מוסיקה פופ

Home Before Dark

ניל דיימונד (67) שר חמישה עשורים, והנה חוזר שוב הניגון הזה, קול צרדרד שמביע תשוקות נואשות, אותו להט רומנטי דרמטי ב"אם לא אראה אותך עוד פעם". זה לא ניל דיאמונד אחר מאשר ניל דיאמונד של להיטי הענק מהשבעים Song Sung

הרד קנדי Hard Candy

איפה מדונה היום? היפ הופ, רטרו אייטיז דאנס? טימבאלאנד? מה מחפשים אצל מדונה? שלושה ארבעה להיטים גדולים. למדונה אין בעיה עם זה. ספרתי חמישה. בהקשבה ראשונה הייתה תחושה שזה עוד אחד האלבומים היותר צפויים שלה, שטוח ולפעמים אף משעמם. הקשבה

Watershed

היא באה כמו סתיו בסערת גשם סכנת רעם ממעל אני אחזיר מרחובות מלבורן אחזיר את אהבתי העולם מלא באוהבים קפואים שסדיני מיטותיהם קרים להחריד ואני שכבתי שם בשלג עם אחרים אבל מעולם לפני לא אהבתי אחרים. ניכנס לחדרה האינטימי של

רוקפרי, Rockfery

אלבום בכורה לזמרת הוולשית. מצעדי המכירות מפנקים אותה. בצדק. דאפי הזכירה לי בשיר הפותח Rockferry את דאסטי ספרינגפילד מהשישים. התחושה הזו גברה בשיר השלישי בדיסק – Serious. דאפי מביאה משב רוח חמים מסוף השישים, תחילת השבעים באלבום הבכורה שלה. סוג

מעקפים, Detours

אלבום אולפן שישי של שריל קרו מגיע אחרי Wildflower של 2005. האזנה ראשונה מביאה למסקנה: מהקליטים והיותר מיוחדים שלה – בגיוון הנושאים, במרחב המוסיקלי. דיסק בעל היבטים חברתיים. גם אישיים אוטוביוגרפים. מחוברת לרוק אמריקני שורשי כמו ב-Gasoline הפוליטי העוסק בפוליטיקה של הנפט.

Sleep Through The Static

 ג'ק ג'ונסון מכר עד היום 15 מיליון מארבעת אלבומיו, והוא אינו להיטן פופ. זה מפתיע. המוסיקה שלו אפרורית ואיטית משהו. לתת פרשנות לדרישה הזו ל"מוסיקה שקטה" (מקום ראשון במצעד המכירות של הבילבורד) . געגועים לסינגר-סונגרייטרים של השבעים? ואולי החיפוש אחרי טקסטים?

יום חדש

גם המאושרים שהשיגו כרטיסים וזכו להיות בין השלושה מיליון שראו את סלין דיון ב-Caesars Palace בלאס וגאס –  לא יכולים לפסוח על הדי.ווי.די הכפול הזה. הם צריכים לשריין  5 שעות כורסה כדי לקבל מופע מלא (דיסק 1) פלוס תיעוד צמוד ופולשני של הדיווה מבוקר ההופעה

זה מה שקוראים מוסיקה, איסוף, עריכה והפקה: חיים רייכנטל

2007 עוזבת אותנו, וזו השעה לסכם ולהקשיב למקבץ הסינגלים שהרקיד ובידר ועינג אותנו בשנה שחלפה. מיקה – Relax:  איזה רילקס. שיר דאנס מופלא. מיקה מחזיר את האמון בפופ טוב. קמצוץ בי ג'יז בהרמוניות, נגיעות פרדי מרקורי. להיט ע נ ק.

כל הנשמות האבודות

בלאנט צדק כשאמר: "הייתי לחוץ נורא, אחרי שמכרתי 11 מליון דיסקים מהאלבום הראשון שלי". הוא צודק: מ-11 מיליון בדרך כלל אפשר רק לרדת. מה עושים: "סימנתי לי מטרה, להקליט רק את מה שאני שלם איתו. אני חושב שהאלבום הזה מראה

לוקחת סיכונים

"לא יודעת הרבה עליך/ לא יודעת הרבה על עולמך/אבל לא רוצה להישאר לבד הלילה/ במקום הזה שהם קוראים – כדור הארץ"   ב-15 בדצמבר2007 תופיע סלין דיון,  בפעם האחרונה על בימת הקולוסיאום ב-Ceasers Palace, בלאס-ווגאס, במסגרת  “…A New Day” – אחד

הלהיטים הגדולים

שאכריז – אני אוהב ספייס גירלז?  שאכחיש? יש כאלה שהעריצו אותן בסוף התשעים. היום הם מעמידים פנים. אנחנו? השאלה איך אנחנו מגדירים "אוהב". נו טוב, אני מתחיל להתחמק מתשובה מוחצת. פעם כששמעתי האמהות והאבות, הביץ' בוייץ' נמרחתי. הייתי נער וגם גדלתי.

בלתי שביר

רגע, עדיין להקות הבנים כאן? ועוד איך. לא סתם: הבקסטריט בוייז כאן כרבעיה אחרי שקווין ריצ'ארדסון נטש.  וזוהי להקת הבנים הגדולה בכל הזמנים. (, הגזמתי הפרזתי?) ויש להם כנראה סיבה להוציא אלבום שנקרא "בלתי שביר". הם עושים מוסיקה מאמצע התשעים.

בלקאאוט

בואו נעזוב את הבלגנים האישיים שלה. בריטני ספירס, לזכותה ייאמר, שבתוך כל הבלגנים, הצליחה להוציא אלבום, ואני מאמין שכל אייפוד שלישי בעולם כבר דוחס את השירים החדשים לראשיהם של מיליונים. בריטני ספירס באה מדאנס, מהפקה מלוטשת. מפופ מיוסיק, בעיקר. לא

שינוי

  יכול להיות שהשוגאבייבז עדיפות בעיני על הספייס גירלס, מהדסטיני צ'יילדס?  האם טעיתי במשהו? נו, טוב הבעיה שלהקות הבנות האלו נורא דומות זו לזו. גם בלי להיכנס להשוואות, יש לשוגאבייבז אלבום פופ-דאנס כמעט ללא רגע משעמם. להיטים:  הן בחרו להוציא

Just The two of Us

זו מוסיקה לחתונות? תלוי את מי אתם שואלים. בטוח שזו אינה רשימה לחאפלה. נפש של רומנטיקן  עומדת מאחורי האוסף. מה הקשר בין ה"כרמינה בוראנה" עם הפילהרמונית של לונדון ובניצוחו של זובין מהטה ובין "לא יכול להסיר עיני ממך" בביצוע פראנקי

לב של זהב

 אלבום הסולו הראשון של מארק קנופלר אחרי "דייר סטרייטס" נפתח בצליל אירי. קנופלר. שר בלדות ומנגן בלוז, כשהוא מלווה בחברי הצ'יפטיינז האיריים. הקצב וההפקה מושפעים פה ושם מקאונטרי, אבל קנופלר בקול מחוספס וזקן, יותר מופנם מאי-פעם ומקרין אותנטיות גם בשירים

האוסף

אם הייתי פרסומאי, הייתי מכניס למודעה – האוסף הקליט, המדליק, המקפיץ, המדונסס, הגרובי, הפיצוצי, הלהיטי. נו, די. זו הסיבה שלא עברתי לפרסום. (מוכן לשמוע הצעות מפתות) היטס 2007.  היט'ס הוט. קו? שומדבר. סלט. הכל מכל.   אבריל לאבין – Girlfriend

הקמפיין הבינלאומי של אמנסטי להצלת דארפור

כמה אני שמח על האוסף הזה. ג'ון לנון מעולם לא נשמע כל כך קליט, חיוני, רלוונטי כמו כאן, באלבום גרסאות כיסוי לשיריו.  האיש שביקש ב"דמיין" עולם אוטופי-אידיאלי – ממשיך להיות אקטואלי כי העולם לא למד שום דבר. ג'ון לנון דמיין עולם שכולו

העולם הוא בחוץ.

מה זה פופ מיוזיק? תשמעו את הגוסטס, תבינו. אני מסכים עם ההנחה שלכתוב פופ קליט זה לפעמים משימה לא יותר פשוטה מאשר לעשות רוק איכותי. והנה הגוסטס מייצרים משהו שהוא הרבה יותר מנוסחה: מנגינות ממותקות, קצב מאיץ, קולות גבוהים שעושים

הופעה חיה בקונצרט 2006

אחרי Starting Here, Starting Now, סטרייסנד נרגשת מהתגובות החמות של הקהל. "ואהה", הוא פולטת קריאת התפעלות, אומרת דברים על כסף מהקונצרטים שיתרם למטרות נעלות.  טוב הייתה לה סיבה: 2006 ציינה עבורה חזרה מלאה להופעות, ולא רק זה אלא שהיא שברה

Memories Of The Never Happened

אין כמו רוקפור לשחזר-למחזר את הצליל הפסיכודלי הבריטי שאיפיין אותם בכל השנים, להטעין אותו בדציבלים, לשזור בו נגינת חשמלית מהוקצעת ווירטואוזית, דיסטורשנים פה ושם.   הרוקפורים עסוקים רוב הזמן בהמצאתה מחדש של להקתם הותיקה, שזה אומר לחיות בעיקר בעבר, סיקסטיז,

אינסומניאק

שם האלבום "אינסומניאק" נוגע בסובלים מנדודי שינה. האם אנריקה איגלסיאס התכוון למעריציו שנאלצו להמתין 3 שנים? "רינג מיי בל" הפותח, הוא פופ אמצע הדרך, בטון מתייסר משהו, כאילו איגלסיאס נושא על כתפיו את צער העולם. בסך הכל הוא מעודד אותה,

הזיכרון כמעט מלא

הרמיזה לעולם הדיגיטאלי בשם הדיסק היא בואו נאמר תגובה עצובה של נציג העולם הישן בפופ לעולם החדש. פול מקרטני אומר כי כאיש העולם הישן הוא חש כי החיים בעולם המודרני מעמיסים יתר על המידה על ראשנו. "Will you still need

זה לא יקרה בעתיד הקרוב

ונעבור למס. 2 Makes Me Wonder (דגימת סאונד למטה) – כמה שזה מחניף משמיעה ראשונה, שבא לצרף את מיד לפליי ליסט של בני עשרה בליל שישי הקרוב. "מארון 5" עושה פופ רוק ללא כחל ושרק עם נגיעות ריתם נ' בלוז

12 שירים

". צחקתי. אני מעריך שזה בגלל שדאיימונד נשמע תמיד קצת שמאלץ. בדרך כלל נכנעתי לשמאלץ המלודרמטי שלו מאז Solitary Man. והפעם – דיאמונד במיטבו. העוצמות שהוא מעניק לשירי האהבה האלה. העיבודים היפים. גיטרה אקוסטית ופסנתר ובלי תופים! ההפקה של ריק רובין שעבד עם

דיסק 2 אמנים שונים

הונגריה. Unsubstantial Blues – Magdi Rúzsa. ג'ניס ג'ופלין ההונגריה. בלוז בנוי לתלפיות. מטפסת נהדר בסולם הרגש. גם לעיבוד לא חסר דבר. זה הונגריה? 9/10. אירלנד. They Can't Stop The Spring – Dervish. חליל אירי, בלדה אירית חפה מיומרות. האם באירוויזיון

דיסק 1 אמנים שונים

42 שירים? אני מזיע. מוזג לעצמי עוד כוס קפה.  זה מגיע מהחצי גמר, מהגמר. קיטש פופ, סופט רוק, רוק-רוק, אתניק-היפ הופ ופופ אופרה.  מאנדורה עד אוקראינה. מאלבניה ועד סלובניה. מארמניה ועד סרביה. מאסטוניה ועד לטביה. איזו התנפלות על התחרות. (אנחנו

המובחרים של ליאן ריימס

כשהאוסף הזה יצא, ליאן ריימס חגגה יום הולדת 21. זה מדהים, כי כמה זמרים יכולים כבר בגיל הזה להוציא אוסף. אני מקשיב לליאן ריימס וחושב על  תוכניות "כוכב נולד" האמריקני. למה "כוכב נולד"? לא מפני שליאן ריימס השתתפה בתוכנית הזו,

אוסף שירי אהבה ובלדות

  "בלדה" מוגדרת כשיר סיפורי, ליריקה עצובה וגם סיפור או שיר עממי. כששומעים את אוסף 19 השירים, ההגדרה יכולה לקחת גם מזה וגם מזה. "שיר עצוב" –  עובד ברוב המקרים. "שיר סיפורי", בסדר, אבל לאו דווקא. חסרים לי אהבה, רומנטיות,

הרשו לנו להיות "פראנק"

"פראנק" במשמעות כפולה: סינטרה,  וגם "גלוי לב". הרשו לנו, אומרים וסטלייף להיות גלויי לב ולהודות שאחרי  12 להיטי פופ מקום ראשון בבריטניה,  בא לנו לשיר את מי שאנחנו אוהבים באמת. וכאשר להקת הבנים מקדישה אלבום שלם לסינטרה, צריך להאמין להם.

דילוג לתוכן