מוסיקה הופעות

גלעד שגב תכנן לסיים את הערב עם "אור עליון", שיר תפילה, אבל באווירת המועדון דחוס-הסלבס, גם שגב הבין, שבמופע פופ מיינסטרים חגיגי, אתה לא יכול להרשות לעצמך רגע של רוח השכינה. מה עושים? עושים "נועדנו" פעם שנייה. הרי התכנסנו כדי

אחרי ג'ף בק, מרי ג'יי בליג' ואנשי הסטונס לשעבר מיק טיילור וביל ויימן – הגיעו עוד אורחים  לחגיגות החמישים של הרולינג סטונס. והפעם – אריק קלפטון, ופלורנס וולש מ"פלורנס והמשין". זה קרה בערב השני (יום ו') של הסטונס ב –

כיוון שאני בטוח שההפתעה הזו לא תחזור בהופעה הבאה של עברי לידר – אחשוף אותה קבל עם ומעריצי לידר, שלא הגיעו להופעה: קבלו את שרית חדד! לא סתם שרית חדד, אלא דואט ל"בחום של תל אביב". ידעתם שלידר כתב את המילים של

מה זה היה? מסיבת עיתונאים של מעריצים? אירוע צהבהב שסיומו מופע? קד"מ מלווה בשאלות-תשובות משעממות. מפגן מחווה של שירי מימון לכל מי שהביאה הלום? לא למחוק שומדבר. מה היה לנו? עבודה מפרכת של יחסי ציבור. למעשה הפקת יח"צ – מהפריזורה

שירה בציבור? אצל שילה פרבר? לא מאמינים? אפילו הזמינה את הציבור לשיר "תכול המטפחת", "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת" מתוך "שוק המציאות"? שילה פרבר מחייכת, מתקשרת, אולי מתרפקת. אחרי הכל, אלתרמן חייך הרבה בשירים. אבל זה אינו רק

השתנה לנו? במהות – לא השתנה, אבל שישאר ככה. ירמי קפלן, עשה טובה, תישאר ככה, עם עדי רנרט בפסנתר ובפלוגלהורן, עם נועה אילי היפהפייה בצ'לו, ובעיקר עם אהובה עוזרי בבולובולטרנג, שאני עושה לה סטנדינג אוביישן ממש ברגע כתיבת שורות אלו.

הערב התחיל בסולו פסנתר דרמטי בחשכה (רועי זוארץ). שום סימן דרך שמאותת מוש בן ארי. ואז בסיום (הסולו פסנתר), נתגלתה דמותו מאחור. קדמת הבמה נותרה ריקה. גיטרה הצטרפה לפסנתר כדי לבנות מחדש את "איך בסוף כל יום" ו"אנשום". נגן קונטרבס (אדם

יכול להיות שאחינועם ניני לא הופיעה בראשון אפילו פעם אחת משך עשרים שנות הקריירה שלה? בסוגיה החשובה הזו דנו שני גברים ראשלצים בסיום ההופעה. מה הבעיה? גאוותכם נפגעה? הרי ניני עצמה הודתה באשמה. אחינועם ניני הגדולה לא הופיעה מעודה בעירכם

ככלות הקול והתמונה, שיר אחרון בערב, אליו מצטרפים אורחים מיוחדים שנקראים "תיסלם", רשמתי מינוסים לשלושה שירים שהופיעו אצלי ברשימת ההדרן: "נועה של הים", "כוכבים" ו"עוד פגישה". אנחנו שישי בלילה, אמפי שוני. באחת עשרה חייבים לסגור את האורות, כי המועצה המקומית

משיקים את אסי ישראלוף החדש. ספינתו יצאה לדרך. מסע עם פסנתר. הרבה התרגשות. הרבה חברים. הרבה פרגון. מחוץ למועדון רדפו הצלמים אחרי מישהו. מה אסי כזה סלב? שאלתי את עצמי. על מה המהומה? אולי מזנבים אחרי חבריו ל"מה קשור", שהגיעו לחגוג

ב"מלך", השיר הכי מוכר מהאלבום שלשמו התכנסנו, קפצה על האורח ברי סחרוף כזו שמחה, שהוא התחיל למחוא כפיים לפי הקצב. הטקסט לא ממש מבשר שמחה. הגברת בשיר אומרת לגבר: אתה רוצה להיות מלך – אני מזמן הבנתי שאני לא מלכה

לפני ארבע שנים הגיעה לביתי בחורה, ליאת יצחקי שמה. אני, בתחושה של "מגלה כישרונות", הבנתי כי שיחקתי אותה. גיליתי זמרת. מאז, המתנתי, שבמהלך השנים יקרה עם המופלאה והנאווה משהו גדול. מצד שני, הסיפור שלה הסגיר בעייתיות: הזמרת, אז מבית שאן, הייתה

אתה נמצא כאן, אמפי שוני בנימינה. לא רחוק מכאן – רבע שעה נסיעה, קיסריה, הגן הלאומי. לפי הביקוש (מה ביקוש – תחנונים לכרטיסים) שעה לפני תחילת הערב, יש להעביר לשם, לקיסריה. יכול להיות שכבר קטן עליו מבצר שוני. סיבת ההתכנסות: "אתה

לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה

ביציאה שמעתי מישהו אומר: "הוא התמתן". חייכתי. כאילו – מה קיבלנו מיהונתן גפן לפני עשרים שנה? מופע של מרדן שמאלן אנרכיסט זועם, שבסוף הערב מנגב מפניו את המיץ מהעגבניות שהושלכו עליו? אין צורך אפילו להפעיל צפירת הרגעה: הכול בסדר. לא התמתן ולא התמקצן

לא תאמינו: רבע שעה לפני ההופעה שלו, עלה הבן של לאונרד כהן על הבמה בתחתונים סגולים לברך את זמרת החימום מאיי בלומפילד. הוא לא יכול להכחיש את זה. יש צילומים של אדם כהן בתחתונים. ווט דה פאק, יגיד אדם כהן

לא התמוגגתי. לא שרתי. לא הרמתי טלפון לצלם. לא צלצלתי למישהו/הי תוך כדי. ובמילים פשוטות: לא נפלתי. לא מעדתי. לא נשפכתי. על שתי רגליים יציבות הבטתי משתומם על עם של אנשים (12,000 ואולי יתר) שזרמו לתוך שטפון הקיטש וצילצלו בסמרטפונים