מוסיקה ישראלית

שנתחיל בצרכנות נטו, כלומר בכדאיות? יהודית רביץ בחגים היא משהו שאמור להיות בליינדסייל, אין צורך  לפתוח. שמעתי את השיר היפה הזה ברדיו. תארזו לי. תודה. אלא שכצרכן נבון – אני בודק גם את יהודית רביץ. בואו נפגיש את מבקר הצרכנות

הנערה היפה שרקדה לידי –  ידעה בדיוק מתי הם מורידים חולצות. "יאללה, תתפשטו", היא צעקה בשיר "עירומים". כן, אחרי כל השנים האלו (כמה? – 17) יש למוניקה סקס קהל מוצף הורמונים, חלקו לא היה בתכנון ב-1993. כולם מכירים את השירים.

יש להעריץ את זאב נחמה – על ההתמדה להמציא את עצמו מחדש, לשמור על אתניקס בחיים, לתדלק את הקריירה. אני שומע תריסר שירים, וחש בניסיון הזה לבדות (לחפור) ממוחו עוד מילים על אושר ואהבה, קצת להשתעשע, קצת לפנטז, להתפרע.  בדרך

מה החוכמה בראפ? קודם כל שהקצב יניע את החרוזים, שיתדלק בדרייב מסעיר, שישמח את הרגליים, וגם שיישאר משהו לראש. כלומר – משהו לתת בראש. לכסח למי שמגיע לו ת'הצורה. רגע, מה יותר חשוב לחבורת ראפ כמו שבק ס. שירקדו, שיזכרו

משיקים את אסי ישראלוף החדש. ספינתו יצאה לדרך. מסע עם פסנתר. הרבה התרגשות. הרבה חברים. הרבה פרגון. מחוץ למועדון רדפו הצלמים אחרי מישהו. מה אסי כזה סלב? שאלתי את עצמי. על מה המהומה? אולי מזנבים אחרי חבריו ל"מה קשור", שהגיעו לחגוג

לפי הצלילים הסימפוניים על הפתיחה, נשמע כאילו אסי ישראלוף יצא למסע עם  פסנתר ותזמורת פילהרמונית.  נו טוב, אלבום בכורה ראוי להיפתח הכי מכובד- חגיגי. פסטיבלי. הסימפוני הזה  גם יסיים את הדיסק – בלי מילים, כאילו כדי לומר אני, אני, אסי

קול נשי מלאכי פותח את האלבום "יום אחד אברח מפה אמצא מקום, שלווה, את ראשי אניח קצת, יצופו לידי הצבעים שלא דהו התערבבו…" במעבר – נכנסות החשמליות. קולו של נועם פנחסוב – בפרפראזה על הטון הענוג בפתיחה, משדר כאב עמוק.

חברו חציר ישראלי עם תבן אמריקני ותשלחו אותו העירה. הקאונטרי-בלוז מגיע מהכפר לכרך. בארצנו הקטנטונת המרחק בין הכפר לעיר, בין המושב לכרך מאפשר לך לעשות הסבה מהירה. לכבודה קובע שי לביא בשיר חדש: "אני טיפוס אורבאני" הגם שהצלילים לוקחים לכפרי

לפני ארבע שנים הגיעה לביתי בחורה, ליאת יצחקי שמה. אני, בתחושה של "מגלה כישרונות", הבנתי כי שיחקתי אותה. גיליתי זמרת. מאז, המתנתי, שבמהלך השנים יקרה עם המופלאה והנאווה משהו גדול. מצד שני, הסיפור שלה הסגיר בעייתיות: הזמרת, אז מבית שאן, הייתה

אתה נמצא כאן, אמפי שוני בנימינה. לא רחוק מכאן – רבע שעה נסיעה, קיסריה, הגן הלאומי. לפי הביקוש (מה ביקוש – תחנונים לכרטיסים) שעה לפני תחילת הערב, יש להעביר לשם, לקיסריה. יכול להיות שכבר קטן עליו מבצר שוני. סיבת ההתכנסות: "אתה

מושיק קליפר מתרגש ממשה לוי. הוא צודק. ההפקה המוסיקלית שינתה לדיסק את הצורה, אבל גם אני וגם הוא (קליפר) יודעים ששירים באים לפני הפקה מוסיקלית, שלא תמיד יכולה לשמש עלה תאנה. סינגר-סונגרייטר? קחו את שיר 11. הוא בנוי על משפט

יש אלבומים שאני עוצר על שיר אחד, חושש להעביר לשיר השני – שלא אתאכזב. ג'ודי ענתבי (לפי הקומוניקט – סטודנטית לתואר ראשון בחינוך מוסיקלי, עבדה עם יהוא ירון כמפיק מוסיקלי ועם דן תורן כיועץ אומנותי) שרה "ימים אחרונים" סיפור אהבה

את הביטלס לא אגלה מחדש באמצעות אילן וירצברג, אבל משהו בצלילים של האלבום החדש מחדש הקשר הזה (עם הביטלס), מחזיר לימים שהיינו צעירים וחולמים, ואהבנו פופ בלי לשאול שאלות, כמו "מה זאת אומרת אהבה" (השיר התשיעי בדיסק) בלי לסווג ולתהות על

באחת עשרה הם גמרו, כלומר – בשיא. כל ההופעות באמפי צריכות להסתיים בשעה הזאת, אחרת תושבי בנימינה, שגרים באזור, יצלצלו למשטרה, בטח במופע כמו שבק ס', קולקטיב היפ הופ עברי היפראקטיבי, שמגביר דציבלים ככל שההופעה מתקדמת. דווקא יכול היה להיות

הגיבור שלנו עומד מול דלתה הסגורה, כואב, מסתגר כמו ילד, ממתין שתפתח לו את הדלת. אחרי הכל רצה שיהיה לה טוב. אם לה נשבר – אז גם לו כואב. עיקמתם עין? אז עיקמתם. די שהמנגינה הקלילה והקליטה תניע את השיר

אנחנו בעידן עידן רייכל. "מויימה" נקרא השיר. צלילי גיטרה אקוסטית פלמנקואים קולחים מהפתיח הארוך. ואז הלמות התופים. הכניסה לשיר מגיעה רק אחרי כשבעים שניות. אין לי בעיה: ההחנפה הפסבדו אתנית הזו לקחה אותי בשבי אצל רייכל. אני נופל בשבייה גם אצל ליטל

אחרי תריסר שירים, אני כותב את השורות הבאות: רמי פיינשטיין הוא סינגר-סונגרייטר שבוחן עצמו על רקע השגרתי והנדוש, בניסיון לפענח – איך להיות אחרת. המוסיקה היא, אגב, תשובה אחת (איך להיות אחרת) השיר השלישי "מעגלים" נוגע בשגרה הזו. "רצים רצים

קול גבוה, עדין, מיוחד, משרה אווירה חד-גונית משהו. כמו מרחף אי שם בין שמיים לארץ. טון נוגה. נוגע-לא נוגע. מן הסתם – בזה קסמו. עופרי (שדה חמד, תלמה ילין, רימון, הפקה מוסיקלית: פטריק סבג) מייצרת תחושה של יוצרת-זמרת הסגורה בעולמה

שנרקוד ואלס מחניף עם זיגו? השיר נקרא "תחושה". געגוע לאהבה שלה שנגמרת כשהוא נרדם. מוכן להמשיך גם אם לא ימצאו התשובות לשניהם. הטון והמנגינה אומרים – התחושה נכונה. סולו חשמלית מצטרף לתחושה. שירו איתו את התחושה. ריקדו בקצב שלושה רבעים.

אסף אמדורסקי מעונב בחליפה? מתי זה קרה בפעם האחרונה? כשהאדרנלין יתפזר אחרי הערב במשכן, נדמה לי, שהמסקנה הראשונה של אסף תהיה: תנו לי עוד ערב אחד כזה, בחליפה ובעניבה. ואני אומר – למה לא עוד שניים ושלושה? גם שלומי שבן

לבמה עלתה וונדר וומן מנצנצת במיני. היא תהיה הענבל פרלמוטר ז"ל החדשה. ליתר דיוק – על תקן. כל כך התלהבה, שחשפה את חלומה הרטוב לשפוך בקבוק מים על הקהל שלמרגלותיה. כלומר – האיש הכותב שורות אלו. קיוויתי שלפחות עדשות מצלמותי

"לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך", שר מוש בן ארי בפתחו של האוסף המסכם עשור. במשבר הגדול בינו ובינה – הנחמה היא בזמן – "זה הזמן שמרפא". אסף איילון עיבד מוסיקלית. שיר איטי, נוגה, מלודי מאוד, מסוג הכאב שמזכך. מצטרפים

לקראת סיום הודה קובי אפללו לאחד שבשמיים. "שחקת אותה הערב!", הרים ראשו מעלה. אמר את הדברים כמעט באותו טון נונשלנט, כפי שסיפר בדיחה על טרמפיסט שזיהה אותו כשלומי אפללו. תודה לך אלוהים, שהתפנית הערב מכל מטלותיך וירדת לאמפי שוני להיות

לאוסף קרא סאבלימינל "היצירה שלי", וכדי להדגיש, שאכן זו היצירה שלו – הצטלם לעטיפה כאם.סי, בגלימה אדומה, פנים חמורות סבר של גנגסטר – אוחז רך נולד בתנוחת מריה מביטה בישו. תצלום שהוא הכל פרט ל"אחד משלנו". המשימה: לצלוח 160 דקות

היונה שבאחד השירים עדיין לא הביאה את השלום המיוחל, אבל קיימת תקווה, במיוחד כששומעים לא רק על המפגש ישי לוי-עמיר בניון, אלא גם את התוצאה. זו אינה היונה השבה עם עלה הזית מסיפור המבול (בניון הועיד לה תפקיד אחר), גם לא זו