מוסיקה לטינית

 רעיון יפה לעורר לחיים את הלהיט הותיק של יוסי אלפנט ז"ל. זילברשטיין עושה את זה בדינסוס פאנקי קל וחביב, שמוציא את המקור האלפנטי ההזוי משהו לאיוורור. אני לא נגד משבים מרעננים ביום קיץ חם, והגרסה באמת מחזירה אל שיר שקבע

אריק שר את תפילת הלב המתאהב. גם אם זה כבר מאוחר וגם אם הזמן עובר, שתזכור שיש לה מקום אצלו, אפילו אם היא ראתה את הסוף. עדיין ריחות גופה משכרים אותו. צליל צנוע של גיטרה אקוסטית. ליווי שלל מיתרים. מדבר

הנבחרת של כוכב נולד סגורה? אבל ברצינות: כמעט ששכחתי שאפשר לכתוב מלודיה יפה בפשטותה. את עילי בוטנר אני מכיר כגיטריסט נהדר, מלווה מופלא, אבל עד השיר הזה כמעט לא הייתי מודע לרגישות שלו כמלחין. והנה השיתוף הזה עם רן דנקר,

"לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה/ אבל יודעת משהו על העולם הזה"   אחרי שריטה עשתה מזה דרמה גדולה, וכולנו שאלנו – האם לכך התכוון המשורר, בא דורון שפר ומנסה להפוך את זה ליותר מונולוג אישי תיאטרלי, כשהוא

יש משהו קצת אחר, אפילו ראשוני כזה באיך שאפרת גוש שרה את השיר הזה. היא מנסה לגעת בחוויה הזו של להגיע/לגעת בספירות אחרות. "כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך". "ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור", "ורציתי לעלות גבוה לראות

הקהילה הפולנית בישראל הוציאה את הגרדרובה מהנפטלין. ערב חגיגי בהחלט. אנה מריה יופק, דיוות הג'אז של פולין, מי שקיבלה שבחים אפילו מפט מת'יני הגדול, הגיעה לקונצרט בודד במשכן לאומנויות הבמה. בקהל נצפו חיילים פולניים מהגדוד של האו"ם שמשרת בגולן. האם

מי שלא שמע את שני האלבומים הקודמים של רונית רולנד, צריך להגיע לחדש, השלישי שלה. האמת: גם אני הייתי מתחיל מהנקודה הזו.  רונית עשתה סוף-סוף אלבום. יש כאן הפקה, יש כאן סאונד ויש שירים. ויש הרבה רונית רולנד. "הצל של

הרמיזה לעולם הדיגיטאלי בשם הדיסק היא בואו נאמר תגובה עצובה של נציג העולם הישן בפופ לעולם החדש. פול מקרטני אומר כי כאיש העולם הישן הוא חש כי החיים בעולם המודרני מעמיסים יתר על המידה על ראשנו. "Will you still need

ונעבור למס. 2 Makes Me Wonder (דגימת סאונד למטה) – כמה שזה מחניף משמיעה ראשונה, שבא לצרף את מיד לפליי ליסט של בני עשרה בליל שישי הקרוב. "מארון 5" עושה פופ רוק ללא כחל ושרק עם נגיעות ריתם נ' בלוז

Sgt. Pepper's Lonely Heart Club Band לא התחיל כמה שמוגדר "אלבום קונספט", מגלה המפיק המהולל של הביטלס, ג'ורג' מרטין. מה שכן רצו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו זה לעשות "משהו אחר לחלוטין" ובכל מובן. מהמוסיקה ועד העטיפה. נדמה לי שגם הביטלס

הייתי ממליץ עליהם לחמם את המופע של מתיסיהו. רגאיי הולך עם חסידי בקלילות בלתי נסבלת. "אין יאוש בעולם יה בה בה בה", שרים הלויכטר ושות' .  "יש ערפל בתוך גני שמסתיר לי את האור, אך קרן שמש בחלוני אני פורש

הקול הגבוה הזה שנשמע לי תחילה זמרת – קורא לצלול ליום סגול, לצאת מהחשכה, לפשוט את הפחד מהגוף. השיר מתחיל רוק מידטמפו, קול לחוץ-צעקני  מדי לטעמי, מנסה להתגבר על גיטרות רוקיסטיות. מנסה. הטקסט עוסק בביאוסים הרגילים של אנשים שמחפשים לעצמם

צריך כוח בחיים להמשיך, וכשצועקים את זה – משתחררים. יש תחושה שזה מה שרצתה להשיג הזמרת. הילה הלוי בטח הייתה רוצה להגיע למעמד סולנית "היהודים", רק שיהיה לה הכוח לזה. בינתיים, זה לא. לעצם העניין, הביצוע לשיר מתחלק לשני חלקים

 כל הקלישאות, הדימויים והפסוקים הכי באנאליים על ירושלים התכנסו לשיר של יוניפילו, שהוא למעשה שיר הלל לעיר הקדושה בהיפ הופ. האופנה מחייבת לעשות משהו עכשווי, הגם שהלחן הוא "חסידי". המוטו: יש להעלות את ירושלים (שהיא מאורתם של יוניפלו) על ראש

בדפי היחצנות מציינים כי "ההשפעות המוסיקליות שספג בבית אמו ריימונד אבסקסיס, מלכת הזמר המרוקאי (ואללה,  היא המלכה של הזמר המרוקאי?) הביאו לשיריו תבלון של מוסיקה צפון אפריקאית המשולב ברוקנ'רול מערבי". הפכתי את הדיסק והפכתי ואת התבלון לא מצאתי. אבל מה

נתחיל בצפירת הרגעה: יפה ירקוני סומפלה לשיר הזה, למי שמחפשים פירור מהמקור. הבילויים אגב, מודים לה על העטיפה על שיתוף הפעולה. מגיע לה. היא יצרה את המיתוס. עכשיו צריכים את הבילויים כדי לנתץ אותו. מתחילים בסיור גיאוגרפי אבל לא במקום

הסיטואציה שכיחה: הבנאדם מתגעגע לעברו, לשכונת ילדותו, לבית הישן, לשביל הישן, לאבא-אמא. לנעוריו. המחשבות אופפות אותו בלילה כשהוא שכוב במיטתו.  אחרי פתיחה אוריינטאלית בצלילים מזרח משכרים, יהודה מסס מסלסל את הטקסט הפשוט בקול מאונפף משהו שאינו מסתיר את הגעגוע האמיתי למחוזות

סינגל שני לצעיר המבטיח-מוערץ-יפיוף מלוד. אחרי "מעיל אחד בגשם", נערמו ציפיות, והנה, מגיע השני. שיר על רוחה המשתנה והנודדת של בת צוענייה. בהקשבה ראשונה, מסתמן כאן כיוון שמזכיר את הפרויקט של עידן רייכל, במיוחד בלחן היפה של אסף צרויה, בעיבוד

"כמה כייף להופיע בארץ", חזרה קרן אן על המשפט במהלך הערב בהתרגשות עמוקה. והיא צודקת: לא רק כייף אלא מדהים ומפתיע לראות היכל תרבות כמעט מלא, כאשר לפני שנתיים – מעט מאוד ידעו מי היא.   קרן אן הרוויחה את

 אני שומע צליל ג'אז נוגים ומרככים. הקטע נקרא   The Ravens – העורבים. שום אסוסיאציה לציפור השחורה הגדולה, אבל הקטע מינורי רומנטי, מספר סיפור. במיוחד הפסנתר המלודי. אני קורא בתוך העטיפה סיפור על שני ישראלים עומר קליין וחגי כה-מילוא שלמדו בבוסטון

חיכיתי שוויין האסי (Wayne Hussey), האיש שבפרונט יסיר סוף סוף את משקפיו הכהים ויישר פנים אל גובה הקהל. זה לא קרה. כשהתרחקתי מהבמה, הוא נראה לי פתאום בונו. תשאלו אם דמיינתי באותם רגעים הופעה של U2. התשובה היא לא הייתי

ניחוחות טריפ הופ ואסיד ג'אז מיד טמפו מסצינת המוסיקה הלונדונית עולים מזה. קלי סיי הזמרת מונעת ע"י הפקה בין מיד טמפו לבלדות, סאונד ידידותי, סטנדרטי, רכות נסבלת. "האשה העשירה ביותר" מתקשט בגיטרה ברזילאית, "אוקיינוסים" זה סול מיוסיק. ההפקה של "מי

פסטיבל ישראל  שהתהדר בעבר בענקי ג'אז מהליגה העליונה (השיא –  הקמת מתחם מועדון ה"בלו נוט" בתלפיות), הסתפק הפעם במשבצת הזו במרתון הרכבים  מתוצרת כחול לבן. ויש להנהלה הסברים: השנה מתקיים פסטיבל ג'אז בינלאומי בירושלים, והמטרה היא לפנות לו את הדרך.

קוראים לו בעברית תומר בר. פסנתרן ג'אז בן 12.  פסנתרן בן 12? על העטיפה של הדיסק זה Tomer Bar. והוא מנגן קטע שנקרא  Memories – והצלילים הנוגים יכולים  להיות מנוגנים בכל שפה. כן, גם אתם יכולים לשאול ילד בן 12

אנחנו בעידן הניאו-סול, מתכוני הריתם נ' בלוז  נעשים פתאום יותר אלגנטיים ומעודנים. Taalib Johnson יליד פילדלפיה עומד מאחורי סול אורבני מלודי ומחניף כ-Teachme  או Ms. Philadelphia. קטע אחר Betterman מזכיר דברים של ג'אסטין טימברלייק. לאוהבי הקצב הריתם נ' בלוז האנרגתי

  ה"אול מיוסיק גייד" מגדיר את חוזה פליסיאנו  כאחד האמנים הלטיניים החשובים בעולם הפופ. אישית, אני זוכר אותו מלהיט אחד ענק – הגרסה שלו ל"לייט מיי פייר" של הדלתות (דגימת סאונד למטה). נדמה לי שזו הייתה העזה בלתי רגילה לעשות

אז איפה נמצא ליבו של יהודה פוליקר? בירושלים או בפיראוס? תקשיבו לאלבום הזה. התייוון, אבל לא סתם. התייוון הכי אותנטי שאפשר לצפות ממלחין ישראלי. המוסיקה היא של פוליקר, השירה של פוליקר, ההפקה של פוליקר, אבל האלבום הוא של מנוליס רסוליס,

לא איש סופרלטיבים אנוכי. אז אני מחזיק את עצמי שלא להגיד משהו כמו "הם הכי"…אבל ככה  מנגנים רוק, ככה צריכים לנגן רוק, ככה רוק מהוקצע צריך להישמע, והמאניק סטריט פריצ'רס חוזרים להיות בשיאם אחרי Lifeblood  של 2004 – כולל דואט

 סתם שם – דה פריק שאו. כלומר – אולי פה ושם גיהוק ואנחה, אבל שני האיתיים – אברהם ודאנגור לא רק שאינם עושים שום פריק שאו, הם גם – לא מביאים את בשורת מהפכת הטראנס. פרוייקט  אלקטרו פסיי טראנס יוצא מ"אולפנים

 המלחין והזמר של "אריק", "כולם אומרים", "שרמוטה פוריטנית" התרכך בשיר הזה פחד. רומנטיקה של שש אחרי הצהריים בטיילת בלי מציל בים – והוא כשר ומוכן לאהבה, וכל שנותר לו להרהר הוא – האם ידע להגן עליה (על האהבה) לכשתבוא. הטון