התכנסנו ל"השד העברי", השקת אלבום חדש. הוא הגיע, אם כי במינונים, שאינם לוקחים סיכון. אם רצינו המחשה, קיבלנו לקראת סיום את הסולן, דרור אהבה רומם, כשראשו מכוסה מטפחת שחורה מאיימת. האם זה השד לו התכוון? "השד העברי" כמובן מתחרז עם
ביטול נוסף (הגיטריסט מט סקופילד הבריטי) הכניס ללחצים את מפיקי הפסטיבל, אבל המסורת מנצחת. נמצאו במהירות תחליפים, וג'אז בים האדום 2013 כבר מתכונן ליומו השני. מנות ראשונות נבחנות בסקרנות: מי זו הזמרת שהתגלתה בתחרות מוסד הג'אז של תלוניוס מונק? ג'יין
לפי רשימת השירים, השיר הנושא את שם המופע "איך שהשמש תזרח" מופיע בחלק ההדרן, בין "נובמבר" ל"מבול". והנה – קרן פלס סיימה את הערב בלי לבצע אותו. מה קרה? כיוון שהקהל לא קיבל רשימת שירים, הוא עזב את האולם ללא קול מחאה. אני,
הילחמו על הזכות שלכם לחגוג, שר פיטבול. הקהל הבין את המסר. ללחום? אבל לחגוג בגדול – זה כן. הגיע למסיבת הקלאב הגדולה ביותר של החופש הגדול. משחק מכור. ידיים למעלה. ראיתי את המעריצים מקרוב. מה הבעיה שלי שאינני מבין מה עובר
לחוליו היה חם. הוא פשט ז'קט, וחזר ולבש אותו. האיש כבר בן 70. מדקלם קטעי קישור מחניפים לקהל ולישראל. כבר שאלו את השאלה לפני: האם לאהוב חוליו איגלסיאס מעיד על "טעם רע" בהעדפות מוסיקליות? נו באמת. שטויות במיץ שמאלץ. זה לא
תיסלם 2013. אמפי שוני בנימינה, המופע שלפני אריק ברדון והחיות. 11 שירים-להיטים הכי מוכרים מהרשימה שלהם. כמה מילים על מה עבר במוחי: עדיין שמח שם על הבמה. דני בסן קופץ קפיצות שאינן מביישות את גילו. יזהר אשדות – כמו תמיד,
שר התרבות של ברזיל לשעבר חוזר לשורשים בדרכו שלו. ז'ילברטו ז'יל בן 71, שיער אפור במקום תספורת הדרדלוק של פעם, מצטרף לגל הקשישים בעשור השביעי שלהם, שרוקדים על הבמה, לופת גיטרה חשמלית אדומה, מוביל הרכב עם כלים פולקלוריסטיים כמו אקורדיון
ההפצצה החלה ב- God Hates A Coward . הייתי מתחת לבמה. לא שמעתי מילה. בהמשך – חמישים מטר משם הסאונד התבהר. מה הייתה רמת הציפיות שלי מלהקת טומהוק? הגעתי בלי ציפיות. הרי אין כאן תחמושת להיטים כזו שתרים מופע. לא
לפני ששלומי שבן הצטרף לסימפונט רעננה באמפי של רמת הגולן, קיבלנו קטעים מאופרות, ליתר דיוק דובדבנים מהקצפת של מבחר האופרות הגדולות. דוד זבה, מנצח הסימפונט, סיפר את הסיפורים בלהיטות יתר והזמין בעלי הקול לשיר. תחת שמי ירח בגולן בליל ט"ו
שם רמת הגולן, הושט היד וגע בה – בירח מלא. ועוד בערב ט"ו באב. וגם סימפונט רעננה ושלומי שבן. איפה אנחנו? באמפי גולן בקיבוץ אפיק. חוויה של פעם (אולי פעמיים) בחיים מהסיבה הפשוטה: אוטובוס תיירים לקח את כבודו לסיור ט"ו
ממה אני נסער יותר – מלהקת אורפנד לנד או מהקהל המוטרף שלה? אחרי שעתיים סוערות ומיוזעות, עמוסות אורחים, טעונות דציבלים, הייתה לי תחושה שגם חברי אורפנד לנד עדיין ממששים את עצמם כדי להיווכח שהפולחן הזה הוא מציאות ולא חלום. חלק מהקהל כמעט בהתקף אמוק
לא זוכר שראיתי קונטרבסיסט ג'אז מחייך ומתלהב כמו עומר אביטל. הבחור חי, נושם את ההופעה. משום מה, בחר כוכב הערב להיות מאחורי הלהקה, בהתאם למבנה הקלאסי של הרכב ג'אז. שני הנשפנים – ג'ואל פראהם ואבישי כהן בקדמת הבמה, הפסנתרן, יונתן
אלישה קיז. אחרי כעשרים שירים, כבר ברור איך אישה בת 32 בלבד מכרה יותר מ-32 מיליון אלבומים, וזכתה בלא פחות מ- 14 גראמי, שרה בסופרבול, ונחשבת, בצדק, ליורשת החוקית של ויטני יוסטון. אלישה קיז היא זמרת soulful ופסנתרנית מחוננת, שיודעת
מי שמע על הטייגר ליליס? ב"בארבי" שמעתי הרבה רוסית. אבל אחרי הערב הזה, אני יכול לבשר שהקהל הלא "רוסי" הפסיד בגדול. טריו קול-באס-תופים העביר אותנו אל קברט פאנק ברכטיאני סוריאליסטי בתערובת של אופרה, פולקלור-צועני, ושירי-הלל לחיי דקדנט-הביבים ברוח הגדה השמאלית
חאריס אלקסיו חייבת לנו חצי הופעה. מילים פשוטות: ההופעה החלה רק בחצי השני. תרצו: מהפך. אחרי שעה לא מרשימה, גילינו את חרולה שאנחנו אוהבים. מה קרה בחצי הראשון: תחברו רפרטואר לא אטרקטיבי, סאונד סגור וזמרת שנשארה בהילוך שני עם הצליל
בסוף הערב היו מי שביקשו את "ילדים זה שמחה". מבחינתם – שלמה בר ללא השיר הזה אינו שלמה בר השלם. אבל שלמה בר בערב הזה דווקא בחר לא להציג את שלמה בר השלם, אלא חלקים ממנו במופע שנקרא "נקודת מפגש".
שתי מסקנות: האחת – פט שופ בויז אינם מופע לישיבה. זה ערב קלאב דאנס מפואר. האמרגנים שלא אפשרו לקהל לרקוד בעמידה – טעו. צריך להסביר להם כי באירופה פ.ש.ב.זה מופע עמידה. השנייה – מי שרכש כרטיסים לישיבה בתוך האצטדיון (האורקסטרה)
כשה"פאני גירל" פוגשת את ה"וומן אין לאב". חמישים שנה של אגדה על הבמה, יש לה, לברברה סטרייסנד, את השטיקים שלה, ההצחקות הקלפטעיות. מי ששילם 500 פאונדס בלונדון ושלושת אלפים שקלים על כרטיס לבלומפילד לא בא לשמוע את ברברה מפטפטת. הוא
מה מסתיר הסולן אנגוס אנדרו מאחורי השיער שמכסה את עיניו? מה התנועות המוזרות האלו? מה ההצגה שלו? מדוע הטריו מתעלם לחלוטין מהקודם שלהםSisterworld האם הערב שלהם הפך למופע קצת יותר "אופטימי" ומבדר מאשר בעבר? התכנסנו לערב בעקבות WIXIW, האחרון שלהם
ואיפה הראסטות? רייכל בקרקפת חשופה עלול לגרום הלם לקהל, שהגיע בשביל רייכל עם כל הדבר הזה על הראש. זה נראה כמו הפרת הסכם. אבל אז הגיעו הצלילים הראשונים, האיש, הפסנתר והחגיגה, ובחלל אמפי קיסריה נשמעה צפירת ארגעה. זהו עידן רייכל. בסוף הערב
שנתיים וחצי אחרי "אור גדול" (דצמבר 2010) חזרתי לשמוע את אמיר דדון באותו מקום. אמרתי לו אחרי המופע, שאם היה לי מד אנרגיות, נדמה, שהמחוג היה קופץ גבוה יותר לעומת המופע ההוא. הלך משיא לשיא. הטעין כל שיר – קצבי כשקט בעוצמות תחושתיות נדירות.
ג'וני ווינטר התחיל עם "ג'וני בי גוד" קאבר לצ'אק ברי. קשיש לבקן (בן 69 בלבד) בכובע בוקרים, מחמם כיסא כמעט לאורך כל הערב. הקול בקע ממיתרים שרופים שמתחצפים לשיר, המיתרים של החשמלית שלו – הם העניין, אלא שבשירים הראשונים הגיטרה לא
תגידו ג'וני ווינטר האגדי. מותר לכם. האיש אגדה. אגדת בלוז בצבע לבן מבהיק. השבוע חזרתי אליו, אחרי שנים ארוכות שלא האזנתי לבלוז שלו. הדיסק נקרא Roots. וינטר מתכוון לזה. עושה כבוד לגיבורי הבלוז שהיו חוט השדרה של סגנונו. להקלטות הגיעו
שלמה גרוניך בארבע מערכות. פסנתר, אנסמבל מיתרים, נגני ההרכב. עם שלומי שבן, ארבע ידיים על פסנתר, בשני פסנתרים. איך חוזרים למציאות אחרי ערב כזה? שאלה לא פשוטה לגרוניך. היו כאן כמה שיאים שגרוניך לא יכול לחזור עליהם כל ערב, בעיקר הדואטים עם שלומי
החגיגה הייתה יכולה להיות מושלמת יותר, אילו ז'וקה פרפיניאן היה מתרגם את השירים של מתי כספי לפורטוגזית פרפיניאן הצטרף להרכב של "חגיגה" לא רק בתפקידו כאיש הקשה, אלא גם על תקן של זמר. למה לא הזמינו את מתי כספי לשיר?
לדניאל ג'ונסטון יש אומץ לעלות על במה עם כרס נשפכת מתחת לחולצה, יד רועדת שאוחזת במקרופון וגם לעשות שימוש בהרכב החימום הישראלי ("סודה פבריק") של הערב מבלי שהופיע איתו אפילו פעם אחת לפני כן. לא יכול להיות שזה אדם רגיל.
ב"כלות הקול והתמונה", שיר אחרון בערב, ראיתי קהל שר במלוא הגרון כאילו זה המנון עם. והוא לא. יזהר אשדות שר על כוכב מתוסכל, שגילה כי הכוכבות היא משהו שטחי (עדת מעריצות, סלברטיות) וכי בפועל הוא אינו תורם שומדבר לזולת. אבל
עידן עמדי סיפר על איזו הופעה באשקלון. עשרים ושמונה אנשים קנו כרטיסים. ברור היה שאם זה יימשך ככה, יש להחזיר ציוד, ועמדי יודע מה זה להחזיר ציוד. באמפי שוני התברר שאם אתה אמן בדם – לך עם זה עד הסוף.
"יש רק דרך אחת להרגיע את נשמתי, כאשר השמש שוקעת. אני מגיע אליך, כשאין אף אחד אחר בסביבה"… שר דייב גאהן ב – Soothe My Soul, תוך שהוא מוסיף פירואטים לביצוע."דפש מוד" הגיעו אחרי השקיעה לפארק בסחף חושים ענק. כדי
יכול להיות שהגענו מהר מדי לסוף? גם נינט שאלה את השאלה. גם לה זה חלף ביעף. ספרתי 18 שירים מתוכם – עשרה שירים מהחדש, "כל החיות ידעו". סיכון? נינט היא זמרת שממשיכה בדרכה הנועזת, ההרפתקנית. אמנות איכותית אינה נוצרת מהחנפה.
