני (אתה), על השינויים בחייו בעקבות ההסתגרות והפחדים, הבריחה, הלב הקרוע. והוא כבר לא מה שהיה פעם. כותב הטקסט עשה שימוש בדימויים נדושים כדי להעצים  את הדרמה: "כמו שחקן אבוד בהצגה", "להתהלך כמו מלך ובפנים

אל תגידו לי שזה שיר חתונות. נכון שהרומבה הזו לוקחת לאולם השמחות, אבל הזמר דווקא לא בעד (להתחתן). הוא חפץ להיות רווק על אי בודד. רותם כהן מגלם את שני התפקידים בלהיט הקליל. הוא על תקן האוהבת הנמסה שממתינה להצעת

אחינועם ניני הודיעה כי לא תשתתף בטקס פרסי אקו"ם הקרוב שעתיד להתקיים ב-3 בפברואר, זאת לאחר שנודע לה, כי פרס על מפעל חיים יוענק למוזיקאי אריאל זילבר. זילבר מוכר בדעותיו הימניות הקיצוניות, וניני מקדמת את תמיכתה הנלהבת בשמאל. ניני פרסמה

שיר אהבה-גיל-התבגרות, שיש בו עיניים וכחול, מים ושמיים וגם דמעות. חריזה סימטרית פשוטה עם הרבה "ים", מוגשת על פס קול מלנכולי נעים זמירות ללא סערות רגשיות. נורי קורן הלחין את השיר במסגרת עוד מעט נהפוך לשיר 2013. הטון הרך-תמים-מתכוון מבטא